הרצפה של דנקנר, התקרה של הציבור

1. את אנחת הרווחה של נוחי דנקנר ואנשי אי.די.בי אפשר היה לשמוע מבייג'ין הרחוקה, שבה הם נמצאים כרגע. למרות כל הקשיים והמכשולים הם הצליחו לגבש עסקה עם הסינים, הידועים כשותף מאוד נוקשה לגיבוש עסקאות.

כור אמנם תרשום רווח הון בעקבות העסקה, והיא מתבצעת במחיר הגבוה בעשרות אחוזים לעומת מחיר המניה ביום שבו פורסם המו"מ (מאז סגרה המניה את רוב הפרמיה). ועדיין, לא מדובר באקזיט מרשים, שכן מדובר במחיר הנמוך בעשרות אחוזים לעומת מחירי השיא שבהם שייטה המניה בשנת 2007.

נוחי דנקנר יודע כי יחלוף זמן רב עד אשר מכתשים אגן תשוב להיסחר באותן הרמות, בטח במצבה הנוכחי, כאשר היא נאבקת ללא הצלחה בתחרות מצד היצרנים הזולים במזרח.

דנקנר הבין שכמו בפתגם הידוע: אם אתה לא יכול לנצח אותם אז תצטרף אליהם, ולכן החליט למכור את השליטה בחברה, ובניגוד לאסטרטגיה שלו - הוא הסכים להישאר כבעל מניות מיעוט.

דנקנר מחזיק בעשרות חברות באמצעות קונצרן אי.די.בי, אולם בשנתיים האחרונות הוא מצא עצמו משקיע חלק גדול מזמנו וממשאביו במכתשים אגן ובמציאת הפתרון לחברה, שרווחיה הלכו ונשחקו באגרסיביות. תחילה ניסה לרכוש את אלבאו האמריקנית, מהלך שנכשל, ואח"כ המו"מ עם כמצ'יינה. כעת סוף סוף נמצא פתרון אמיתי למכתשים אגן, ודנקנר יוכל לשוב ולהתמקד בעסקיו האחרים.

2. למרות הרצון העז למצוא פתרון למכתשים אגן, צריך לזכור שדנקנר לא אוהב למכור את החזקותיו בזול. לכן הוא רקם מבנה עסקה כזה, שמאפשר לו ליהנות מאפסייד עתידי: מי שמוכר את רוב ההחזקות כעת הוא הציבור. דנקנר מוכר רק 7% ממניותיו, אולם הוא מקבל את מלוא הסכום על מלוא החזקתו (47%) באמצעות הלוואה נון ריקורס, שמשקפת לחברה שווי של 2.4 מיליארד דולר - כמו בעסקה למכירת מניות הציבור.

המשמעות: אם כל התוכניות יתנהלו כמו שצריך, ומכתשים אגן אכן תתחזק בעקבות החיבור עם הסינים, ימכור בעתיד דנקנר את מניותיו לפי שווי גבוה מהנוכחי (בהתאם למה שיסכם עם הסינים), ואם התוכניות ישתבשו הוא פשוט לא יחזיר את ההלוואה. הרצפה הובטחה לו: שווי חברה של 2.4 מיליארד דולר, ומכאן אפשר רק לעלות.

הציבור, לעומת זאת יסתפק במכירה במחיר הנוכחי, שכרגע נראה הוגן לעומת מחיר השוק, אבל עוד כמה שנים הוא עלול להתגלות כזול.