אתמול היה יום מאוד סימבולי, מאוד בינארי: 01.01.11. אבל בעצם, היום הוא היום הראשון של שנת 2011, היום שבו אנחנו מתחילים את השנה החדשה. יום שיכול להיות תחילתו של שינוי מופלא, ובאותה מידה - יכול גם להיות המשך בנאלי של כל מה שהכרנו עד כה.
מי מחליט? בגדול, כל אחד מחליט לעצמו. ספר ניהול וקבלת החלטות שקראתי לאחרונה ("גם לכם לא היו מים חמים"?) יכול לעזור לכל אלה שנורא רוצים שהשנה הזאת תהיה "אחד" ולא "אפס", אבל משהו תוקע אותם.
הנה סיכום של כמה תובנות מהספר לגבי שינוי, ולמה, סתם בגלל שאנחנו אנושיים, כל-כך קשה לנו לפעמים לבצע אותו.
1. אפקט המצב הקיים. כל אחד יכול לא לעשות כלום, ולכן אם לא מספיק רע לנו, הנטייה שלנו תמיד תהיה להישאר איפה שאנחנו. זה האפקט המרכזי שתוקע אותנו, מאבן ומקפיא אותנו, גם אם נורא לא נעים לנו להודות בזה.
2. אפקט המצב הקיים עובד גם הפוך. אני לא מבינה גדולה בכדורגל, אבל מסתבר שיש אקדמאים שמצאו דרך נהדרת לפצח גרעינים ועדיין להיראות אינטליגנטיים: הם עשו מחקר עם שוערים, שכלל הרבה בעיטות פנדל, וממצאיו הראו כי השוער כמעט תמיד יזנק לאיזשהו צד כדי לעצור כדור.
אז איפה המילכוד? המחקר גם מצא כי אם השוער היה נשאר במרכז השער כברירת מחדל, הסיכוי שלו לעצור את הכדור היה גדול יותר.
לכולנו ברור שתדמיתית, שוער שלא מזנק הצידה נתפס כלא מספיק מתאמץ. כך שמה שמניע את השוער הוא לא "אני חייב לעשות את הדבר הכי נכון כדי לעצור את הכדור", אלא "רק שלא יחשבו שלא ניסיתי".
לא חייבים לאהוב כדורגל כדי להודות שלפעמים נעשה את עצמנו "עושים שינוי", בעוד שאנחנו לא באמת משנים, אלא משחקים משחק כדי להוכיח שניסינו (זה נורא נחמד חוץ מהעובדה ששינויים מעושים הם הדרך הכי טובה להיכשל).
3. להחליף סוודר בסוודר זהה, זה להפסיד. למה? כי מחקרים מראים כי הסבל שנגרם לבן אנוש מוויתור או אובדן של משהו (נניח, סוודר יפה) גדול מההנאה שנגרמת מקבלה של דבר שהוא שווה-ערך (אותו סוודר יפה בדיוק). לכן גם אם רציונלית לא נצא מופסדים בהחלפת דבר כלשהו בדבר זהה, רגשית נצא מופסדים.
4. אוי לא, מה עשיתי? ככל שההחלטה אקטיבית יותר וחורגת יותר מהמצב הקיים - כך היא תגרום לנו לחרטה גדולה יותר אם היא תכשל. לכן, כשמציבים לנו מספר אפשרויות בחירה ובתוכן ברירת מחדל - רוב האנשים יבחרו בברירת המחדל, ולא ממש משנה כמה היא טובה או אטרקטיבית.
5. בבקשה - רק אל תבלבלו אותי עם אפשרויות. הרבה יותר קל לבחור אחד מתוך שניים, מאשר אחד מתוך 10. ככל שיש יותר אפשרויות בחירה - כך ההחלטה קשה יותר, והנטייה שלנו להישאר במקום תהיה חזקה יותר.
6. אפקט האישוש. גם כשצצים טיעונים שיוכיחו אחרת, אנחנו מעדיפים לאשש החלטות קודמות שקיבלנו, כדי לא להודות, חלילה, שטעינו. לכן "נמציא" אינטרפרטציות לאירועים או אפילו לממצאים של מחקר, והמון פעמים נעמוד על הרגליים האחוריות כדי להוכיח את הנכונות של משהו, שרציונלית, ממש עדיף לנו שנבין שהוא טעות, כדי שנוכל לתקן אותה ולהמשיך הלאה.
בקיצור, במקום להתעקש לחפש אישושים להחלטה קודמת שאנחנו "רצים" איתה, עדיף לעצור, ולנסות דווקא את ההפך - להפריך אותה. אם באמת ובתמים לא הצלחנו להפריך אותה, אולי היא בכל זאת נכונה?
ספר קבלת ההחלטות של יוסי יסעור, "גם לכם לא היו מים חמים?", יכול לסייע לכל מקבל החלטות. בעיקר כי הוא מאיר פינות שרוב האנשים כלל אינם מודעים לכך שהם חשוכות: מסתבר כי החלטות רבות שאנחנו מקבלים באופן אינטואיטיבי הן לא ממש רציונליות.
אבל מה שבאמת דרוש לשנה של שינוי מפתיע, הוא בעיקר אומץ. קודם כל, האומץ להבין דברים בכנות, גם אם הם כואבים. שנית, האומץ להחליט לעשות למרות הפחד, הנטיות והאפקטים, ולהפוך את 2011 לשנה של "אחד" ולא של אפס.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
