לפעמים נדמה לנו שההחלטות של ספורטאים איפה ללכת לשחק, מונעות רק משיקולים ספורטיביים "טהורים". איפה הסיכוי לקחת אליפות הוא הגדול ביותר; איפה יש את המאמן שכדאי לשחק עבורו; איפה יש אוסף של שחקנים שיכול להתאים הכי טוב. בארצות הברית לפחות, חלק גדול מהספורטאים מודים שאחד מהשיקולים הכי משמעותיים שלהם לאיזה קבוצה ללכת, נובע מהמיקום הפיזי שלה, מה שלמעשה קובע את גובה השכר שהם יכולים להרוויח.
מה הכוונה? לפי מדיניות המיסוי האמריקנית, מלבד המס שמשלמים האזרחים למדינה (מס פדרלי) מחזיקה כל מדינה שיעורי מס נוספים משל עצמה. עד כמה זה משמעותי אפשר לראות בעקבות הדיון שהתפתח בקיץ האחרון סביב ההעדפה של לברון ג'יימס לבוא ולשחק במיאמי ולא בניו יורק. או סביב הדיון עכשיו בעניין כרמלו אנתוני ועד כמה ביוקר הוא עשוי לשלם אם יחליט לעבור מדנבר לניקס.
שיעורי המס השונים הם גם אחת הסיבות העיקריות לכך שכל הקבוצות הניו יורקיות בענפי הספורט השונים - הניקס, היאנקיז, המטס, הריינג'רס - נאלצות למתוח את סעיפי השכר שלהם לאזורים קיצוניים כל כך.
על מה אנחנו מדברים בעצם: שיעור המס הפדרלי המרבי בארה"ב עומד על 35%. כל אדם מעל הכנסה של 373 אלף דולר משלם החל מהדולר הראשון את המס המרבי. מאחר ואנחנו עוסקים בליגות המקצועניות בארצות הברית, המשמעות היא שפחות או יותר כל שחקן בארצות הברית נופל לתוך קטגוריית המס הזאת.
נכון להיום, שבע מדינות בארה"ב (פלורידה, אלסקה, נבאדה, דרום דקוטה, טקסס, וושינגטון ו-וויומינג) לא גובות מס בנוסף למס הפדרלי. ואם נהייה פרקטיים, אז שחקני קבוצות ה-NBA סן אנטוניו ספרס, דאלאס מאבריקס, מיאמי היט, אורלנדו מג'יק ויוסטון רוקטס ייאלצו להיפרד רק מ-35% מהשכר שלהם.
קובי בראיינט, שמחזיק בחוזה הגבוה ב-NBA העונה - 24.8 מיליון דולר - ייאלץ להיפרד מ-35% מס פדרלי, ובנוסף מעוד 10.5% "מס מדינה", בשל העובדה שהוא משחק בלוס אנג'לס. ובמונחי נטו, רשארד לואיס של אורלנדו מג'יק, שיושב על 20.5 מיליון דולר העונה - יפקיד השנה בבנק סכום דומה לזה של בראיינט.
קובי בראיינט, לוס אנג'לס לייקרס, NBA / צילום: רויטרס
***
איפה המקום הכי "גרוע" לשחק בו מבחינת יחס ברוטו-נטו? בניו יורק סיטי. שוב, מלבד מס פדרלי של 35%, ייאלצו השחקנים בקבוצות במדינת ניו יורק לשלם עוד 8.97% מס למדינה, ומי שמשחק בניו יורק סיטי ישלם גם תוספת של "מס עיר" בסך 3.64%. המשמעות: שחקנים מקצועניים בניו יורק סיטי (יאנקיז, מטס, ניקס או קבוצת ה-NHL ניו יורק ריינג'רס) ייפרדו מ-47.6% מהשכר, שיילך לטובת מיסים. כך שאם השבוע פורסם כי השכר הממוצע של שחקן ביאנקיז יעמוד העונה על 7.6 מיליון דולר, תודו ששורה תחתונה של 3.9 מיליון דולר נטו כבר נראית פחות מרשימה.
מהסיבה הזאת בין היתר, כשניו יורק יאנקיז באה להציע לאלכס רודריגז חוזה של 275 מיליון דולר ל-10 שנים, היא יודעת שההצעה שלה צריכה להיות גבוהה משמעותית מכל הצעה אחרת.
מי שנהנה באופן יחסי מהמצב הם הבעלים של הקבוצות שחיות במדינות נטולות המיסוי, כשלפחות מהבחינה הזאת יודעים ששחקנים תמיד ייהנו מ"ההנחה" הקטנה הזאת לפני שיחליטו לשבור את הכלים וללכת למקום אחר.
לגבי לברון ג'יימס, אי אפשר יהיה להניח שההחלטה שלו ללכת למיאמי נבעה משיקולי מס. אבל אפשר בוודאות להגיד שהשורה התחתונה בצ'ק במיאמי תחייך עבורו יותר מאשר בניו יורק.
מקום נוסף שמנציח את חוסר השוויוניות עבור ספורטאים, בכל הקשור במדיניות המיסוי, הוא קנדה. שחקני טורונטו ראפטורס ייאלצו לשלם את מס פדרלי בגובה 29% שחל בקנדה, ובנוסף עוד כ-17% "בגלל" חוקי המס שחלים באונטריו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
