דנינו הלוחם בשחיתות

ההכרזה על מינוי ניצב יוחנן דנינו למפכ"ל הבא של משטרת ישראל, פחות משבועיים לפני מתן הכרעת הדין במשפטו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב, נושאת עמה יותר משמץ של סימבוליות. כשפרשת קצב התפוצצה ברעש גדול ביולי 2006, שימש דנינו ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה.

יחד עם ניצב יואב סגלוביץ, שירש אותו בתפקידו זה, הובילו השניים את חקירת הנשיא במסלול רווי הסכנות, מבית ומחוץ, וניצחו על חקירת בזק יעילה שבסופה הוגשו לפרקליטות ממצאים המאפשרים להאשים את קצב באונס. זאת, למרות הקו הישיר שפתחו סנגוריו של הנשיא ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, ועל אף ניסיונות מצד המפכ"ל המכהן באותה עת, משה קראדי, לגמד את הממצאים.

התנהלותו של דנינו כמפכ"ל אל מול חקירות רגישות של אישים רמי-דרג תהיה, יש לשער, שונה בתכלית. כמי שצמח בתוך מערך החקירות של המשטרה, וכמי שהיה מעורב בעצמו בכמה מהחקירות הרגישות ביותר של אישים פוליטיים בשנים האחרונות, דנינו רואה כאחד מיעדיה של המשטרה את המאבק בשחיתות השלטונית.

ועם זאת, באופן אירוני, בחוגים מסוימים סומן דווקא דנינו כ"אויב כנופיית שלטון החוק", בעת שהמליץ כראש יאחב"ל לסגור את תיק "האי היווני" נגד ראש הממשלה באותה עת, אריאל שרון. מזוז אימץ את עמדתו, סגר את התיק ואף הגן על החלטתו בבג"ץ. העותרת נגד ההחלטה היתה התנועה לאיכות השלטון - מי שעתרה גם השבוע לבג"ץ בדרישה להימנע מהכרזה על מינוי דנינו למפכ"ל.

בפרשת "האי היווני" אפשר לראות מפתח להבנת מכלול אישיותו המקצועית של דנינו. מצד אחד גישה פרגמטית, שקולה, לא ששה אלי הרשעה. מצד שני, ראש אגף החקירות דאז, ניצב משה מזרחי, הזדעזע לגלות כי בישיבות אצל היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין, השמיע דנינו עמדה שונה מזו שעליה סוכם בדיונים בקרב גורמי המשטרה; מזרחי עצמו שכנע את פרקליטת המדינה עדנה ארבל לתמוך בו, כנגד עמדתם של היועצים רובינשטיין ומזוז. יש להניח כי עם מינויו למפכ"ל יהיה דנינו סובלני פחות כלפי גילויי "מרד" שכאלה מצד הקצינים הכפופים לו.

קשה גם לראות כיצד דנינו יטיף לקציניו שלא להתמסר לזרקורי התקשורת: סנגוריו של קצב עוד זוכרים את הראיון שהעניק לאילנה דיין ב"עובדה", לשיטתם כדי להשפיע על מזוז לגבש כתב אישום מחמיר אחרי ביטול הסדר הטיעון.

בנוגע לאחריות אישית - עוד נותר לגלות אם העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין ניקה אותו מאחריות בפרשת רצח סוכני משטרה, תתקבל על-ידי כלל הפקודים העתידיים.

עבודה אפורה

אבל החיים כמפכ"ל יותר אפורים ממה שנדמה. במובן מסוים, אפורים בהרבה מחייו של ראש אגף החקירות. עומס המשימות של המשטרה: הריסות בתים, ביטחון שוטף, מג"ב ועד טיפול בעבירות סכינאות, פריצות ואלימות, מחייב התגייסות יומיומית, בשמיכה תקציבית קצרה מדי ויכולת מוגבלת של גיוס כוח-אדם איכותי.

פרצופה האמיתי של המשטרה הוא בנקודות השיטור בערי הפריפריה, לא בחדרי החקירות של יאח"ה. דנינו חווה את ההיבטים האלה במחוז הדרומי - בנייה בלתי חוקית מצד אחד, משפחות פשע מצד שני, הברחות סמים מהגבולות הפרוצים ואוכלוסייה הולכת וגדלה של פליטים באילת מצד שלישי ורביעי. והכול על ראשה של המשטרה.

ולמרות זאת, ניתן להניח כי תקופת דנינו תהיה תקופת עדנה לאגף החקירות ולחברו הטוב מימי לימודי המשפטים, ניצב יואב סגלוביץ. פעם, כששימש קצין החקירות של מרחב השרון, ערך דנינו הקרנה מיוחדת של הסרט "החשוד המיידי", שאותו הוא אוהב במיוחד, לחוקרים שהיו כפופים לו במרחב. דנינו רצה ללמד אותם, באמצעות הסרט, עקרונות בסיסיים בניהול חקירות מתוחכמות: לא להינעל על כיווני חקירה מראש, ולא להתרשם ממראה חיצוני. בחקירות רחבות אתם תמיד מגששים באפלה בהתחלה, הוא אמר להם, החוכמה היא לבנות מסגרת לחקירה, ולהתקדם באופן מסודר מבלי להיות אטומים להתפתחויות שעשויות להטות את מסלולה.