הקרב הגדול: ניכוי אזילה

1. ביטול ניכוי אזילה - זו המלחמה הגדולה של בעלי העניין בגז הטבעי. זה הכסף המיידי, היחיד, הבטוח, שייצא כבר בשנה הבאה מהכיס של בעלי העניין ויעבור לקופת הציבור. ביטול הניכוי המיוחד, המופחת מההכנסה החייבת במס ומביא להפחתה משמעותית של החיוב במס, הוא קריטי היום. עכשיו.

יתר ההמלצות הנובעות מדוח הביניים של ששינסקי, ובראשן ההיטל המיוחד על רווחי הגז והנפט, שיוטל רק אחרי שההכנסות מהפרויקט יעברו באופן משמעותי את כל ההוצאות, נוגעות בדרך כלל לאירוע עתידי עד עתידני. 7-8 שנים, אולי יותר.

אפשר לסמוך על כך שמנהלים, יועצים ולוביסטים עוד יגבשו דרכים "לתקן" את זה בממשלות הבאות; רואי חשבון ועורכי דין עוד יתכננו שלל תרגילים, חוקיים כמובן, שיאפשרו לעקוף או להחליש משמעותית את הנטל העתידי. לעומת זאת, המשמעות של ביטול ניכוי האזילה היא מיידית.

2. ההערכה היא שהמסקנות הסופיות יהיו מתונות, מרוככות משהו, מהמלצות דוח הביניים. אפשר שזו דרכן של ועדות הנוגעות בלב הכסף הגדול ובבעלי הכסף הגדול. אפשר שזו תוצאת השימועים. כך או כך, המאבק הגדול הוא על הסעיף הנוגע לניכוי האזילה.

לשני הצדדים ברור שזו התמצית של התמצית. לכן נעשים ניסיונות מצד בעלי עניין לדחות את החלתו של הביטול לעתיד, אפשר שלמועד שבו ייכנס לתוקף היטל המיוחד.

אם תהיה כניעה בסעיף הזה; אם ועדת ששינסקי או שר האוצר יובל שטייניץ ייכנעו ללחץ החברות הישראליות והזרות או ללחץ משרד התשתיות, שבראשות השר עוזי לנדאו, והשרים והח"כים מישראל ביתנו, שבראשם שר החוץ אביגדור ליברמן המתנגד לרפורמה, או בלחץ ראש הממשלה נתניהו, שירצה לרצות את ליברמן בתמורה למשהו - בפועל, היום, השנה, בשנים הבאות, לא יהיה כל ערך מעשי להמלצות ששינסקי ולרפורמת שטייניץ. הן ייקברו תחת הררי נייר ואבק.

3. "ניכוי אזילה" - ניכוי מס לבעלי זכות בנכס המפיק גז או נפט, המיוחס לאזילה של עתודות המשאבים - הוא הטבה תמוהה, ייחודית, שההיגיון הכלכלי שלה חריג במיוחד. אין ענף אחר במשק שנהנה מהטבה כזאת.

ההטבה נקבעה בשנות ה-50, והניכוי נעשה מדי שנה ונחשב הוצאה שוטפת. התקנה קובעת כי בעת חישוב ההכנסה החייבת במס, ניתן ניכוי בשל ההתרוקנות היחסית של מלאי הנפט או הגז מהמאגר באותה שנת מס. כלומר, המדינה נותנת לבעל הזכויות פיצוי כספי על העובדה שתוך כדי הפקת הגז, מכירתו ויצירת ההכנסות והרווחים ממנו, אוזל חלק ממלאי הגז שבאתר.

התיאוריה שעמדה מאחורי הניכוי היא שנחוץ תמריץ כדי לעודד השקעות בתעשייה עתירת הסיכון: כשהמאגר יתרוקן, תצטרך החברה להשקיע בחיפושים אחר מאגרים חדשים. ניכויי אזילה מקובלים במספר מדינות מצומצם: ארה"ב, קנדה, פקיסטן, ברבדוס והפיליפינים.

אלא שבעלי הזכויות בישראל הרי מעולם לא שילמו עבור המשאב שבמאגר, הם לא קנו אותו. המאגר, שלא כמו בארה"ב, למשל, אינו בבעלותם. מכך שגם הנכס שאוזל, כלומר הנפט או הגז המיוצרים מהמאגר, הוא כלל לא בבעלותם. להיפך, הגז המתרוקן מהמאגר הוא בבעלות המדינה, כלומר הציבור. לפיכך, אין כל הצדקה כלכלית או מבחינת המיסוי, להמשיך לאפשר ניכוי מס מפנק ונדיב כל כך, שבא כמובן נוסף על הטבות מס אחרות.

ההטבה הזו מאפשרת ניכוי של 27.5% מההכנסות ברוטו, בניכוי התמלוגים (הקבועים בחוק ל-12.5%, אולם בפועל הם נמוכים יותר, שכן לצורך חישובם מנכים את עלויות ההעברה מפתח הבאר לנקודות המכירה), אך לא יותר מ-50% מסך ההכנסה נטו הנובעת ממחצב הנפט או הגז. בכל מקרה, היקף החיסכון במס הניתן בכל שנה הוא משמעותי ביותר, ולכן ביטולו מטריד ביותר.

4. מבחינת הציבור, אין דרך חזרה. יותר נכון, אין דרך ישירה, גלויה והגונה לשוב לאחור (תרגילים מלוכלכים וספינים מתחכמים - תמיד אפשריים). יישום ההמלצות להעלאת הכנסות המדינה מהגז הטבעי, היום יותר מתמיד, הן מבחן אישי פוליטי-ציבורי-כלכלי של בנימין נתניהו, ראש הממשלה שנעל את פיו ולא אמר מילה עד היום. גם אם נראה או נחשד שהוא באיזשהו אי-שקט ענייני או לא ענייני, גם לו כבר אין דרך חזרה.

קודם כול, הוא אישר ותמך בהקמת ועדת ששינסקי. הוא ידע מה הכיוון של יובל שטייניץ, שדיבר והתייעץ איתו כתלמיד עם רבו. שנית, היועץ הכלכלי הבכיר שלו, פרופ' יוג'ין קנדל, הוא חבר פעיל ובעל מעמד בכיר בוועדה.

יתרה מכך, סטנלי פישר תומך, קרן המטבע תומכת, אנחל גורייה, מנכ"ל ה-OECD, חזר ותמך במו פיו, כמה פעמים, בביקורו בארץ בנובמבר האחרון. יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, הביע דעה נחרצת: "מה שהקדוש ברוך הוא נתן במחצבי טבע שייך לאזרחי המדינה".

זה גם מבחן אישי, פוליטי, קריטי של שר האוצר, שהפך את הנושא לדגל, והדבר הביא אותו למעמד של אחד מגדולי שרי האוצר בשנים האחרונות. אם שטייניץ יתקפל, אם הוא יאפשר למישהו לכופף אותו - הוא גמור. זה עתידו הפוליטי.