האם תקנות החרמת כלי הרכב בדרך להפוך לחוק קבוע?

המשרד לביטחון פנים יגיש השבוע לוועדת הכלכלה בקשה להפוך את התקנות המסדירות את מנגנון החרמת כלי הרכב שעברו עבירות תנועה ואת אחסונם להוראה קבועה בחוק. החרמת כלי הרכב נוסדה ב-2006 בתור "הוראת שעה" זמנית, שיש לחדש אותה כל שנה, ומאז ניסה המשרד לביטחון פנים מספר פעמים לשכנע את הכנסת להפוך אותה להוראה שקבועה בחוק.

בפעם האחרונה ניסה זאת המשרד בסוף השנה שעברה אולם הוא נדחה על ידי ועדת הכלכלה, שטענה כי לא הוצגו נימוקים מספקים שיכולים להצדיק את התהליך. הועדה האריכה את תוקף התקנות בשנה וביקשה לבחון האם חייבים לעשות שימוש במגרשי אחסנה לרכב שהושבת או שדי בהשבתה זמנית של כלי הרכב באמצעים אחרים, כדי להביא לחיסכון בעלות לבעלי הרכב.

בנימוק לבקשה הנוכחית אומר המשרד לביטחון פנים כי לאחר התייעצויות באגף התנועה הוחלט כי "כל דרך אחרת להשבתת הרכב היא בעייתית וקשה ליישום". לטענתו ללא המגרשים למשטרה אין יכולת לפקח וחלק מכלי הרכב המושבתים הם משאיות וכלי רכב כבדים, שקשה למצוא להם חניה מוסדרת. בנוסף, טוען המשרד "מגרשי ההשבתה הייעודיים יוצרים אפקט הרתעה משמעותי יותר".

המשרד מבקש מהוועדה לקבל את התקנות לפני סוף החודש, שהוא מועד הפקיעה של התקנות. בתגובה, מתחו גורמים בועדת הכלכלה ביקורת על המשרד לביטחון פנים, שנוהג להביא את התקנות לאישור הללו מדי שנה "ברגע האחרון", בשלהי דצמבר ובלוח זמנים שמזכיר מחטף ולא מאפשר לקיים דיון רציני בתקנות ההשבתה ובצורך בהן.

מאז נכנסו תקנות השבתת כלי הרכב הן הפכו לתעשייה ענקית, שמגלגלת עשרות מיליוני שקלים בשנה. עלות האחסנה הממוצעת, שמשלם בעל הרכב המושבת לזכיין המפעיל, היא כ-1,400 שקל במקרה שההשבתה היא ל-30 יום וכפול מזה כאשר ההשבתה היא ל-60 יום. בעל רכב כבד שמשקלו מעל 4 טון משלם כ-2,450 שקל לחודש עבור אחסנת הרכב. בנוסף נדרשים בעלי הרכב לשלם מאות שקלים עבור גרירת רכבם.

בעבר נמתחה ביקורת קשה על תהליך ההשבתה, בטענה כי מדובר בענישה מיידית, שמבוצעת בשטח על פי שיקול דעתו של שוטר בודד לפני, שניתנה לאזרח הזדמנות לערער על העבירה בבית משפט לתעבורה. בנוסף נטען כי בשנים האחרונות התרחבו משמעותית מספר העבירות שבגינן מושבתים כלי רכב, וכי הענישה לא מרתיעה נהגים, שממשיכים לנהוג בתקופת ההשבתה בכלי רכב אחרים. יצוין כי חלק גדול מהעבירות, שבגינן הושבתו כלי רכב בשנתיים האחרונות, הן עבירות שכרות, כביכול, שנלכדו במכשיר ה"ינשוף", שאמינותו טרם הוכחה בבית המשפט.

יצוין כי למרות טענות המשרד לביטחון פנים שהליך ההחרמה מהווה גורם מרתיע, מספר ההחרמות השנתיות מעיד אחרת. קצב החרמות כלי הרכב עלה מכ-6,000 כלי רכב בשנה הראשונה ועד יותר מ-14 אלף כלי רכב בשנה כיום, למרות שהתקנות נכנסות לשנתן החמישית.