ישראבלוף: מדוע המערכות הסולאריות הוקמו ללא היתר בנייה?

בשנתיים האחרונות מתחוללת בישראל מהפכה סולארית קטנה. מאות מערכות סולאריות לייצור חשמל צצות על גגות בתי מגורים, מבני משק, משרדים ותעשייה. אולם בשיחה עם בכירים במנהל התכנון במשרד הפנים מתברר שייתכן שגל ההתקנות הסולאריות מתבסס כולו על "פרצה" בחוק.

המערכות הסולאריות, בהספק של עד 50 קילוואט, מותקנות מאז 2008 על-פי היתר שנקרא "היתר עבודה מצומצמת", ואינן מצריכות הוצאת היתר בנייה. את ההיתר הזה קל מאוד לקבל, אולם לא ברור כלל שנעשה בו שימוש לייעוד שלשמו הוא קיים.

על-פי אפרים שלאין, מנהל אגף בכיר במינהל התכנון ומתכנן הוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל), "ההיתר הזה מבוסס על הגיון שאומר שהחשמל שייוצר במערכת מיועד בעיקרו לצריכה עצמית. בפועל החשמל הזה נמכר לחברת החשמל בכסף מלא, כלומר, הוא משמש לפרנסה".

 הפיילוט הסולארי של ברייטסורס תעשיות בדימונה / צלם: ברייטסורס יח``צ

- יש כאן בעצם עצימת עין מצד הרשויות?

שלאין: "אני לא יודע. מה שחשוב הוא שהיום הנושא נמצא על סף הסדרה. זה יקרה כשהממשלה תאשר את תוכנית המתאר הארצית החדשה למתקנים סולאריים פוטו-וולטאיים (PV), אני מקווה בשבועות הקרובים".

פרשת המערכות הסולאריות הקטנות מדגימה לדעת שלאין את האילוצים המופעלים על מערכת התכנון להתאים את עצמה להתפתחות המזורזת של הטכנולוגיות לייצור חשמל.

"לפני שלוש שנים (כשאושרה התקנת מערכות ה-PV, ע.ב.) דובר על מערכות 50 קילוואט כעל משהו שיש אינטרס חשוב מאד לקדם אותו. אז מצאו את היתר העבודה המצומצמת, כי הנוכחות של המערכת בשטח הייתה קטנה והחיבור שלה לחשמל היה מאוד פשוט. אחר כך, כשהתחילו להקים את המתקנים האלה התברר שהמגבלה של 50 קילוואט יוצרת עיוות בשטח או חסם בכך שהיא מונעת ניצול של שטחים בעלי פוטנציאל. בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית אומרים היום שמבחינת ניצול הגגות השמיים הם הגבול. במקביל הטכנולוגיה מאפשרת להקים מתקנים גדולים יותר על הקרקע, וגם זה דרש תשובה".

התשובה של שלאין וחבריו למינהל התכנון במשרד הפנים נקראת בלשון המקצועית תמ"א 10/ד/10, או בשמה המלא "תוכנית המתאר הארצית למתקנים סולאריים פוטו-וולטאיים לייצור חשמל". התוכנית שאושרה בחודש שעבר במועצה הארצית לתכנון ובנייה מבוססת על מסמך מדיניות שכתב שלאין יחד עם המתכננת נועה רנד רסלר ובשיתוף נועה נאור, חברת ועדת העורכים וממונה תוכניות מתאר ארציות.

"התוכנית החדשה יוצרת למעשה סל של כלים בידי מוסדות התכנון להתמודדות עם כל סוגי התוכניות להקמת מערכות PV", אומר שלאין, "מדובר בשני מסלולים שונים: מסלול אחד של היתרים ומסלול שני של תוכניות".

- מה ההבדל בין המסלולים?

"המסלול הראשון, של היתר, מקנה זכויות נוספות בשטחים שהייעוד שלהם עולה בקנה אחד עם השימוש החדש, שזה אומר גגות או שטחי קרקע בעלי ייעוד להנדסה או תעשייה, ומתקנים כמו מאגרי מים. בכל המקרים האלה ניתן לפי התמ"א להוציא היתר בנייה ישירות מהוועדה המקומית, כמו לבית מגורים. ישנן כמובן מגבלות כמו למשל על הגובה של המתקן, שנועדו להגן על שיקולים כמו בטיחות ונצפות. באזור תעשייה, למשל, נתיר מתקנים גבוהים יותר.

"המסלול השני של התוכניות מיועד לשטחים פתוחים וחקלאיים - לשם גם מרבית היזמים רוצים להגיע. במסלול הזה יש לוועדה המחוזית סמכות לאשר מתקנים קרקעיים בשטח של עד 750 דונם, בתנאי שהתוכנית עומדת במגבלות כמו הקפדה על צמידות דופן (בניית המערכת בצמוד לשטח בנוי, ע.ב.)".

