מקסימום נגור באוהל

המחסור בהיצע דירות וקרקעות הפך לחזות הכול. בגללו, כולם משכנעים אותנו שמחירי הדירות בישראל יכולים רק להמשיך ולעלות.

כל עוד בעיית ההיצע לא תיפתר, והיא כנראה לא תיפתר בקרוב, שואלים כולם מה יעזרו הצעדים נגד המשקיעים, או ההכבדה על נוטלי המשכנתאות. הרי בסוף, העוגה כמעט ואינה גדלה והלחצים על המערכת ממשיכים ללחוץ את המחירים.

רק שבעולם אמיתי, ההיצע הוא לא פרמטר בלעדי. גם בשנת 2007 היה חסר היצע, ואז מחירי הדירות דווקא ירדו ב-1.4%. גם אם, תיאורטית כמובן, היצע הדירות החדשות יהיה פתאום אפס - כי לא יהיו עובדים, כי לא יהיו קרקעות וכו' - אף אחד לא חושב שמחירי הדירות יעלו בלי סוף.

בסופו של דבר, כוח הקנייה של הצרכן הוא פרמטר לא פחות חשוב. גם מוצר בסיסי כמו דירה, אם אין כסף לא קונים. אפילו לא שוכרים. מה עושים? גרים במבנה לא חוקי, באוהל, אצל ההורים, או שיורדים לחו"ל.

ועבור מרבית הישראלים, כוח הקנייה כבר עבר מזמן את גבול האפשרי. רק משכנתאות מאוד מאוד זולות אפשרו להם להאמין שהם יכולים לקנות דירה במשכורת החודשית. וכשזה ייגמר - וגם סטנלי פישר מודה שזה יקרה בקרוב - היצע נמוך של קרקעות ודירות יפגוש ביקוש קטן בהרבה שיוכל לקנות דירה במחיר של היום.