מי ישמור על הדיסקרטיות?

תהליך חיפוש העבודה אינו קל, במיוחד כשצריך לעשות אותו בדיסקרטיות כדי שלא לסכן את מקום העבודה הנוכחי. קיימים מספר גורמים שאי אפשר בלעדיהם בזמן חיפוש עבודה, אך מסכנים את הדיסקרטיות שלו.

קורות חיים "ממותגים"

קורות חיים נצרבים בתודעה לא בזכות שם המועמד, שנת הלידה שלו או ממוצע ציוניו, ברור שמה שחשוב הוא הניסיון התעסוקתי. איך שלא מתסכלים על זה, מקור הכוח הגדול ביותר של הניסיון הוא שמות החברות שעבד בהן. קל למתג מוצר לא מוכר - המועמד - באמצעות שימוש במותג קיים.

כך, מועמד שעבד 6 שנים בחברת פרסום "חביבה" הלא מוכרת, נטל תחומי אחריות רבים והיה עובד מצטיין, עשוי לעניין את המגייסים פחות ממועמד שעבד תקופה קצרה במותג נחשק (גוגל, אם נרחיק לכת). די בידיעה שהתקבל לחברה מצליחה ו"קשה להשגה" כדי להתפעל ממנו.

הבעיה היא שכדי להישאר דיסקרטי, לא מומלץ לציין בקורות החיים שמות של חברות. בכך מאבד המועמד יתרון משמעותי שהיה יכול לעשות בשבילו את העבודה.

הדרך לגשר על ההפסד הזה היא, אמנם, לא לנקוב בשם החברה שבה הוא עובד כעת, אך לציין חברות קודמות. את מאפייני החברה הנוכחית יש לפרט ככל האפשר: תחום, גודל, שווקים (מקומיים, בינלאומיים) וטכנולוגיה. אפשר לנסות להעביר את היותה מותג מצליח על ידי תיאורה כ"חברה גדולה בתחום המִכשור הרפואי", "מותג אינטרנט בינלאומי ידוע" - הכל כדי לגרום לזימון לריאיון. בריאיון המועמד לא יזדקק עוד לכוחו של מותג חיצוני, ויוכל להרשים בעצמו (כפי שעשה כשהתקבל בעבר לחברה הנחשקת).

נטוורקינג

מצד אחד, ידוע שלא ניתן לשרוד היום בעולם התעסוקה בלי נטוורקינג, שמוכיחה יעילותה בימים גשומים.

מצד שני, רשת הנטוורגינג מורכבת מקולגות של קולגות, ממכרי המנהלים, מחברים מאותו תחום (שמכירים קולגות מהעבודה הנוכחית). המון אנשים מפוזרים, אך קשורים זה לזה. לפי "תיאוריית העולם הקטן" של מילגרם, בין אדם לאדם מפרידות שש דרגות של קשרים, אך ב-1967, השנה שבה התיאוריה נולדה, לא היה פייסבוק, לינקדאין או גוגל. היום, בפתחה של שנת 2011, זה מסוכן הרבה יותר.

לא כדאי להפיץ את קורות החיים ללא היכר, אלא רק לאחר חשיבה מעמיקה, ועמידה על טיב הקשר ועל הסיכוי שיחבל בדיסקרטיות. סביר להניח שחברים ישמרו יותר מאחרים על אינטרס הסודיות, אך הם צריכים להיות כאלה שאפשר לסמוך עליהם ועל שיקוליהם, ויש לבקשם שישמרו על הדיסקרטיות ויתייעצו לפני כל התקשרות בעניין.

ברשת החברתית באינטרנט רצוי להתכתב באופן אישי עם האנשים הנבחרים, ולא לפרסם קול-קורא כללי. זה הזמן גם לעדכן את הגדרות הפרטיות של הפרופיל הווירטואלי בתשומת לב יתרה (למשל, בלינקדאין ישנה אפשרות לשמור על רשת קשרים חסויה, כך שבעת החיפוש, קולגות מהעבודה הנוכחית לא יכולים לדעת עם אילו אנשים המועמד מנהל קשר).

