כבר לפני 20 שנה שררה במדינה התחושה כי מערכת החינוך אינה מכשירה כראוי את תלמידי ישראל לקראת אתגרי המאה ה-21. בשנת 1991 הקים שר החינוך דאז, זבולון המר, ועדה מיוחדת בראשותו של נשיא מכון ויצמן לשעבר, פרופ' חיים הררי, במטרה לבחון את נושא החינוך הטכנולוגי-מדעי בישראל.
בשנת 1992 הגישה ועדת הררי את המלצותיה בדוח מיוחד שזכה לשם: "מחר 98". השם נבחר מפני שהוועדה הציעה לסיים את מימוש המלצותיה בשנת 1998, שנת היובל. הדוח כלל המלצות לתכנים לימודיים חדשים, שינויים ארגוניים במערכת, הכנסת מחשבים לבתי-הספר ותחשיב התקציבים הנדרשים לרפורמה.
ההערכה היתה כי 1.4 מיליארד שקל יידרשו, מעבר לתקציב החינוך השוטף, על מנת לממש במלואן את המלצות הוועדה. למרות העלויות האדירות אומצו ההמלצות, ו"מחר 98" יצא לדרך.
מורים רבים הוכשרו במרכזים פדגוגיים מיוחדים; נכתבו תוכניות לימודיות חדשות; הותקנו תשתיות מחשוב בבתי-ספר שונים; והוקמה מינהלת מיוחדת לפרויקט שתקוות רבות נתלו בו.
ואולם, למרות החזון השאפתני וכל הרצון הטוב, הפרויקט נתקל בקשיים רבים, עבר שינויים תוך כדי מימושו ובסופו של דבר דעך אל ספרי ההיסטוריה של מערכת החינוך בישראל.
בשנת 1998 קוצץ תקציב הפרויקט, ופרופ' הררי התפטר מתפקידו ב"מחר 98". יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה דאז, זהר זיסאפל, הוציא הודעה מיוחדת שקבלה על הפגיעה בפרויקט וקראה לממשלה לשנות את החלטתה: "ההיסטוריה לא תסלח למי שיחמיץ הזדמנות נדירה להעמיד את ישראל בראש האומות בתחום המדעי והטכנולוגי, תוך ביטול הפערים החברתיים והכלכליים בתוכה", טען זיסאפל. אבל הדעיכה המשיכה, ובשנת 2002 החליטה שרת החינוך לימור לבנת לסגור את מרכזי ההכשרה המיוחדים של הפרויקט.
3 חוקרים מהמחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן, ד"ר דיוויד פורטס, ד"ר רוני מועלם וד"ר תמי לוי, פרסמו לפני כשנתיים מחקר, שניסה להתחקות אחר הגורמים לכישלון "מחר 98".
בין הממצאים הם מונים את חוסר התיאום בין הגופים השונים שהיו מעורבים בתוכנית; את חוסר האחידות בתוכניות ההכשרה למורים; ההיערכות הלא נכונה לתיקשוב בתי-הספר; לוחות הזמנים הלא ריאליים; וכמו כן הוסיפו החוקרים: "הסיבה המרכזית לפערים הגדולים בין החזון למציאות היא התחלופה העצומה שהייתה במשרת שר/ת משרד החינוך מאז תחילת פרויקט 'מחר 98'. מאז תחילת שנות ה-90, כשזבולון המר יזם את הקמת ועדת הררי, התחלפו 11 שרי חינוך. תחלופה זו היא האחראית הישירה לצמצום התקציבים, לשינוי סדרי העדיפות ולסגירת מרכזי המורים האזוריים".
בשבועיים האחרונים התייחסתי לפרויקט התיקשוב הלאומי, הקורם עור וגידים בימים אלה, בהובלת משרד החינוך. לאור ניסיון העבר, גם פרויקט חינוכי לאומי בעל חשיבות ממדרגה ראשונה, עלול למצוא את עצמו מעלה אבק על מדפי ההיסטוריה הישראלית.
היוזמה האמיתית לשינוי מערכת החינוך כבר החלה, והיא מגיעה מלמטה. מובילים אותה רשתות חינוך כמו אורט ישראל, מנהלים מוכשרים, ראשי מועצות מחויבים וארגונים פילנתרופיים. חלק מילדי ישראל יגיעו אל המאה ה-21, עם משרד החינוך או בלעדיו. ומי שימתין למשרד החינוך - כולי תקוה שלא יתאכזב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