- ישנם אזורים שבהם הוטל איסור מוחלט על הקמת מערכות?

"כן. שטחים בעלי ערכי טבע ונוף, או שטחי אש. מבחינת גיאוגרפית המסר של המועצה הוא שיש לתת עדיפות לאזורי הפריפריה, ובראשם כמובן לנגב. אנחנו רוצים פחות מתקנים כאלה באזור המרכז. יש כאן גם מסר חשוב מבחינת פיתוח הפריפריה".

- הכנתם את התוכנית על סמך הניסיון הרב שנצבר בשנים האחרונות במדינות אחרות, כמו גרמניה או ספרד?

"שמענו ולמדנו על מה שנעשה שם, אבל עם כל הכבוד למה שנעשה בחו"ל, לא בכל מדינה יש מגבלות קרקע כמו בישראל. מעבר לכך, יש היום בארץ הרבה מאוד יזמים בתחום הסולארי ולחלקם אין שום ניסיון או הבנה בתחום - וגם זה שיקול שצריך לקחת בחשבון".

- אמרת שהמסלול של התוכניות הוא האטרקטיבי יותר מבחינת היזמים. כמה פרויקטים נמצאים כבר בצנרת?

"על שולחנה על הוועדה המחוזית דרום מונחות היום 60 תוכניות. בוות"ל (הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות, ע.ב.) יש 6 או 7 תוכניות למתקנים של מעל 750 דונם כל אחד".

שומעים כבר טענות של יזמים שהמסלול שנבחר עבור המתקנים הקרקעיים ייצור עיכובים של שנים עד לקבלת מלוא האישורים הסטטוטוריים. אתה מוכן להתחייב על לוח זמנים?

"לא. לכל ועדה יש את הקצב שלה. המסלול מספיק מהיר, ובכל מקרה קבענו מנגנון בקרה בתוך מינהל התכנון שיבחן בעוד ארבע שנים את התוצאות. לדעתי התכנון כבר אינו החסם. המבחן של המימון הרבה יותר משמעותי".

דרושה תוכנית אב למשק האנרגיה

ביולי האחרון ספגה הממשלה מכה צורבת כשהמועצה הארצית לתכנון ובנייה דחתה את ההצעה לקדם אישור של מתקן יבשתי לקליטת הגז הטבעי ממאגר "תמר" באזור חדרה. שר התשתיות הלאומיות הכריז כי הקמת המתקן היא אינטרס אסטרטגי חיוני, כיון שישראל אינה יכולה להתבסס על נקודת כניסה אחת להזרמת כל הגז הטבעי הכחול-לבן שהיא צורכת (כ-40% מייצור החשמל מבוסס על גז). המועצה, תחת לחץ כבד של תושבי האזור המתקן המתוכנן, החליטה לבחון את כל החלופות להקמת המתקן, כולל חלופה של הקמת מתקן על פני אסדה ימית, החלטה שצפויה לעכב הקמת המתקן בשנה ויותר.

לדעת שלאין, החלטת המועצה משקפת את הצורך הדחוף בתוכנית מתאר ארצית לתשתיות אנרגיה שתתבסס על תוכנית אב למשק האנרגיה, שאמור להכין משרד התשתיות. "תוכנית המתאר תוכל לשריין שטחים לטובת מתקני האנרגיה. הצורך הזה נעשה חיוני יותר ככל שהשטחים הפתוחים מצטמצמים ושבניית מתקני תשתית חיוניים נתקלת בהתנגדות הולכת וגוברת של תושבים מקומיים. לגבי מתקן הקבלה, אם הייתה תוכנית אב שהייתה אומרת שישראל צריכה להיערך לקליטת כמות כזו וכזו של גז טבעי בפריסה גיאוגרפית - היינו היום במקום".

62 שנים לאחר קום המדינה, אין לישראל עדיין תוכנית אב למשק האנרגיה, אם כי במשרד התשתיות הלאומיות הוחל לאחרונה בהליך מכרז לקראת הכנתה. חוסר התכנון הנוכחי יוצרת לדברי שלאין מציאות בעייתית באזורים נוספים בארץ. "יש למשל ויכוח סביב הקמת אתר אחסנת גפ"מ (גז בישול, ע.ב.) מדרום לגוש דן. אחת ההצעות היא להקים את האתר באזור צפון אשדוד. זה אזור שיש לגביו תוכניות להרחבת תחנות כוח, מתקן קבלה של גז טבעי ובית זיקוק. יש תחרות מתקני אנרגיה על תא שטח, אבל אין תוכנית ארצית שתקבע עדיפויות - וזה חסר".