נתחיל מהמסקנה: הכול מתחיל ונגמר בארה"ב.
כמידי שנה נוהגים האנליסטים והכלכלנים לנסות לחזות מה יקרה בשנה הבאה. מבחינת רוב הכלכלנים, אין חדש תחת השמש, ומרביתם חוזים המשך עליות.
בינתיים, ארה"ב עורכת ניסוי לא ברור של פיזור כספים לכל עבר, עננת משבר החוב בחלק ממדינות גוש האירו רק הולכת ומתקדרת, מחירי הנפט והסחורות ממשיכים לעלות וסין מפתיעה ומעלה ריבית. בסופו של יום, לאף אחד אין באמת מושג מה יקרה בשנה הבאה. שנת 2011 יכולה ללכת למספר כיוונים, אנסה לתאר ארבעה תרחישים אפשריים:
ארה"ב ואירופה מתגברות על הקשיים - התרחיש האופטימי:
בתרחיש זה שתי הכלכלות המובילות - ארה"ב וגוש האירו - מתגברות על הבעיות שלהן: ארה"ב מצליחה לצמצם את הגרעון התקציבי ורמת האבטלה מתחילה לרדת. משבר החוב במדינות הבעייתיות בגוש האירו לא מתפתח וצעדי המנע, אותם נקטו המדינות והאיחוד המוניטרי, מניבים פירות.
בנוסף, מחירי האנרגיה והסחורות אינם עולים לרמה המסכנת את הצמיחה העולמית, דבר שיאפשר לבורסות להמשיך ולשבור שיאים על בסיס כלכלי אמיתי. ההסתברות לתרחיש זה נמוכה יחסית.
2011 תחוויר לעומת 2008 - התרחיש הפסימי:
בתרחיש זה כל מה שחששנו ממנו קורה. הכלכלה האמריקאית לא ממש מצליחה להתאושש, מאזני הבנקים, המלאים בנכסים "רעילים", כבר לא יכולים להמשיך ולכסות את "הבלוף הגדול". המשבר באירופה גובה מחיר כבד עד כדי היפרדות מדינות מגוש האירו. גלישה של המשבר לספרד נותנת את האות לנפילה דרמטית של הבורסות ברחבי העולם, יש הטוענים שנפילת 2008 תחוויר לעומתה. במקביל, הבריחה לדולר ובעיקר לסחורות רק תעמיק את המיתון ותביא לצניחה חדה בצמיחה העולמית.
גם לתרחיש זה אני מעניק הסתברות נמוכה, אם כי עדיין גבוהה במקצת מהתרחיש האופטימי.
התרחיש הבנאלי - התרחיש הקיים:
"אכול ושתה כי מחר..." - מכונת ההדפסת השטרות האמריקנית תמשיך לעבוד שעות נוספות והכסף ימשיך לזרום לשוקי המניות והסחורות תחת הסיסמה "העדר אלטרנטיבות".
השווקים ימשיכו להתעלם מנורות האזהרה וכל ידיעה טובה מארה"ב (שם, לפחות על פי הנראה לעין, יש סיבות לאופטימיות זהירה), תאפיל על החדשות הלא מעודדות מגוש האירו, שם אין הרבה מקום לאופטימיות ב-2011.
תרחיש זה הוא סביר למדי. אנו רואים אותו מתרחש לנגד עינינו כבר מספר חודשים. לכולנו ברור מה עומד מאחורי זה, אולם אנחנו רוצים להיות חלק מהחגיגה ומאמינים שנהיה בשליטה, כך שנוכל לצאת מהמסיבה בטרם נשתה כוסית אחת יותר מדי.
אם בשנת 2010 עוד הייתה אלטרנטיבה בדמות אג"ח קונצרניות הרי שב-2011 אלטרנטיבה זו איננה ריאלית וכל שנותר הוא "מניות או לא להיות".
המשך מבול סימני השאלה - התרחיש הריאלי:
התנגשות בלתי נמנעת בין שתי סיסמאות: "היעדר אלטרנטיבות" ו-"המזומן הוא המלך" תגרום לשנת דשדוש. איתות ראשון לכך ניתן כבר בסוף השבוע על ידי סין.
עד כמה נחוש יהיה הממשל האמריקני להאט את דהירת הקטר הסיני נראה בחודשים הקרובים. אם העלאת הריבית בסוף השבוע תביא לסיום ראלי סוף השנה או לחיסול "אפקט ינואר", יש סבירות גבוהה שכך תיראה גם שנת 2011 כולה: גלים קצרים של עליות ומימושים ללא כיוון ברור.
סימני השאלה הרבים בארה"ב, אירופה וסין גרמו לי לקרוא לתרחיש זה "התרחיש הריאלי". כל עוד לא יהיו תשובות לפחות לחלק מהשאלות, השווקים ימשיכו לדשדש.
מילה על השקל
ולסיום, אי אפשר בלי כמה מילים על השקל. לאחרונה שמתי לב שהתחיל להתגבש קונצנזוס לגבי המשך התחזקותו של השקל בשנת 2011. עם זאת, אני סבור שזה לא יקרה.
סדרת הנתונים האחרונה שפרסמה הלמ"ס אמורה לשכנע את הנגיד להימנע היום (ב') מהעלאת הריבית. הצעדים שנקטה סין יחד עם ההערכה כי 2011 תיראה טוב יותר בארה"ב מאשר בגוש האירו אמורים לחזק את המומנטום החיובי שצבר הדולר בעולם.
אם זה אכן יקרה, קשה לי לראות את השקל מתחזק למרות מאמצי הספקולנטים. בנק ישראל והאוצר לא יתנו לזה יד. לפיכך, אני סבור כי ההסתברות לפיחות השקל ב-2011, לפחות כלפי הדולר גבוהה יותר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
