אחד הדברים המסוכנים שיכולים לקרות לעורך דין הוא להתאהב בלקוח שלו, במיוחד כאשר מדובר בפליליסט שמייצג עבריינים. המיומנים שבין עורכי הדין מקפידים לעשות את ההפרדה בין הפרקטיקה לבין האמוציות. לכן, כאשר שני "אריות" משפט כמו אביגדור פלדמן וציון אמיר נופלים בפח ומדברים מגרונו של הלקוח שלהם - נשיא המדינה לשעבר משה קצב - קשה שלא להתרעם ולשאול: מה גרם להם לחצות את הגבול המסוכן שבין עורך דין מקצוען ליחצ"ן מליץ יושר? היו חסרים להם רק חצאית ופונפונים כדי להיראות כמו שתי מעודדות של קצב.
שמם של שני הפרקליטים המנוסים והמשופשפים כבר הולך לפניהם שנים רבות. הם לא היו צריכים את משפט קצב כדי להוכיח את כישוריהם המשפטיים. הם היו טובים לפני התיק הזה, וסביר להניח כי גם התבוסה הנוכחית שנחלו לא תכה ביוקרתם ולא תכתים את עברם המקצועי. אז מה גרם להם הפעם לצאת מעורם ולפצוח בשירי הלל לשבחו של הנשיא שהואשם בשני מעשי אונס, מול כל מיקרופון פתוח?
צפיתי שוב ושוב בשידור של "אולפן שישי" האחרון, בכתבה בה התראיינו השניים לפני הכרעת הדין, שבדיעבד ניתן להכתיר אותה כחטא היוהרה של פלדמן ואמיר.
מילא יוהרה, אבל כאשר שני פרקליטים בכירים מעבירים לציבור מסר (במודע או שלא) שאוי למערכת הצדק אם קצב לא יזוכה - זה מסוכן, וצריך לסנוור את עינינו בפרוז'קטור אדום! אמנם, לא מדובר פה חלילה בהמון מסית, אבל למילים של אמיר ופלדמן יש כוח. ובמקרה הזה מדובר בכוח משחית.
כאשר משפחתו, חבריו, מכריו, עושי דברו ומלחכי פנכתו של קצב מדברים עליו כאילו היה אמא תרזה, ניתן להבין זאת. כשהם בועטים לכל הכיוונים ומשתמשים בביטויים כמו "ציד מכשפות", "רצח אופי", "משפט שדה", "תקשורת עוינת" וכו' בכל הנוגע לאביר שלהם - אפשר להתייחס אליהם במחילה.
אבל כאשר ציון אמיר מדבר על קצב במושגים של "גיבור", וכאשר אביגדור פלדמן אומר בארשת של חשיבה עמוקה כי הוא לא יודע מה הרשעה תעשה לו וכי ייתכן שהוא לא יאמין עוד במערכת המשפט אם קצב יורשע - בעיניי זה נותן לגיטימציה לפיני כהן הבא להשליך עוד נעל על ביניש.
כי אם עו"ד פלדמן לא מאמין במערכת המשפט - אותה מערכת שקישטה את חגורתו בכוכבים רבים ועשתה אותו לעורך דין גדול ומפורסם - למה שהאיש הקטן ברחוב יאמין? ואם ציון אמיר חושב שקצב הוא גיבור ומדבר עליו בכזה פאתוס - למה שלא יהיה מי שיחשוב שגם בני סלע גיבור?
ציון אמיר תמיד יודע לבחור במילים הנכונות. פלדמן הוא בכלל אמן הרטוריקה. אבל לקראת הראיון האחרון שלהם ב"אולפן שישי" הם היו צריכים להצטייד ביועץ תקשורת. הם הגיעו לראיון הזה כשהם זחוחים ומשוכנעים שקצב יוצא זכאי. הם היו בטוחים שיחד עם הלקוח שלהם הם יזכו, בתום הכרעת הדין, בצעדת ניצחון של מפקד רומי השב מן הקרב.
כמו שני טירונים, הם לא לקחו בחשבון דבר קטן אחד: שהטריו - ג'ורג' קרא, מרים סוקולוב ויהודית שבח - יטרוף להם את הקלפים, וכך הם ייצאו משערי בית המשפט מרוטים, חבוטים, מובסים ומושפלים.
הראיון הטלוויזיוני שלהם בטרם ניתן פסק הדין היה מיותר, מקומם והיווה את שדה המוקשים שלהם. ואולי זה הצדק הפואטי, מהזווית היחצ"נית.
* הכותב הוא בעל משרד לייעוץ תקשורת ויחסי ציבור.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
