החסון של ההיי-טק

לכבוד פתיחתה של שנה חדשה, סיכום אישי של שנת 2010 כפי שנראתה מהקומה העשירית של אחד המגדלים שברחוב המנופים בהרצליה פיתוח, בירת ההון סיכון המקומית ואחד ממרכזי ההיי-טק הישראלי.

הדבר הכי משמעותי שאפשר לומר על 2010 הוא שהיא לא הייתה באמת משמעותית. לפחות לא בהיי-טק. לא היו בה הצלחות מסחררות, לא גיוסים מדהימים ולא אקזיטים מהממים.

עבור רוב החברות, זו הייתה שנה של התאוששות מתונה במכירות, התעוררות מסוימת אצל שותפים עסקיים, פתיחת ארנקים מסויגת של קונים ומשקיעים אסטרטגיים. השקעות ההון סיכון התנהלו בעצלתיים, ומיזמים רבים נפלו קורבן לקיצוץ המסיבי בהשקעות זרות בהיי-טק הישראלי.

יהיו מי שיגידו שהמשקיעים הפסידו המון השקעות מצוינות, ולעומתם יהיו מי שיטענו שדווקא את הסינון האכזרי הזה שרדו החברות הכי טובות שההיי-טק הישראלי יודע לייצר. ימים יגידו.

הכישלון הצורב של השנה היה המשבר הקשה בחברת מודו, שלא הצליחה לגייס כספים בבורסה בתל אביב. מודו כוונה להיות חברה בינלאומית גדולה, המעסיקה אלפי עובדים ומוכרת במאות מיליוני דולרים בשנה, אבל לא הגיעה לשם. נמשיך לחלום ולקוות שבשנים הבאות ייווצרו אצלנו חברות היי-טק שכאלו.

ולעומת הקשיים של מודו, ההצלחה המשמעותית ביותר של השנה שייכת לחברת פריים סנס, ממציאת המעבד שמהווה את ליבת ה-Kinect, התוספת האחרונה לקונסולת המשחק אקס-בוקס 360 של מיקרוסופט.

בנק ההשקעות ג'פריס פרסם מחקר הטוען שה-Kinect הוא המכשיר שנמכר בקצב המהיר ביותר בהיסטוריה, מהר יותר מהאייפד ומהאייפון. כ-5 מיליון מכשירים נמכרו בתקופת החגים בארה"ב, ובכל אחד מהם נמצא המעבד של פריים סנס, חברת היי-טק מרמת החי"ל בתל אביב. תסכימו איתי - בהחלט יש פה גאווה ישראלית.

איש השנה שלי דווקא בחר לעזוב את ההיי-טק - הלוא הוא אבי חסון, המדען הראשי הנכנס. חסון, בין השותפים הצעירים והמבטיחים ביותר בשוק ההון סיכון הישראלי, החליט לעזוב קריירה קורצת, הישגים בולטים במגזר העסקי והכנסה יפה, לטובת השירות הציבורי. עוד כשהתמודד על התפקיד כתב לי חסון: "אני מאמין שהצעד הבא עבורי הוא להשתמש בידע ובניסיון שצברתי לטובת המגזר הציבורי בישראל. אני שואף להגיע לעמדת השפעה ציבורית, שבה אוכל לתרום להמשך התהוותה של כלכלה ישראלית עתירת ידע." נאחל לו הצלחה רבה.

הממשלה, שעבורה יעבוד חסון, החליטה השנה לתמוך באופן פעיל בהיי-טק הישראלי והחלה לפעול לחקיקה והתערבות מוגבלת בשוק. אותה הממשלה גם הבינה שעתיד ההיי-טק, כמו גם גורל המדינה, תלויים בחינוך, ואף נקטה בכמה יוזמות לשיפור מערכת החינוך הקורסת.

אבל זוהי גם הממשלה שהביאה לשיאים חדשים את הציניות של הפוליטיקאים, את ההתעלמות המוחלטת מרחשי הלב של רוב הציבור הישראלי, את אי הצדק המשווע שבחלוקת הנטל במדינה, את הפערים החברתיים ושנאת האחר.

בישראל של סוף שנת 2010, אפילו העובדים בבועת ההיי-טק לא יכולים להתעלם מהעובדה, שכך נראים "מנהיגינו" וכך הם ממשיכים לכרסם בסיכויינו לחיות במדינה שפויה שאזרחיה שמחים לחיות בה.