מבחן דרכים: אלפא רומיאו ג'ולייטה - רומיאו וג'וליה

אלפא רומיאו ניצבה עד לשנים האחרונות בנקודה בעייתית על "מטריצת המיצוב" של מחיר הרכב מול תדמית המותג. מצד אחד, התדמית שלה הייתה חזקה ביותר בקרב לקוחות צעירים חובבי הגה, שבדרך-כלל לא היו יכולים להרשות לעצמם לרכוש אותה; ומצד שני, המחיר הציב אותה בפלח הספורט-פרימיום היקר והיוקרתי, שם היא התקשתה להתמודד מול הדגמים המקבילים של המותגים הגרמניים המובילים.

אבל בשנתיים האחרונות נראה כי היא מצאה את "נקודת הזהב" שלה על המטריצה. מחירי כלי הרכב צנחו, היעדים התחרותיים השתנו (מב.מ.וו ואאודי לעבר פולקסווגן וסיאט), השיווק הפך להיות אגרסיבי יותר - והתוצאות ניכרות בשטח. במהלך 11 החודשים של השנה מסרה אלפא רומיאו בישראל 464 כלי רכב, עלייה של כ-20% לעומת כל השנה שעברה. מכונית ותיקה כמו אלפא 159, למשל, רשמה בתקופה זו 212 מכירות (יותר מאאודי A4).

את ההצלחה אפשר לייחס גם לדגמי הדור החדש של אלפא רומיאו, שמצליחים לפרוט על הנימים הנוסטלגיים תוך שילוב טכנולוגיה עדכנית ואיכות ייצור משודרגת. את המגמה החלה "מיטו" הקטנה, והיא ממשיכה כיום עם האצ'בק 5 הדלתות - "ג'ולייטה".

הורחב, הוחצן והוקצן

"ג'ולייטה" הוא שם ותיק וטעון בהיסטוריה של אלפא רומיאו, שכבר נעשה בו שימוש בשתי תקופות שונות בהיסטוריה של החברה. למרבה המזל, בגלגול הנוכחי המכונית לא דומה לג'ולייטה דור-2 של שנות ה-70, שהייתה מכונית סדאן גדולה, גמלונית וכושלת; אלא לדור הראשון של שנות ה-50, שהייתה קופה איטלקית חיננית וספורטיבית.

את חרטומה של ג'ולייטה 2011 מפאר ה"פרצוף" הייחודי של המיטו, שהורחב, הוחצן והוקצן. גם פרופיל הצד והזנב מעוצבים בקווים דומים למיטו, אך עם פחות קימורים ודרמה. גם ידיות הפתיחה, שמוסוות בדלתות הצד האחוריות לטובת מראה של "האצ'בק דמוי קופה", הן כבר גימיק מוכר וידוע של אלפא.

למרות המיחזור, לג'ולייטה יש עדיין נוכחות כביש מרשימה וזיהוי מותג מידי. ציפינו לקבל תגובות נלהבות מקהל צעיר, אבל הופתענו לגלות שגם אנשים שביום-יום לא מבדילים בין קורולה לפרגולה זיהו את המכונית מידית כ"אלפא רומיאו".

גם תא הנוסעים שופע רמזים חזותיים לעבר המפואר של אלפא-רומיאו: ההגה הספורטיבי עם סמל הנחש המתפתל במרכזו, הכדור שבראש מוט ההילוכים, מתגי השליטה העגולים, וכמובן - המחוונים הראשיים ששקועים עמוק בתוך גלילים. כל האלמנטים הללו משובצים בתוך סביבת נהג מודרנית ואיכותית למראה, עם קווים אירופיים עדכניים והרבה צגים דיגיטליים. איכות הייצור והחומרים מצביעה על השקעה, אך נראה שאלפא עדיין לא אימצה את המחויבות הטוטלית שמאפיינת את הגרמנים.

המרווח הפנימי מכובד ותואם את המקובל בפלח הקומפקטיות האירופי. המושב האחורי יכול לארח שלושה מבוגרים מבלי לקפח את מרווח הכתפיים והראש של מי-מהם, ובסיס הגלגלים הנדיב מעניק מרחב טוב לברכיים. תא המטען אמנם צנוע למדי, 300 ליטר, אך זו מעולם לא הייתה נקודת חוזק של אלפא.

 אינפו: אלפא ג'וליאטה

מאחורי ה"שפם" המתכתי

מאחורי ה"שפם" המתכתי שמעטר את החזית מסתתר מנוע טורבו בנפח צנוע של 1.4, שעל כתפיו הוטלו משימות רבות: לספק ביצועים ספורטיביים ראויים, להעניק "אופי" של אלפא-רומיאו, ולהיות חסכוני ונקי ביותר על-פי הדרישות המחמירות של אירופה. הפתרון של אלפא לשפע הדרישות הסותרות הוא "מערכת פיצול אישיות אלקטרונית".

המצב הרגיל של המערכת מיועד לדף הנתונים הרשמיים, לתדמית הסביבתית ולנהגים קשישים, והוא מתהדר בצריכת דלק ממוצעת רשמית ומרשימה של כ-17 ק"מ לליטר ובפליטה אולטרא-נקייה (135 גרם CO2 לק"מ). כמובן, שמי שמשלם פרימיום עבור רכב של אלפא לא-יוותר אוטומטית על המצב הזה ויבחר במצב ה"דינמי" כדי לקבל תגובות נמרצות, האצות מכובדות ואפילו צליל עבה מעט יותר.

