אין מקום לספק

לא תתנו לו 49.

בחיים לא.

בטריקו שמוטה על גופו הדק. בעיניו הבורקות. בתזוזה ללא הרף. באירוניה שכולה ניסיון חיים. בג'ינס שראה וחש כבר די הרבה. מצויד בשירים מאלבומו האפקטיבי "חשק", המתעד, נוקב וישיר ומרגש כפי שרק הוא יודע להיות, את פרידתו הכואבת, המתמשכת, מזוגתו ואם ילדיו רויטל, בתוספת שלל להיטים קורעי לב מתקליטים קודמים, עם כריזמה נשפכת, רעש גיטרות מענג והרכב נגנים תכליתי, בחמישי בלילה, רגע לפני סוף השבוע, כשעוד שנה סופרת לאחור, ירמי קפלן כובש את הבארבי.

שוב הוא כובש את הבארבי. שוב הבארבי מתמסר לו. משתוקק לחום גופו. כמה לחוש בריגוש המוכר.

מאות צופים גודשים את המתחם. מול הבמה. בצדדים. במרפסת מעל. סמוך לבר. נעים לפי הקצב. מאזינים בצמא לכל מלה. האייטיז גוועו. הניינטיז מאחוריו. עשור נוסף נגוז. והם מאמינים לו. הוא מדבר אליהם בגובה העיניים. טוען אותם בעצות זוגיות. מפלרטט ללא בושה. חודר לתוך פקעת הצופים. רוקד איתם. חף מפוזה. נטול פירוטכניקה. זה הוא. ככה הוא. פשוט הוא. זה הכל. כל כך פשוט.

קפלן הוא החבר הטוב. הוא המאהב הרגיש. הוא השכן שדופק לך על החלון. היועץ המסור לענייני הלב השבור. עם קפלן, גבר, אתה יכול לשתות בירה. ועוד אחת. הוא משקף את כל מה שטוב ברוק הישראלי, החבוט, המתוסכל, הגמור. אז לא, לא בדיוק. בחמישי, בבארבי, התברר שתל אביב צמאה לגיטרות, רעבה למגע הבס, רוצה לדפוק את הראש. ורצוי שיהיה חם, עמוס, קרוב והופך קרביים. עם נשיקות לוהטות בפיות פעורים. עם רוח נעורים ובייביסיטר בבית. ועם אסף אמדורסקי, לצידו, שוב לצידו, עם הגיטרה, החיוך שלא נמחק, גם הוא חווה פרידה טראומטית מאשתו מיכל, מדגמן עם קפלן זוגיות למופת.

"אלבום בנזונה", קובע אסף ומתכוון לדיסק של ירמי. "קצת אהבה גברית על הבמה זה טוב", הם מחליפים מחמאות. ומסכמים ב"זוג קוקסינלים".

"זוג משמיים", מתוך האלבום החדש של אסף שיוצא בעוד שבועיים, הוא יצירת רוק מורכבת, שלא נגמרת, ולמה שלא תימשך עוד ועוד, שמזכירה את אווירת הדיסק השני, עם מסות כמו "השמיים הכחולים" ו"רכבת לצפון" המצוין (אסף). ו"מתחיל מאפס" (ירמי). ו"קילומטר מכאן", חדש, לא מאט בסיבובים. ותיכף השירים הישנים, הנפלאים, שמאבחנים עבורנו איזה מלודיסט כובש הוא קפלן, נוחתים מהתקרה.

אבל בניגוד גמור להופעות אחרות, אצל ירמי הם אינם חנופה לקהל או ניסיון נואש להיאחז במה שהיה אלא ההווה העגמומי. והם, הצופים, יודעים על ההתרסקות של נישואיו. והוא יודע שהם יודעים. והם יודעים שהוא יודע. והדיאלוג הזה, התוך רחמי, מתנהל שם, ברקע, דרך השירים הללו, תבנית נוף זוגיותנו המתפוררת, שזוכים לנפח, לעומק, לרגש מתחדש. "מדוע לא באת" מרסק את הלב בעדינות הזו, ברכות הבלתי נתפסת. "מודדת" מוטח בנו, מחוספס, צורב, כאילו נכתב אמש. ו"מחפשת" עולה בלהבות. הגיל עושה את שלו. וטוב שכך.

עמוק אחרי חצות. אחרי "אהבה חדשה" (ירמי שר, אסף בחשמלית),Come together מפתיע, בגרסה נאמנה למקור, כי ג'ון, אתם יודעים, 30 שנה אחרי. ובדרך החוצה עוד נשמעים צלילי "הדפוק הזה עושה לך טוב".

בדיוק.

ירמי קפלן במופע "חשק". תופים: רן שמעוני; קלידים: אריה בן קנז; בס: עופר קורן; גיטרה: ניר גבע; אורח מיוחד: אסף אמדורסקי. חמישי, 23.12, 23:20, בארבי ת"א