ככה עשתה זהבית לרועי

ועידת ישראל ליועצים של פסגות ו"גלובס", שנחתמה בשבוע שעבר, היתה צריכה להיות אקורד הסיום של רועי ורמוס כמנכ"ל פסגות.

וכך זה היה צריך להיות: ורמוס עומד על הבמה ונושא נאום פרידה מיועצי ההשקעות ומעובדי פסגות. הבעלים החדש זהבית כהן מנכ"ל אייפקס עולה על הבמה אוחזת בידו של ורמוס, מניפה אותה אל על, נוטלת את המיקרופון ומודה לו על ביצוע יוצא מן הכלל של תפקיד המנכ"ל ועל כך שבזכותו פסגות הפכה להיות "הגוף המוביל את שוק ההון בישראל, לא רק בנכסים מנוהלים, אלא גם בדרך שאתם, היועצים והציבור, מסתכלים עליה".

ורמוס קורא למחליפו רונן טוב לעלות לבמה, הם מתחבקים, ורועי ורמוס יורד מהבמה כשהקהל מוחא כפיים בהתלהבות.

וככה זה קרה במציאות:

ורמוס כלל לא הגיע לכנס היועצים השנתי של פסגות, אירוע שאותו כונן והפך למסורת לפני 4 שנים. עשרה ימים קודם הודיעה כהן לורמוס על פיטוריו והוא עזב את החברה עוד באותו יום.

12 שנים בפסגות מתוכו 4 שנים כמנכ"ל נמוגו בן-לילה. בכנס עצמו נשאה זהבית כהן נאום מרשים שבו הוזכרה פעם אחת ובמרומז החקירה הפלילית כנגד פסגות, שהביאה לעזיבתו של ורמוס.

"2010 היתה שנת מבחן לחברה, עם כל מה שקרה. אבל החברה עברה זאת הכי טוב שאפשר" אמרה כהן מבלי להזכיר את שמו של ורמוס ולו פעם אחת. תוך כמה ימים הפך ורמוס ממנכ"ל נערץ, רב-עוצמה לפרסונה נון גרטה. אישיות בלתי רצויה בכנס של בית ההשקעות אותו ניהל ב-4 השנים האחרונות.

ורמוס היה אמור לעזוב בכל מקרה את פסגות עד סוף דצמבר. כך התחייבה אייפקס לפני הפרקליטות. אבל המהירות בה נאלץ לעזוב נבעה רק מכך שיצא כנגד הבעלים אייפקס ונציגת הבעלים זהבית כהן בכך שעתר לבג"צ כנגד ההסדר עם הפרקליטות שאיפשר לאייפקס את רכישת פסגות אך הביא לסיום תפקידו.

כהן הבינה יפה מאוד את הנזק שיגרם לה כתוצאה מעזיבתו החפוזה של ורמוס אך היא עשתה את שיקוליה. מבחינתה מנכ"ל שיוצא נגד הבעלים, אסור שישאר בחברה דקה אחת נוספת. תוך 24 שעות מרגע שבג"צ דחה את עתירת ורמוס הוא פוטר ונבעט מחוץ לחברה.

ורמוס הוא לא המנכ"ל השכיר הראשון ולא האחרון שמגלה בדרך הקשה כי בסוף הבעלים הוא זה שקובע. לפניו היו שלמה פיוטרקובסקי, שלמה נחמה, שלמה זהר ועוד רבים ששמם אינו דווקא שלמה. הנה נקודה למחשבה למאות המנהלים המעונבים, בחליפות עם חפתים, שהסתובבו כטווסים בועידת ישראל לעסקים.

בשורה התחתונה, כשאתה מנכ"ל שכיר, מצליח ומוצלח ככל שתהיה, אתה תלוי בחסדו של הבעלים וכשהוא רוצה בכך, אתה הולך הביתה. ללא סנטימנטים, ללא התחשבות בהישגי העבר, רק כי סר חינך.