בעוד שבגיזרת סדרות הרכש נדמה כי "yes קומדי" מנצחת בגדול את ערוץ "קומדי סנטרל" החדש, הרי שבנושא של הפקות מקור, הקרב צמוד בהרבה. בעוד ב-yes משודרת כרגע (אם לא מביאים בחשבון שידורים חוזרים של "המשרד") רק "השועלים" הבלתי שגרתית אבל גם ה"עוד לא מצחיקה", ב"קומדי סנטרל" של HOT פותחים עם מניה בטוחה: "עונת החתונות" עם דנה מודן ורועי לוי, הצמד שהיה אחראי בשעתו ל"דאבל דייט" המצוינת, חוזרת לעונה חדשה.
הפורמט נשאר כשהיה: מעקב תיעודי אחר זוגות - כשאת ההבדל בין הדוקומנטרי לדוקומנטרי עושה הפרשנות של הצמד, הערות הביניים והכתוביות המצחיקות.
"עונת החתונות" הקודמת היתה הצלחה גדולה, לא רק בטלוויזיה אלא גם בפלטפורמות צפייה מתקדמות יותר, בעיקר בקרב קהל צעיר. הפעם הורחבה מעט היריעה העלילתית ותכלול גם את ירח הדבש, הדירה הראשונה של הזוגות המאושרים (יותר או פחות), ההיריון הראשון ועוד.
נקודת המבט של צמד "הפרשנים" לא השתנתה: יש כאן את השנינות המרושעת, השמחה לאידם של מי שנפלו בפח החיים, כמו טירונים בצבא, כמו נשואים טריים, כמו הורים חדשים, הפער הקומי טמון בין מה שחשבו על העניין מבחוץ ובין מה שאף אחד לא סיפר להם עד עכשיו, שמתגלה להם כאשר הם חווים את הסיטואציה החדשה על בשרם.
מודן ולוי יהיו שם כדי ללעוג להם. מרושע ומצחיק.
המופע של שנות ה-70
"שחקו אותה בגדול", א' 21:00, ערוץ 2
מתקפת שעשועוני העבר נמשכת, והפעם הומאז' לאחד השעשועונים הגדולים והמצליחים בתולדות הטלוויזיה הישראלית: "זה הסוד שלי". ההצלחה של השעשועון בשעתו, המחצית השנייה של שנות ה-70, נבעה לא רק מהעובדה שלא היו לו ערוצים מתחרים, אלא מפני שהיה בו איזון נדיר בין מנחה כריזמטי וחברי פאנל ידועים. הצופים ידעו את פתרון החידה מראש ומרגע שנשמע ה"גונג" ולרשות הצוות עמדו 4 דקות ועשרים שאלות, לא היה לצופים אכפת ממש האם יפוצח הסוד או לא - ממילא פרסים כספיים לא היו אז בנמצא.
כמובן שבמרכז עמד אורי זוהר, שתהליך החזרה בתשובה שלו התרחש כמעט אל מול המצלמה: כיפה וציצית נוספו, השאלה הקבועה "אני יפה?", התחלפה ב"נתראה, בעזרת השם, בשבוע הבא" וכך הלך זוהר והתחרד - עד שפרש סופית מההגשה. המחליפים שלו לא הצליחו להיכנס לנעליו הגדולות, ושעשועונים חדשים וקצביים יותר כמו "שחק אותה" החלו למלא את ה"פריים טיים" (מושג שלא היה קיים עדיין אז), מביאים עימם ניחוחות טלוויזיוניים יותר ופחות "רדיו מצולם" כמו שהיה "זה הסוד שלי".
אברי גלעד לא יוכל להוות "תחליף אורי זוהר" אמיתי, אבל הוא בהחלט ניחן בשנינות הדרושה ובפרספקטיבה כדי לנהל מופע מחווה שיידע לתקשר בחן עם המקור המיתולוגי.
החיים כפרסומת
"התינוק שלי דוגמן-על", א' 22:00, ערוץ 8 (HOT)
הנה סיפור אמיתי: פעם הפקתי קטלוג טכני עבור חברה מתחום התאורה. הדגש במוצרי החברה לא היה על עיצוב, אלא על בטיחות. לפיכך הוחלט שהתמונה המרכזית בקטלוג, תהיה של אם הנושאת את בנה או ביתה הקטנים בזרועותיה בעוד הזאטוט/ה מצביע/ה אל האור. האודישן של האמהות הלך מהר יחסית. האודישן לילדים, לעומת זאת, היה קטסטרופה: המשרד הפך לחדר המתנה שבו הורים, חלקם קשי יום ממש ואחרים סתם אובססיביים, ערכו לילדיהם הקטנים חזרות מתישות לקראת השיחה עם הצלם.
היה צריך לראות כדי להאמין כמה תקוות של דור ההורים נערמו על כתפיהם הצעירות. נזכרתי ביום ההוא כשצפיתי ב"התינוק שלי דוגמן-על" שמתעד את תעשיית דוגמנות התינוקות באנגליה. העובדה שהפעוט מככב בפרסומת, כאילו מקרינה על ההורים (במיוחד על האם) ומהווה הוכחה לכך שחייהם זוהרים ומושלמים יותר. לפער שבין הדימוי למציאות, נהוג לקרוא "חיים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
