בשבוע שעבר התרחש מהפך קטן. אני לא מתכוון למהפך שבמסגרתו הפכו החנונים, גם על-פי מראם, לבעלי לוק מעודכן יותר, אלא על המהפך בטבלאות הצפייה, שבהן עקף ערוץ 10 את ערוץ 2, עם כמעט 25% רייטינג לפרק "המהפך" בתוכנית "היפה והחנון".
אני מודה כי הפנייה של ערוץ 10 לקהל צעיר היא לרוב לא לרוחי. יחד עם זאת, אני חייב להפריד בין טעמי האישי, זה שמצר על כך שמישהו הזיז את הלונדון וקירשנבאום שלי לשעה הבלתי אפשרית מבחינתי, שש בערב, לבין הרצון של ערוץ 10 לשרוד, זה שמחייב פנייה לקהלים צעירים יותר, למשל עם השיבוץ של גיא פינס לחצי השעה האחרונה שלפני החדשות.
המהלכים הללו של הערוץ אולי מרחיקים אותי כצופה יחיד, אבל מקרבים כנראה לא מעט צופים שעבורם ערוץ 10 לא היה אפילו אופציה לפני כן.
בחזרה ל"היפה והחנון". את הפרק שישודר שם הערב (ג') אפשר לסכם במשפט אחד: מוטב להיות יפה מאשר מכוער. היפות, שנראות כמי שחיות ב"ללה-לנד" של מסיבות וחיי זוהר, ייאלצו להפרד (זמנית כמובן) מאיזו שן קדמית, עור פנים חלק, שיער מטופח ועוד מרכיבים חשובים ביופיין, ולנסות לבקש את עזרת הציבור בכל מני אפיזודות שבמהלכן ילמדו על בשרם את העובדה שהעוברים ושבים מעדיפים להיות אדיבים בעיקר כלפי העוברות ושוות.
מופע מוזר ומהפנט
אם לשפוט לפי מדד הציפייה של הילדים לפרק שישודר הערב, הרי שגם המהפך ההפוך עתיד להצליח. אני מודה שאני מחבב את הסדרה הזאת, למרות - ובאופן ביזארי - אולי אף בגלל, שאני מזהה בה את התפרים הגסים ממרחק של קילומטר: הרי היה ברור שהחנונים נדרשו להשקיע, טרם כניסתם לווילה, בכל מה שיכול להפוך את המראה הלא מעודכן שלהם לביזאר של ממש. אני לא מדבר על אלכס, שנראה לי כמי שמסוגל לישון עם עניבת פרפר בלי כל קשר לתוכנית טלוויזיה כלשהי, אלא על הזקן של אור, או על השילוב הסוטה (אלא אם כן אתה יקה ממרכז הכרמל, והשנה בחוץ היא 1937) של סנדלים וגרביים כמו אצל ברברבאום.
גם הטמטום של היפות, נראה כמועצם על-ידי העריכה, אולי בנות יפות לא מוכרחות להתאמץ תמיד, אבל הן גם לא מוכרחות להיות גוש טמטום כפי שהוצג לנו בתוכנית. אולי חוץ מחופית הנתנייתית: עולם המושגים המעוות שלה הוא משהו שאני מתבונן בו פעור-פה, כמו בפריחה של פרח נדיר. בכל מקרה, למרות ההגזמה המגמתית, יש משהו מהפנט במופע המוזר הזה. מהפנט עד כדי כך שהוא גורם למספיק אנשים לשלטט את דרכם לפלטפורמה שעל גבה הוא נישא.
עשור לבופור
"בופור", ג' 23:48, "יס 4"
את הסרט הזה בטח ראיתם כבר כמה פעמים. אמנם השיבוץ שלו הערב על רצף של סרטי מלחמה (שהתחיל כבר ב-18:58 עם "פרל הארבור" הנוראי ונמשך אל "הפאסיפיק" המצוינת בפרק השלישי שלה, 22:00), מעמיד אותו בפרספקטיבה היסטורית מחמיאה, אבל עבורי הוא משמש רקע להרהורים נוגים, עשר שנים אחרי יציאת צה"ל מלבנון: אם הישיבה שם הייתה מיותרת, מדוע נשפך שם דם כה רב בטרם התקבלה ההחלטה לסגת (השאלה שמרחפת כעננה מעל הסרט הזה). ואם הבריחה משם הייתה הכוח המניע מאחורי עליית החיזבאללה והלבנוניזציה של עזה, מדוע כה מיהרנו לצאת? פרספקטיבה היסטורית עוזרת לרוב לראות דברים כהווייתם, במקרה של לבנון, אפרופו "בופור", דומה שהיא רק מגבירה את הבלבול. לפחות הסרט לא רע.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.