יוסף שילוח, אחד מבכירי השחקנים הישראלים, הלך היום (ב') לעולמו. שילוח, שנפטר לאחר מאבק במחלה קשה, היה בן 69 במותו והשאיר אחריו אישה ו-3 בנות.
במהלך קרוב ל-50 שנות קריירה ענפה שיחק שילוח בעשרות הצגות תיאטרון וסרטי קולנוע ישראליים וזרים. עם זאת, דורות של ישראלים מזהים אותו דווקא עם הדמויות בעלות המבטא הפרסי הכבד שגילם בסרטים שונים והפכו לאבן-יסוד בתרבות המקומית הפופולרית.
שילוח עלה לארץ עם משפחתו מכורדיסטאן ב-1950. ב-1963 סיים במחזור הראשון של בית-הספר למשחק בית צבי, יחד עם זאב רווח, ואת קריירת המשחק שלו החל שנה אחר-כך עם סרטו הראשון, "משפחת שימחון".
תור הזהב של סרטי הבורקס הישראלים היה גם שיא פעילותו של שילוח, אשר שמו הפך מזוהה עם סרטי הז'אנר. הוא שיחק בסרטים "אלכס חולה אהבה", "חגיגה בסנוקר", "משפחת צנעני" וסדרת סרטי "אסקימו לימון" ובראשם "ספיחס", שם טבע מטבעות לשון מצוטטים שוב ושוב, כמו "אתם קוצים ואני שושנה" ("ספיחס"), "בעדינות, ברכות, לא בפראות" (אלכס חולה אהבה").
נדמה כי רק עם הפיכת התרבות המזרחית בישראל למיינסטרים, במהלך שנות ה-90 וה-2000, זכה שילוח לכבוד הראוי לו, ולראשונה נקרא לקחת חלק בסרטים שדרשו ממנו תפקידים דרמטיים. בין היתר זכה בפרס אופיר על משחקו ב"כיכר החלומות" והשתתף בסרט "לילסדה".
בשנה שעברה זכה שילוח בפרס מפעל חיים בפסטיבל ירושלים.
את עיקר שנות ה-80 בילה שילוח בנכר, בעיקר בצרפת, שם השתתף בסרטים, אך גם נטש את המשחק לתקופת מה. בין הסרטים הבינלאומיים שבהם לקח חלק, בעיקר בזכות מראהו שהקנה לו תפקידי דמויות ערביות, גם "לא בלי בתי", "רמבו 3", "חיי המומיה" ו"שרשרת פיקוד".
למרות שעיקר פעילותו היה בתחום הקולנוע, שילוח גם שיחק תפקידים מרכזיים בתיאטראות הישראליים. בין היתר היה לזמן מה לשחקן קבוע במחזותיו של חנוך לוין.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
