אכזבתו של הרב עובדיה יוסף

כולם היו בניו. עכשיו הם אוכלים זה את זה. אלי ישי, אריה דרעי, אריאל אטיאס, חיים אמסלם. מדברים כאילו בשמו, מכבדים אותו, מעריצים אותו, אבל ממלמלים תפילה תוך שהם דורסים זה את זה בפתח דלתו. והוא, הרב עובדיה יוסף, שבאחרונה מלאו לו 90 שנות פאר תורני מנהיגותי ורק רצה "להחזיר עטרה ליושנה", צופה באבני העטרה המחווירים, בגאוותה המתעקמת ובכבודה המתפרק.

הוא, שהקים מסלולי חינוך ותנועה פוליטית חברתית ציונית להרמת קרנה, כבודה ומעמדה של היהדות הספרדית המפוארת, המכבדת, המתונה והסובלנית - מוצא עצמו בערוב ימיו עומד בראש מפלגה שראשיה חסרי כבוד עצמי, שולחים בנותיהם ובניהם למסלולי החינוך הליטאיים שלטעמם "שווים" יותר, ולכן הפכו אילמים נוכח אפליית בנים ובנות שחומי עור במוסדות החינוך החרדי.

הוא שומע את ההתנשאות והיוהרה, רואה בעיניים כלות את זלזול הציבור הרחב, את העדר ההערכה הפוליטית, את הניצחונות הכספיים-תקציביים של המפלגות החרדיות האשכנזיות, את הטחת ההאשמות - ומריח את הדם הטרי ממלחמות הכוח האישיות המבעבעות בתוך ביתו. רק שיחיה עד 140, כדי שהאש לא תפרוץ, כדי תמיד אפשר יהיה לתרץ ב"מה שיאמר הרב".

האם יש עדיין בכוחו של מרן הרב עובדיה להשליט סדר חדש ומנהיגות אחרת ב"ש"ס - התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה" או שתש כוחו ומעתה "איש את אחיו חיים בלעו"?

לפני שלושה שבועות קרא גוף הקרוי "הוועד לפתרון הדיור לציבור החרדי" להתכנסות המונים באולם אירועים ברחוב בית הדפוס בירושלים. המודעות אמרו שחכמי מועצת התורה בראשותו של מרן, נשיא הוועד, ישתתפו בערב. בפועל, צמרת ש"ס צעדה טיפין טיפין פנימה, ישבה על הבמה או לשולחן הנכבדים שבצדה המערבי, אבל האולם נותר חצי ריק עד סוף האירוע.

 הרב עובדיה יוסף / אייר: גיל ג'יבלי

היו הרבה עוזרים, אבל הציבור הרחב מיעט להגיע. מיעט להאמין. אלי ישי, שר הפנים והאחראי על התכנון, דיבר, אבל אריאל אטיאס, שר השיכון, הגיע רק לקראת סוף דבריו. כשאטיאס החל לדבר, ישי אמר שהוא מתנצל אבל הוא חייב ללכת. כל הזמן הכריזו "לא צריך טובות" של אחרים ו"אנחנו נביא את הפתרונות מעצמנו", אבל חיכו חיכו והבטיחו הבטיחו שהנה הנה מגיע מרן, עד שאטיאס הודיע שהרב אינו חש בטוב והוא לא יגיע. הרב ממעט לצאת, ממעט להופיע. עצוב, לא בריא, עייף, מאוכזב.

אומרים שזו הייתה החלטתו האישית - לאחר שנואש מחיסול האפליה העדתית ומשיבת היהדות הציונית המתונה - שבקדנציה הזאת תתרכז ש"ס בפתרון מצוקת הדיור לחרדים. לישי, שבכל מקרה לא התכוון להצטרף לקואליציה עם ציפי לבני, וכך סלל את דרכו של נתניהו לראשות הממשלה, היו דרישות ברורות: משרד הפנים האחראי על התכנון ומשרד השיכון האחראי על הביצוע. זה בדיוק מה שקיבל. ומה יצא? המון נאומים, אלא שהכול דיבורים. ולרב, עוד אכזבות, עוד כישלונות.

כישלון במעמד הפוליטי: ראש הממשלה - שספג בושות כשישי יצא עם תוכניות בנייה בירושלים בעוד נתניהו מארח את סגן הנשיא האמריקני או שוהה בביקור בוושינגטון - החל מצטנן מהחום והחיבה הפוליטית שלו לש"ס.

כישלון דתי: העדפת העמדות של ישראל ביתנו על פני אלו של ש"ס.

כישלון חברתי: התעסקות יתר בסילוק ילדי העובדים הזרים, האצה בצמיחת העוני במגזרים החרדיים, תמיכה בקצבאות לאברכים - אף שבמקור רוב תומכי ש"ס הם ספרדים התומכים בעבודה ולימוד.

כישלון מנהיגותי: מי שמקבל את מנהיגותו של אלי ישי ולא חותר תחתה או מדבר נגדה, שיקום. עכשיו לא רק שאריאל אטיאס סולל את דרכו לצמרת, אריה דרעי כבר עמוק בעניינים, ומי יודע מה יבחר לעשות בקרוב. ורק הרב, מגדולי הדור, עם היסטוריה אישית ציונית מרתקת, סגור בביתו שבשכונת הר נוף.