הוצא צו לכינוס נכסי שעיה בוימלגרין; דיסקונט: "עשה מאיתנו צחוק"

סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופטת ורדה אלשיך, הוציאה היום (ג') צו מותלה לכינוס נכסיו של איש העסקים, ישעיהו (שעיה) בוימלגרין, שייכנס לתוקפו בתחילת אפריל 2011. כמנהל המיוחד על נכסי בוימלגרין מונה עו"ד עופר ארגוב. כניסת צו הכינוס לתוקף נדחתה לאפריל, כדי לאפשר לצדדים לנהל משא ומתן אינטנסיבי שייתר את כניסתו לתוקף.

בנוסף, הוציאה אלשיך צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד בוימלגרין וקבעה כי עליו להגיש תוך 7 ימים דו"ח לכונס הנכסים על מצב הכנסותיו והוצאותיו.

הצו ניתן במסגרת בקשה שהגיש בנק דיסקונט להכרזתו של בוימלגרין כפושט-רגל ולכינוס נכסיו, בשל חוב של למעלה מ-75 מיליון שקל לבנק.

במסגרת החלטתה מתחה אלשיך ביקורת חריפה על התנהלותו של בוימלגרין וציינה כי "לא יעלה על הדעת שאדם ינהל עסקים בישראל, ייטול אשראים במדינת ישראל, מהבנקים במדינת ישראל, ולאחר מכן יזמין את כולם לטוס לארצות הברית על מנת להידיין עימו".

עוד ביקרה השופטת את הסתירות שהתגלעו בין גרסת בוימלגרין, שטען, באמצעות עורכי דינו, כי הוא מצוי "ערב אישור הסדרים", לבין גרסת הבנק, שטען כי כלל לא מתנהל משא ומתן בין הצדדים. במהלך הדיון בהליך פשיטת הרגל, ביקשו באי כוחו של בוימלגרין לדחות את הוצאת צו הכינוס, הסבירו שדרוש להם עוד זמן עד שימוצו המגעים עם הבנק וטענו כי נכון יהיה לדחות את ההחלטה ולאפשר לבוימלגרין להגיש תגובה מסודרת לבקשת דיסקונט.

"בוימלגרין עומד בראש קבוצה של חברות ציבוריות והמשמעות של מתן צו הכינוס נגד בעל שליטה בשלב זה, שבו החברות מצויות ערב הסדר נושים היא שגם אם הוא יהיה מותנה, בסופו של יום הוא יעמוד בתוקפו", הסבירו עוה"ד.

מנגד, טענו באי כוחו של הבנק, כי בוימלגרין ובאי כוחו "עשו מהם צחוק", בין היתר בכך שהם ביקשו מביהמ"ש לבטל היתר המצאה מחוץ לארץ של הבקשה נגד בוימלגרין. "הבנק לא ניסה להקשות שלא לצורך, לא ניסה לפגוע בבוימלגרין ולא בהסדרים בשום צורה. שום דבר לא מנע מבוימלגרין ולא מהחברות שלו, לבוא איתנו בדברים, אך לא היו שום מגעים איתם", טענו במהלך הדיון באי כוחו של הבנק, שלא התנגדו להוצאת צו כינוס מותלה נגד החייב.

את בנק דיסקונט ייצגו עו"ד עופר ארגוב ואסף שובינסקי ממשרד וינשטוק-זקלר ושות', את בוימלגרין ייצגו עו"ד יורם בונן, ישראל מרקוביץ ואלעד אופק ממשרד פישר-בכר-חן. (פש"ר 15993-06-10).

גירעון של כ-700 מיליון שקל בהון העצמי של החברה

שעיה בוימלגרין, הוא יזם הנדל"ן החרדי שהגיע לשוק המקומי בשנת 2006 בקול תרועה רמה, ובהמשך התברר כי רכש סדרה של חברות במחירים מופקעים להחריד. ביוני השנה הגיש דיסקונט לבית המשפט המחוזי בתל-אביב את הבקשה למתן צו פשיטת רגל וכינוס נכסים נגדו. הבנק כתב בבקשתו, כי "יתרת חובו של בוימלגרין ושל החברה הפרטית 'ש. בוימלגרין אחזקות', שבבעלותו ובבעלות בני משפחתו, עומדת על יותר מ-77 מיליון שקל".

