מלחמות החרדים

בשבועיים האחרונים של כל שנה אזרחית הופך יו"ר ועדת הכספים של הכנסת לאחד האנשים הכי חשובים עבור רה"מ. עד סוף דצמבר, כל מה שח"כ משה גפני ירצה - בנימין נתניהו ייתן. עד 1 בינואר, רה"מ הוא זה שעובד אצל יו"ר ועדת הכספים ולא להיפך.

ובעיתוי הזה, כשגפני מבקש - רה"מ מבצע; וכשגפני לוחץ, רה"מ מבצע עוד יותר מהר. כך הגיע בתחילת השבוע החוק המעניק אבטחת הכנסה לאברכים לשולחן הממשלה. גפני, שביקש שיהדות התורה לא תהיה חלק מהמהלך שזכה למנות גדושות של ביקורת ציבורית חריפה, דחף שאישור החוק יתבצע בממשלה.

הכוונה ברורה: בהיעדר ייצוג ליהדות התורה סביב השולחן המאורך במשרד רה"מ, הג'יפה תדבק בש"ס. מנגד, יו"ר ש"ס, השר אלי ישי, והשר אריאל אטיאס, שברוב טובם, רצו לאפשר ליהדות התורה לתת את הטון. הצבעה על הצעת החוק בכנסת תחייב את אגודת ישראל לקחת חלק פעיל במשחק, וחלוקת הנטל, ובעיקר הלכלוך, יחולק באופן שווה בין אגודה לש"ס.

רה"מ לא הרשה לעצמו לפספס הזדמנות לעקוץ את ישי. הוא נעתר למכבש הלחצים של גפני, ובניגוד להנחיית בג"ץ העביר נתניהו את ההכרעה לשרי הממשלה. יד רוחצת יד. בעוד מסיעתו של גפני ירד עול ההצבעה, תצטייר ש"ס שוב כמפלגה סקטוריאלית שעוסקת רק בענייני חרדים. ווין ווין סיטיואשן מבחינת רה"מ: חצי הביקורת יתעופפו לעבר ישי, גפני יאפשר את העברת תקציב המדינה בוועדת הכספים בצורה חלקה, ובניגוד לליכוד, ש"ס תוצג כמפלגה לא חברתית.

נשמע פשוט, אבל כשלחצים מופעלים על רה"מ, הכול מתחיל להסתבך. לאחר ששרי ש"ס הודיעו שיימנעו בהצבעה, נאלץ נתניהו להפסיק את הישיבה הסוערת ויצא לחדרו של מזכיר הממשלה, כדי לנסות להגיע עם ישי ואטיאס להסכמה. לתמוך, הם הבהירו לו, אין מצב. התוכנית סובלת מאי התאמה לאוכלוסייה החרדית; להתנגד? אין סיכוי, ש"ס לא ישחקו לידיים של הממשלה.

הברירה היחידה שנותרה היא להימנע בטענה שבג"ץ ביקש חקיקה שוויונית וזה, איך לומר, לא בדיוק מה שעומד על השולחן. גם ככה, ידעו בסיעה החרדית, יש רוב בלעדיהם.

הסוף ידוע: ההחלטה עברה, ש"ס חטפה את קיתונות הקיטור, ותקציב אבטחת ההכנסה לאברכים הוגש ליהדות התורה על מגש של כסף. באופן מפתיע, מרגע שאושרה ההחלטה בממשלה, קולו של יו"ר ועדת הכספים לא נשמע. בפועל, לא באמת שונה המצב הקיים, אבל כשהכותרת המעטרת את ההחלטה היא "הגבלת מספר מקבלי הקצבאות", קרדיט על המהלך הוא הדבר האחרון שגפני צריך על הראש.

המתקפה של אטיאס

למחרת כינס ישי מסיבת עיתונאים שבה האשים בהסתה נגד החרדים. "אני קורא לכל המנהיגים מכל המפלגות לעצור את גלי ההסתה", אמר יו"ר ש"ס, שציין כי שרי הליכוד מנסים ליצור תחרות ובכך הם מלבים את השנאה. "הם מתחרים למי יהיו יותר כותרות נגד החרדים", הוסיף. כמה שעות אחר-כך אפשר היה לחשוב שדבריו כוונו דווקא למספר 2 שלו, אטיאס.

עוד בטרם יבש הדיו על דבריו של ישי, יצא אטיאס למתקפה משלו. יום קודם לכן הוחלט בוועדת השרים לענייני חקיקה לדחות את הצעת החוק שלו לסבסוד משכנתאות לצעירים בפריפריה עד לאחר אישור התקציב. במילים אחרות: אטיאס נשלח לעזאזל. ההצעה מוסמסה. הסיכוי שתאושר אי פעם - קלוש.

בהיעדר איום במשבר קואליציוני ערב תקציב, שר השיכון יתקשה לקדם את ההצעה. "צריך לעשות חשבון נפש איך הפכנו כל-כך חבוטים ושנואים. הפכנו לחרדים יותר מהחרדים", מתח שר השיכון ביקורת, כשהוא מצטרף לחגיגה שהחל בה ישי.

במערכת הפוליטית מעריכים שאטיאס לא התכוון לעשות לישי בלגן. הוא רק ביקש להמשיך ולחדד את הקו ולהבליט את האלמנטים החברתיים, בנימה ביקורתית לגיטימית. הוא לא התכוון לביקורת אישית. ההיפך, הוא ביקש לכוון לאותו הקהל של אריה דרעי, הציבור המסורתי, לא ממש מעל הראש של ישי, אבל ליד.

