תתחילו להתגעגע לאינטרנט הישן

לא פעם ולא פעמיים דובר כאן על הדרך שבה משנה רשת האינטרנט את פניה - מאנרכיה חביבה ופרועה שלא נשלטת על-ידי אף אחד לגן סגור הנשלט על-ידי ממשלות ותאגידי ענק.

תאגידי אלה מרשים לעצמם לחסום אפליקציות שלא מתאימות לתפיסת העולם שלהם, כמו אפל שחסמה בשבוע שעבר את ויקיליקס בטענה משונה שהאתר "מסכן חיי אדם". פייסבוק לא יותר טובה ממנה.

הממשלות גם הן לא טומנות ידן בצלחת - מחוק הטוקבקים שעבר אצלנו ועד לנציבות התקשורת הפדרלית בארה"ב (FCC), שאישרה בסוף השבוע שעבר מספר חוקים שנויים במחלוקת בנושא ניטרליות הרשת.

אפשר כמובן לטעון - ותהיה בטענה זו מידה מסוימת של צדק - כי ראוי שממשלות יתערבו בנושאים כאלה וכי לחברות הענק יש זכות וטו על מתן השירותים שהן מספקות. אבל, אסור לרצונותיהן של ממשלות ולאינטרסים של החברות לבוא על חשבון חופש הביטוי שלנו, האזרחים. הבעיה שזה קורה כל הזמן.

ולא מדובר על אזרחים שעשו משהו רע. אף אחד לא טוען פה להגנתם של פדופילים או לחפותם של טרוריסטים. אל תיכנעו לפופוליזם הזול הזה. מה שעומד על השולחן הוא היומיום של הרוב החף מפשע.

חובת הדיווח היא פיקציה

נושא ניטרליות הרשת הוא סבוך. מצד אחד, החוקים בארה"ב נועדו למנוע התערבות של ספקיות האינטרנט בחסימת תכנים כמו הורדות פיראטיות או שירותים מתחרים כמו סקייפ לדוגמה, בטענה שזה טוב לצרכנים. אך מהצד השני, הוא נותן להן כוח רב מדי בניהול התנועה ברשת ובמתן העדפות לחברות כאלה על חשבון חברות אחרות.

הן אמורות לדווח על כל צעד כזה, אבל ממורנו ורבנו דגלאס אדאמס כבר למדנו איך הן מדווחות. הן אמנם מפרסמות את הדיווח המפורט, אבל שמות אותו בתוך ארגז נעול שהמפתח שלו נבלע על-ידי תנין, הארגז מוחבא בתוך מרתף חסום שורץ עכברושים שעל דלתו כתוב "זהירות נמר", והוא ממקום ברובע נטוש של עיר שהגישה אליה נחסמה בגלל הוריקן.

בקיצור, אל תשימו את מבטחכם באותיות הקטנות האלה. חובת הדיווח היא די פיקציה.

וזה עוד בלי לדבר על החור הגדול בחוק - מה זה חור, אפשר להעביר דרכו נושאת מטוסים ועוד יישאר מקום: החוקים החדשים לא תופסים לגבי ספקיות האינטרנט הסלולרי. זה לבדו הופך את כל החוק לבדיחה. הרי תעבורת הרשת עוברת יותר ויותר לסלולרי, והאינטרנט הסלולרי מטבעו נתון הרבה יותר להשפעה של חברות הענק, אז מה הועילו כל אותם לא-מי-יודע-מה חכמים בתקנתם?

בנוסף, על-פי החוק החדש אין מניעה מספקים לגבות תוספות מחיר כאלה ואחרות עבור "זכות קדימה" ברשת, כלומר מצב בו חברה משלמת כדי להגיע אל הגולש מהר יותר או גולשים המשלמים יותר כדי לקבל תקשורת מהירה יותר.

המצב השני סביר וקורה גם היום, אבל המצב הראשון יכול לגרום הלכה למעשה לאינטרנט סוג ב' ואינטרנט סוג ב' הוא חדשות רעות מאוד, שהרי לא מדובר על סוג ב' מבחינת איכות, לא ולא. סוג ב' הם כל אותם אתרים וספקי תוכן ושירותים שאינם חלק מקונגלומרט ענק, מבלוגים קטנים ועד לאתרים דמויי ויקיפדיה.

וכך, אנחנו הולכים ונכלאים בכלוב זהב אינטרנטי מסוג חדש. העיקר שקוראים לזה בשם יפה כמו "ניטרליות הרשת".

עוד נתגעגע לאינטרנט הישן, חברות וחברים.