בשני המצבים תגובת המנוע בסל"ד נמוך רפה למדי ודורשת שימוש נמרץ במוט ההילוכים, ובשני המקרים צליל המנוע אינו מזכיר אפילו את הגרגור המסורתי ומלא ההשראה של אלפא המסורתית. יתר-על-כן, פס הקול גם מתחלף לעתים קרובות בדממה מוחלטת הודות למערכת "עצור-סע" שמנתקת/מפעילה את המנוע אוטומטית בעת עמידה. זוהי ללא ספק אחת ההמצאות המטרידות ביותר שהגתה תעשיית הרכב האירופית בשנים האחרונות, ומצאנו את עצמנו מנתקים אותה בכל הזדמנות.

שלדת הג'ולייטה מבוססת על השלדה הקומפקטית של קבוצת פיאט, אך היא עברה שדרוג מקיף שכלל את הארכת בסיס הגלגלים, הקשחה והתקנת מתלה אחורי מתוחכם.

התחושה על הכביש מתכנסת לעבר הרף העליון של המשפחתיות הגרמניות: לג'ולייטה יש תנודות גוף מרוסנות ואלגנטיות בפניות חדות, היגוי זריז ומדויק (אם כי לא ממש חד), ויציבות כיוונית מרשימה בטריטוריות שצפונה ל-150 קמ"ש. זוהי מכונית בוגרת ומתורבתת, שלא מעלה אל-על את רמות האדרנלין של הנהג כמו כמה מקודמותיה ההיסטוריות וההיסטריות, אך היא עדיין מסוגלת להעניק עונג-שבת-בבוקר, הרחק מעינה הפקוחה של משטרת התנועה.

גם נוחות הנסיעה מתכנסת אל הסטנדרט הגרמני: למכונית יש ספיגת זעזועים סבירה בהחלט על כבישים טובים עד בינוניים, שנוטה לקשיחות וטלטולים על כבישים עירוניים משובשים כמו שלנו. חלק מהאשמה אפשר לגלגל לפתחם של גלגלי 17 האינץ', שעטויים בצמיגים בחתך 45'. סט כזה של גלגלים/צמיגים תורם הרבה לחזות הרכב אך גובה מחיר מחוליות הגב.

רכב המבחן שלנו, בגרסת "מולטיאייר", עם 170 כ"ס, עולה בארץ הקודש 175 אלף שקל. מי שחושק בתדמית של אלפא ומוכן לוותר על ריגושים יוכל להציב בחניה שלו את גרסת 120 כוחות-הסוס כבר תמורת 160 אלף שקל. בקיצוניות השנייה הוא יידרש לשלם 230 אלף שקל עבור הגרסה הספורטיבית ביותר, עם מנוע 1.75 ליטר ו-235 כ"ס. כל הגרסאות של ג'ולייטה מצוידות כרגע בתיבה ידנית בלבד, מה שמגביל את תפוצתן לקומץ אלפיסטים מושבעים. בעוד כמה חודשים תנחת כאן הגרסה האוטומטית, עם תיבה כפולת מצמדים, ואם המחיר יהיה נכון היא עשויה, אולי, לשנות את מאזן הכוחות בציר האיטלקי-גרמני.

מתחרות

פולקסווגן גולף GTI

 פולקסווגן גולף GTI

אחרי קיצוץ מחירים נמרץ עולה כיום הגרסה האחרונה של GTI המיתולוגית 188 אלף שקל בלבד. במחיר זה מקבלים רכב 5 דלתות (יש גם גרסת 3 דלתות זולה יותר), מנוע 2 ליטר טורבו בהספק 210 כ"ס ותיבת הילוכים ידנית (האוטומטית עולה יותר). זוהי משפחתית-ספורטיבית רצינית, שמסוגלת להאיץ ל-100 ב-6.9 שניות ולהגיע ל-240 קמ"ש פלוס מוניטין ושמירת ערך יציב כסלע

סיאט ליאון

 סיאט ליאון

במחיר מציאה של 120 אלף שקל בלבד אפשר לרכוש כיום את גרסת 1.8 ליטר הטורבו הידנית של ליאון. המכונית אמנם עומדת לפני מתיחת פנים, אך היא עדיין נראית רעננה ונאה. מנוע ה-1.8 מייצר 160 כ"ס ודוחף אותה ל-100 קמ"ש ב-7.8 שניות. גרסת FR המושחזת (211 כ"ס, בולמים מוקשחים, אפס ל-100 ב-6.9 שניות) כבר עולה 190 אלף שקל

לנצ'יה דלתא

 לנצ'יה דלתא

אופציה מעניינת לג'ולייטה מגיעה דווקא מבית לנצ'יה דלתא החדשה. הדגש במכונית הוא אמנם יותר על פאר ופחות על ספורטיביות, אבל זו עדיין האצ'בק מרהיבה ואיטלקית מאוד, שמגיעה עם מנוע 1.8 טורבו בהספק 200 כ"ס, תאוצה ל-100 ב-7.4 שניות ושלדה מושחזת. כל זה ב-170 אלף שקל בלבד