הקריסה של מנהלי תיקי ההשקעות

הצעת חוק בדבר חובת בתי ההשקעות להתנהל כמו חברות ציבוריות אושרה בקריאה טרומית בשבוע שעבר בכנסת. הצעה זו אומרת שבכל הנוגע לכללי ממשל תאגידי, עריכת דוחות כספיים, מינוי ועדת ביקורת ודירקטור בעל מומחיות חשבונאית וכדומה, יהיה על בתי השקעות לנהוג כחברה ציבורית.

מן הראוי כי חברה המנהלת את כספי הציבור תתנהל בסטנדרט גבוה ותהיה שקופה למשקיעים. עם זאת, האם בשל כך נדרוש מחברה פרטית, להתנהג כאילו היא חברה ציבורית, רק לשם השקיפות לציבור?

כמו שזה נראה, חברי הכנסת שניסחו את הצעת החוק הוטעו בשיקול-דעתם ולא הבחינו בין המוצרים לשירותים הניתנים בבתי ההשקעות. בתי ההשקעות כיום מנהלים מספר מוצרים, ובהם קופות גמל וקרנות פנסיה שמפוקחים על-ידי אגף שוק ההון במשרד האוצר. במקביל, קרנות הנאמנות ותעודות הסל מפוקחים על-ידי הרשות לניירות ערך.

כיום, כבר חלים כללי ממשל תאגידי על מוצרי השקעה אלה, וקופות הגמל וקרנות הנאמנות שקופים לציבור, הרי הם מדווחים כל חודש על מצבת נכסיהם, יש להם ועדת ביקורת או נאמן וישנם דירקטורים בקרב הציבור.

עם זאת, בבתי ההשקעות קיים שירות מסוים שאינו כפוף לכללי ממשל תאגידי והוא ניהול תיקי השקעות. לא בכדי ציינתי כי מדובר בשירות ולא במוצר השקעה, שכן ניהול תיקי השקעות שונה באופיו ממוצרי ההשקעה האחרים. דהיינו, אם אדם מפקיד כסף בקופת גמל או קרן נאמנות, הרי שכספו עובר לחשבון שמנהלת הקופה או הקרן, וזאת מבצעת את השקעת כספיו יחד עם כספי משקיעים אחרים, תוך ייחוס חלקו של כל אחד.

מאחר וכספים אלו אינם בחזקת המשקיע ואין לו יכולת להתערב בניהול ההשקעות, הרי שקופת גמל וקרן נאמנות נדרשות לשקיפות גבוהה למשקיעים.

אולם ניהול תיקי השקעות כלל אינו מוצר השקעה אלא שירות. מנהל תיקי השקעות, מקבל ייפוי כוח לפעול בחשבונו של אדם, אך ורק לטובת ניהול ההשקעות, בהתאם למדיניות השקעה שנקבעה עם הלקוח. הלקוח יכול בכל זמן להיכנס לחשבון הבנק שלו, ולראות אילו ניירות ערך רכש עבורו מנהל התיק.

למעשה, אדם יכול לנהל את השקעותיו בחשבון באופן עצמאי, ולחילופין לקבל שירות מבעל מיומנות, אשר יוזיל עלויות שונות כמו אגרות. למעשה, מנהל תיקי השקעות משול לעוזרת בית, אדם יכול לנקות את ביתו בעצמו, או לשכור את שירותיה של עוזרת בית, שלרוב היא יותר מיומנת.

גם הרעיון בהצעת החוק להחלת כללי ממשל תאגידי על מי שמנהל תיקי השקעות מעל 100 מיליון שקל, הינו פסול מעיקרו.

כיום יש בישראל כ-200 מנהלי תיקי השקעות, כשרובם הם בוטיק השקעות שמנהלים תיקים בהיקפים נמוכים, והם מפוקחים על-ידי הרשות לניירת ערך ברמה הדוקה.

הצעת החוק יכולה למחוק באבחה אחת את פעילותם של מרבית בתי ההשקעות הקטנים. חברה לניהול תיקי השקעות בהיקף של 100 מיליון שקל, הינה חברה עם 2 עובדים בממוצע. החלת חובה להצבת דירקטור בעל מיומנות חשבונאית, ועדת ביקורת וכדומה אינה הגיונית, שכן היא תגרום לאותם מנהלי התיקים לעלייה משמעותית בתשומות, עד כי לא יהיה להם כדאי להמשיך ולפעול.

דווקא ריבוי מנהלי התיקים, מגביר את התחרות ומוזיל עלויות. החלת חובות על בתי ההשקעות תגרום להפסקת פעילותם של רבים ממנהלי התיקים, ואלו שיוותרו יגלמו את העלויות החדשות בדמי הניהול שמשלמים הלקוחות.

משכך, מאחר ומוצרי ההשקעה המנוהלים בבתי ההשקעות ממילא כפופים לכללי ממשל תאגידי, ואילו על שירות שנותן בית השקעות אין מקום להחיל כללי ממשל תאגידי, הרי שהצעת החוק, בדבר החלת חובות על בתי ההשקעות, הינה מיותרת לחלוטין ומן הראוי שתיגנז, גם כי אין בה תועלת ציבורית, וגם כי היא פוגעת בחופש העיסוק של מנהלי תיקי השקעות, שלאורך שנים ביקשו לפעול כבוטיק ולא כחברה ציבורית.

הכותב הוא מנהל תחום פיננסים ושוק ההון באיגוד לשכות המסחר