בניגוד להערכות שנשמעות בימים האחרונים, יש מי שטוען שהתזה שאטיאס יחבור לדרעי להקמת מפלגה חדשה, מופרכת מהיסוד. לו אטיאס היה רוצה להפוך למספר אחת כבר עכשיו, סביר להניח שהיה משתולל ועושה הכול על מנת לסלק את ישי. הדברים שאמר השבוע נחשבים לעדינים לעומת מה שיכול היה לעשות, אם רק היה רוצה. אטיאס מסוגל להרבה יותר.

וכל עוד שר הבינוי והשיכון מעדיף להישאר מספר 2, עדיף לו לשרת לצד ישי האפור, מגרש הילדים הזרים שחבוט ממילא בתקשורת. אם יחליט לעבור למחנה הנגדי של מנהיג ומייסד ש"ס, הפוליטיקאי המוכשר, חביב התקשורת, מלך הכיכרות, יהיה לו קשה מאוד להתבלט.

אם יוריד את ראשו בפני דרעי, לא יוכל להרים אותו אף פעם. הוא יקובע כמספר שתיים של דרעי, ולעולם לא יוכל להיות מספר אחת. יותר מזה: בש"ס מעריכים שככל שהקולות של דרעי סביב הקמת מפלגה חברתית יגברו, החיבור בין אטיאס לישי עשוי להיות חזק יותר.

האריה שוב שואג

יכול להיות שהדיבורים והשמועות סביב הקמת מפלגה חברתית-מסורתית בראשותו של דרעי, גרמו לישי להגיד את מה שאמר באותה מסיבת עיתונאים. כרונולוגית זה בטוח נכון. יום אחרי מסיבת העיתונאים של ישי ודבריו של אטיאס, האיש בעל חוש הריח הפוליטי המפותח, התעורר ושב להכריז על הקמת מפלגה חברתית-מסורתית.

אצל רשם המפלגות, דרך אגב, המפלגה הזו כבר יושבת על המדף. תחת השם מומו דרעי, האח של, נרשמה באחרונה מפלגה, שסביר להניח שבעתיד תשמש תשתית ברגע שהאריה השואג יחליט לעשות בה שימוש.

מהסקרים התכופים שנעשים לאחרונה נוצר הרושם שהרגע הזה מתקרב. סקר שהוצג אתמול בערוץ 2 קבע כי ש"ס בראשות דרעי הייתה זוכה ל-15 מנדטים, אולם אם ישי היה עומד בראשה הייתה זוכה המפלגה החרדית ל-10 מנדטים בלבד.

באופן מסורתי, לש"ס יש שני מעגלים של מצביעים. המעגל הפנימי הוא חרדי נטו: חובשי הכובעים שחורים שאינם משרתים בצבא. המעגל הזה שווה בערך 4 מנדטים; המנדטים הנוספים - הנעים בין 6 ל-8 מנדטים, שייכים למעגל החיצוני, המורכב מהציבור המסורתי. אלא מה, כל כמות המנדטים, נשענת על אדם אחד: הרב עובדיה יוסף. הוא המותג, הוא מגנט המנדטים. לא ישי, לא אטיאס, לא דרעי.

ההכרזה של דרעי על מפלגה חברתית-מסורתית, נועדה לכבוש את המעגל החיצוני, ומתוקף כך לאלץ אל המעגל הפנימי להצביע עבורו גם. הפוליטיקאי המחונן מבקש לסחוף אליו את כל מי שמושפע מהכריזמה שלו ועל הדרך לקבל את קולות החרדים.

במערכת הפוליטית סבורים שמדובר בהערכה לא נכונה של המשיכה של הציבור המסורתי, שכוח ההשפעה של הרב עליו עצום. הציבור המסורתי נאמן לרב יותר ממה שניתן לשער. דרעי, מעריכים, מתבסס על העובדה שהרב מבוגר יותר, סגור יותר, ולא יוצא החוצה כמעט, ולכן הכריזמה שלו מנצחת את זו של הרב.

אם דרעי לא יקבל את ברכתו של הרב להקמת המפלגה החדשה, ההתמודדות שלו תהיה לא מול ישי, אלא ראש בראש מול הרב עובדיה. ואם זה יהיה הדו-קרב, יהיה לו קשה מאוד לכבוש את הציבור החרדי. שאלת אישורו של הרב מהותית. לפי סקרים פנימיים שונים, אם יקבל את ברכתו של הרב עובדיה להתמודד ברשימה אחרת, חברתית, יקבל דרעי 10 מנדטים, ואילו ש"ס, שתהפוך למפלגה חרדית בלבד, תגרוף רק 4. אם לא יקבל אישור שכזה - יעמוד דרעי בראש מפלגה בת 4 מנדטים, ואילו ש"ס תזכה ב-10.

אלף כבאים

רגע לפני סיום כתיבת מאמר זה, קיבלו הניסיונות של נתניהו לחבוט בישי ביטוי נוסף: הבוקר עדכן ישי על סיכומו עם האוצר על תוספת של 300 מיליון שקל למערך הכבאות. בצהריים הוציאה לשכת רה"מ הודעה על כך. גם אם יחזיק בידו זכוכית מגדלת, יתקשה ישי למצוא בה את שמו.