חברת השמה

קיימות חברות השמה שמצהירות על דאגתן לדיסקרטיות המועמדים במסגרת כללי האתיקה שלהן. אולם בפועל, לא תמיד מי שיושב שם בשקובית מיישם כלל זה במאה אחוזים.

יועץ השמה ממוצע מטפל בעשרות מועמדים ביום, ובמקביל לכך מעדכן משרות, מטפל בלקוחות (המגייסים) וממלא אחר משימות אדמיניסטרטיביות. עליו להיות מדויק בפרסומים, באבחונים, בסיכומי הראיונות ובמידע שיעביר הלאה. חוץ מרגישות ואהבת אדם, עליו להיות גם כלכלי, ולתפקד כאיש שיווק ומכירות. הוא נדרש לכך למשך שעות ארוכות ביום, תמורת שכר לא גבוה ותחת לחץ פרקטי ונפשי עצום.

מן הצד השני, מועמד המבקש דיסקרטיות, ושכפי הנראה לא יכול להרשות לעצמו לקחת סיכון ולהישאר בלי עבודה. די בטעות אחת של יועץ השמה עסוק מדי או לא מנוסה מספיק, כדי שמנהלו הנוכחי יגלה שהוא מחפש עבודה, יתנקם בו, ואולי יפטרוֹ. גם מועמדים שטוב להם בעבודתם ורק רוצים "לרחרח" בחוץ, עלולים לאבד כך את אמון מנהלם, מה שבסופו של דבר יביאם להכרח ממשי בעבודה חדשה.

זה לא שעדיף להימנע בשימוש בשירותי השמה, אך חשוב לפקוח עיניים ולשלוט בתהליך. גם יועץ השמה משופשף יכול לשלוח קורות חיים לחברה אחות, חברה בת, חברה אם או חברה המשתפת פעולה עם זו שבה המועמד מועסק, ולו בשל חוסר ידע.

מומלץ לבחור חברת השמה אחת ששמה הולך לפניה, ושמתאימה לצרכים (למשל, מהנדס הבוחר בחברה מקושרת המתמחה בהייטק). על המועמד לקחת חלק פעיל בתהליך, ולבחון את שיקול הדעת של הנציג המטפל בו. לאחר שיחקור בעצמו אודות רקע החברה שבה הוא עובד, כדאי שיספר לנציג על שיתופי הפעולה והקשרים שלה עם חברות אחרות, וידרוש שמידע זה יובלט לצד הפרטים שלו ("לא לשלוח לחברת צים!").

המועמד רשאי להיות נודניק, לחזור בכל הזדמנות על עניין הדיסקרטיות, ולדרוש לאשר בעצמו מראש כל שליחה של קורות חייו למגייסים. כך יוכל לוודא שהמעסיק הפוטנציאלי לא מכיר אותו או את מנהליו ועלול לחבל בדיסקרטיות התהליך.

דיסקרטיות מלאה - אין חיה כזאת

לא רק שאין דיסקרטיות במאה אחוז, מועמדים צריכים לקבל גם את העובדה שהיא הופכת את החיפוש לקשה יותר וליעיל פחות. עם זאת, השקעה בעבודה (כדי לא להדליק נורות אדומות אצל המעסיק הנוכחי), ניהול קשר עם מגייסים רק בשעות הפנאי והרבה מחשבה וסבלנות, הם מתכון לצליחת הדיסונאנס הזה.

• מה עוד תמליצו למחפש עבודה שחושש להיחשף?
• מה תעשו אם יבקשו מכם, בסוף התהליך, שמות של ממליצים מהחברה שבה אתם עובדים כיום?

יעל מהודר היא יועצת ארגונית (B.A בעבודה סוציאלית, M.A בסוציולוגיה ארגונית). תוכן מאמריה מבוסס על הניסיון והידע המקצועי שרכשה באינספור תהליכי ייעוץ ארגוני ופיתוח מנהלים בארגוני היי-טק ותעשייה ובעבור אנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להסתמך עליהם ככאלה.