ייסורי פלדמן המשתלח

אין הרבה מה לומר על הכרעת הדין במשפט משה קצב. הוא כל-כך מדבר בעד עצמו, עד שנדמה כי כל המוסיף גורע. הרשעה מלאה, פה-אחד. נקודה. אין צורך להתפלסף יותר מדי.

אחרי הכרעת הדין אנחנו יודעים טוב יותר מיהו האיש משה קצב. אבל אנחנו יודעים גם מי הם האנשים שניהלו את הגנתו, ובעיקר עו"ד אביגדור פלדמן.

פלדמן הלאה והמיוסר

אחד מכלי הנשק העיקריים של פלדמן הוא ארשת פניו. הוא תמיד נראה מיוסר, אדם שאינו מפסיק להתעייף מכך שאנשים לא מבינים אותו, אדם שחש אכזבה מתמשכת מכך שאין הכרה מלאה ביפי-הנפש שלו ובצדקת טענותיו ומעשיו.

ייסוריו של פלדמן המבוגר נובעים מהתחושה שהוא משדר, כנראה גם לעצמו, שהוא גוליבר חריף-שכל בעולם של גמדים קטני אמונה ותבונה.

פלדמן המשמיץ והמרושע

במשפט הזה של קצב התגלתה מאחורי ארשת הפנים הזאת אישיות שונה לחלוטין. האיש הנאור הזה, שקורא ומבקר ספרים, התגלה בהתבטאויותיו בתקשורת כאדם מרושע, חסר מעצורים, נעדר רגשות אנושיים כלפי הקורבנות של מרשו.

זה מוזר, כי פלדמן מתגדר במאבקיו ודאגתו למיעוטים עשוקים לדעתו, כמו הפלסטינים. הוא משמיע נאומים וכותב מאמרים לרוב על זכויות אדם, אבל את פרטיותן של המתלוננות הוא לא היסס לרמוס בראש חוצות.

האם יש צורך לומר שכל נאשם זכאי להגנה הטובה ביותר האפשרית? זה ברור, הרי משום כך קצב לקח את פלדמן, כי היה משוכנע שיקבל ממנו בדיוק את זה. ואמנם, חובתו של פלדמן כפרקליט היתה לספק את הסחורה הזאת ללקוחו. האם כך עשה?

פלדמן החובט

פלדמן לקח את המתלוננות והפך אותן בתקשורת לשק החבטות שלו. הוא עשה זאת בוולגריות, בנחישות, בעורמה וברשעות. הוא כינה אותן בכינויים המשפילים ביותר, שלא אחזור עליהן מפאת כבודן.

ההתנפלות של פלדמן על המתלוננות בתקשורת היתה לא פחות אובססיבית משל קצב. הוא הפך אותן לנאשמות - לאשמות, בעצם, והעמיד אותן אל עמוד הקלון.

פלדמן המזדהה

הדבר הכי מדהים היה ההזדהות של פלדמן עם טענות לקוחו. יכול עורך דין לבוא ולומר שלקוחו שלו טוען כך וכך. לא הוא, אלא לקוחו. פלדמן הרחיק לכת - הוא לא אמר רק שלקוחו טוען לחפות, הוא קבע בשמו שלו שזה כך.

פלדמן המשיך ואמר שהיועץ המשפטי מתנקם בקצב על שסירב לקבל את עסקת הטיעון. זו דוגמה למניפולטיביות הלוליינית של פלדמן. האם הסירוב של קצב לקבל את עסקת הטיעון, ברגע האחרון, היתה פגיעה ביועץ המשפטי מני מזוז - או שהיתה זו פגיעה אנושה בו עצמו, כפי שאנחנו יודעים היום?

האם ההתנהגות האגרסיבית של פלדמן היא לגיטימית? היא אינה בניגוד לחוק. האם ראוי לאפשר לעורכי דין להשתלח, להשמיץ ולהכפיש כאוות נפשם ואופיים - וליהנות מחסינות? האם דברים כאלה של עורכי דין אינם נכנסים לתחומי החוקים נגד פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע? האם לא ראוי לתקן את המצב הזה?

הגנה של התלהמות

האם קצב קיבל מפלדמן הגנה טובה? על-פי מבחן התוצאה במקרה הזה, ברור שלא, אם כי הוא השיג עבור קצב עסקת טיעון חלומית שהקליינט סירב לקבל.

אבל באשר להתנהגותו המשתלחת והמתלהמת של פלדמן, זו אולי אפילו הזיקה לנשיא לשעבר. בעיקר בגלל הקיצוניות של הדברים. כמעט כל דבר יכול לעבור איכשהו, אם הוא נעשה במידה. פלדמן עבר כל גבול ומידה, הוא ירד לרמה של עיתון צהוב ושערורייתי שאינו בוחל באמצעים.

נדמה לי שלשכת עורכי הדין, ואולי גם המחוקק, צריכים לבדוק את העניין הזה. נראה כי החוקים הקיימים עכשיו, כמו גם כללי האתיקה, אינם נותנים מענה הולם להתנהלות כמו זו של פלדמן.

אם לא תיחסם ההתנהגות הזאת, אחרים יילכו בדרך זו, ומקצוע עורכי הדין יהפוך לעיתונות הצהובה של המגזר המשפטי.

matigolan@globes.co.il