הבקשה למתן צו פשיטת רגל לבוימלגרין הגיעה 10 חודשים לאחר שבוימלגרין הגיע להסדר חובות עם בעלי האג"ח של החברה הציבורית שבשליטתו, בוימלגרין קפיטל - הסדר שעדיין לא הושלם וממתין לאישור הבורסה בטרם יופנה לאישור בית המשפט. היקף החובות של בוימלגרין קפיטל לבעלי האג"ח, בשתי סדרות אותן הנפיקה החברה בשנת 2006, הסתכמו בכ-434 מיליון שקל.

בוימלגרין קפיטל, הנשלטת על-ידי ש. בוימלגרין אחזקות, סיימה את הרבעון הראשון של השנה בהפסד של 36 מיליון שקל, לאחר הפסד של כמעט חצי מיליארד שקל בשנת 2009. החברה מחזיקה בשליטה בחברת הנדל"ן אזורים וכן ב-50% ממתחם אסותא בת"א. הפסדי בוימלגרין קפיטל בשנים האחרונות פערו גירעון של כ-700 מיליון שקל בהון העצמי של החברה.

על פי ההסדר שהושג בבוימלגרין קפיטל, מחזיקי האג"ח יוותרו על החוב הקיים, והחברה תנפיק להם סדרת אג"ח חדשה בהיקף של 150 מיליון שקל, וכן תקצה להם מניות שיהוו 30% מהון המניות של החברה לאחר ההסדר. בנוסף יקבלו בעלי האג"ח כתב התחייבות סחיר ל-15 שנים בהיקף של 70 מיליון שקל, שניתן להמרה למניות.

בבקשת דיסקונט, שהוגשה כנגד בוימלגרין והחברה הפרטית שבבעלותו (המחזיקה בבוימלגרין קפיטל הציבורית), נאמר, כי ב-2005 בוימלגרין פתח חשבון בסניף בורסת היהלומים של דיסקונט, ובד בבד חתם בעצמו על כתב ערבות מתמדת ל"כל חוב שאינה מוגבלת בסכום". לפי כתב הערבות, ערב בוימלגרין כלפי הבנק לכל חובותיה של החברה לו, ללא הגבלה בסכום, לרבות כל חיוב בקשר עם קרן, ריבית וכדומה.

לטענת דיסקונט, התקיימו כל התנאים למתן צו פשיטת רגל נגד בוימלגרין ולכינוס נכסיו. בבקשה מצוין עוד, כי "הבנק לא נחפז בהגשת בקשה זו, להיפך: עשה כל מאמץ ונקט סבלנות רבה עם בוימלגרין בתקווה שזה יפרע את חובו". הבנק ציין כי "מאז נובמבר 2009 ועד לאחרונה ניהלו הצדדים מגעים בניסיון להסדיר העמדת בטוחה לבנק, אך חרף הבטחותיו החוזרות ונשנות, נמנע בוימלגרין מלהעמיד בטוחה כאמור, ודחה את הבנק בלך ושוב".

נוסף על כך, טוען הבנק, "לאור העובדה שבוימלגרין נמנע מלעמוד בהתחייבויותיו קיים נציג הבנק שיחה טלפונית עמו, שבמהלכה הודיע בוימלגרין כי אינו יכול לפרוע את החוב משום ש'אין לו נזילות'". עוד טען הבנק, כי "במהלך כל השיחות והפגישות עמו, לא העלה בוימלגרין כל טענה בדבר גובה חובו לבנק, או בדבר עצם קיום החוב, ולכן הודעותיו מהוות מעשה פשיטת רגל, כהגדרתו בחוק".