הפרו-טייקוניסט הראשון

תשובה לא מבין מה נפל עליו. איך העולם השתנה - דווקא אצלו. הוא עשה כל מה שצריך, צעד בדרך שסללו עמיתיו, חברי העשירייה הפותחת. גייס לצדו את כל הבכירים, המקורבים, הידועים, סגר את עצמו בימין, בשמאל ובמרכז הפוליטי, אצל הגדולים ואצל הקטנים, היה רך, היה קשוח, היה עצוב, היה מאוכזב, איים גם פיתה - והכול לשווא.

האמין שפגישה אישית איתו תעבוד. זה לא הלך עם יובל שטייניץ, אז לחץ לפגוש, יחד עם "האמריקני" צ'אק דיווידסון, את ראש הממשלה נתניהו, את מנכ"ל המשרד אייל גבאי. אם רק יתנו לו להסביר שהוא לא רודף בצע אלא חלוץ נדיב - הכול יסתדר.

אבל נתניהו, מבוהל מתדמית הפרו-טייקוניסט האורבת לו ומפוחד כי יובל שטייניץ, מקורבו, יושב לו על הראש כבר חודשים ואומר לו: בדיוק זה מה שחסר לך, שתגיד מילה נגד ועדה של אנשי מקצוע ותיפול כפרי בשל לידיים של תשובה. אז נתניהו לא פגש את תשובה. גם גבאי לא. קבעו להיפגש מחר, ג', מיד אחרי המסקנות הסופיות. אבל ברגע האחרון, אתמול, ביטל את הפגישה, כשדייווידסון כבר היה בשדה התעופה בדרך ארצה.

יובל שטייניץ ובנימין נתניהו

יובל סינדל את ביבי וסינדל את הממשלה. הוא טבע את המונח "עוול מוסרי" וגם "סגר" את כל הקצוות, היקרים כל כך לנתניהו: הביא תמיכה גורפת של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, עמדה חד-משמעית של קרן המטבע ונאומים מצוטטים של אנחל גורייה מ-OECD. אם ביבי יתקפל - זה יסמן לעולם שאנחנו רפובליקת בננות ולא דמוקרטיה מערבית מתוקנת. בניגוד לשרים אחרים - הטייקונים ממש לא מעניינים את שטייניץ כמשענת לעתיד.

אם לא יהיה שר אוצר - יהיה מרצה לפילוסופיה מבוקש ומצליח. הם בהחלט מעניינים במובן הפוך - הוא בונה את הקריירה הפוליטית שלו עליהם. אחרי התקציב הדו-שנתי, שעכשיו הוא מנחיל לעולם המערבי כולו בהרצאות שהוא נותן באוניברסיטאות ובמכוני מחקר באירופה וארצות הברית, באה המלחמה באילי ההון.

אני לא קשור אליהם, אני לא עובד אצלם. התוצאה: הקמת הוועדה לריכוזיות שנתניהו כינה אותה "ועדה להרחבת התחרותיות", שינוי חוק עידוד השקעות הון, שמעז לראשונה בהיסטוריה לקחת הטבות מכימיקלים לישראל - החברה לישראל (שראשיה והמוני שלוחיהם נלחמו לא פחות מתשובה, אבל בשקט), ומלחמת הגז.

לזכותו ייאמר שאפילו כש"חיפשו" אותו אישית, אפילו כשציטטו מכתב בחתימתו נגד שינויי מיסוי בגז - הוא לא ה תקפל. הוא רק התחזק.

איתן ששינסקי ויובל שטייניץ

המלצות הביניים הביאו בחשבון גם פוליטיקה, כלומר צורך ב"התאמות". במהלך הדיונים לא הופיעו בעלי הדעה, התומכים והמתנגדים - הם התבקשו להגיש חומר כתוב. ההופעות האישיות - התקיימו רק אחרי דוח הביניים.

היה ברור, מלכתחילה, שכדי לעמוד איתן, ציבורית ומשפטית, יש לתת גם למתנגדים "מעמד" מוכח בקביעת ההמלצות הסופיות. אז הנה הם מקבלים אותו.

אביגדור ליברמן ועוזי לנדאו

מי מהם יזם והוביל את ההתנגדות הגדולה? לא ברור. בישראל ביתנו יש התארגנות פנימית להתנגדות, באמצעות לנדאו, אנסטסיה מיכאלי ופאהינה קירשנבאום - האישה החזקה של המפלגה. עמדת ליברמן, המנהיג הבלתי מעורער, ברורה ובוטאה בראיון ל"גלובס" בספטמבר האחרון: "אנשים לקחו סיכון, מימנו את רוב החיפושים והשקיעו כספים. רבים השקיעו ויצאו בלי כלום.

את זה שזכה - לא צריך להעניש. היה לו מזל, שייהנה ממנו. יתרה מזאת, פה מדובר בשינוי רטרואקטיבי - בהחלט משהו שלא מצלצל טוב". לשאלה על עצמאות הצבעה של חברי הכנסת של התנועה, אמר ליברמן: "אנחנו תמיד אחד, דעת אחת לכולם. כולם דעה אחת. כך נצביע בממשלה ואם צריך גם בכנסת".

ספירת הבעד והנגד

מחר-מחרתיים, תתקשר לשכת שטייניץ ללשכת נתניהו. שר האוצר מבקש לפגוש את ראש הממשלה ולהציג לו את הדוח הסופי. בפגישה יהיה נוכח גם יוג'ין קנדל, היועץ הכלכלי הבכיר של ראש הממשלה, אחד החברים הנחרצים ביותר בוועדה לטובת העלאת רמת הכנסות המדינה מגז טבעי.

אם ראש הממשלה יקבל את ההמלצות כפי שהן, ויתמוך בהן באמת, יועבר העניין למליאת הממשלה. 5 שרי ישראל ביתנו צפויים להתנגד. 5 שרי העבודה כנראה בעד. גם פואד בן אליעזר, שלפני כמה שבועות פגש בניו יורק את אנשי נובל אנרג'י. בן אליעזר בונה עצמו כרגע כ"נשיא מפלגת העבודה", זה מחייב עמדה חברתית ציבורית ברורה. הוא יצביע בעד. לש"ס 4 שרים, שלא יכולים להרשות לעצמם להצביע נגד אינטרס ציבורי. בעד. 1 שר לבית היהודי, שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ, נראה שיצביע בעד.

ליכוד - 14 שרים ועוד 1, יעקב נאמן, שר מקצועי על המנדט של ליברמן וישראל ביתנו. ההערכה היא שיצביע בעד. גלעד ארדן צוטט באחרונה בראיון לגלובס כי אם החלת המלצות ששינסקי תעכב את הפקת הגז בקידוח תמר, הוא יתנגד.

זה אומר שאם יקבל הבטחה שלא יהיה עיכוב - יצביע בעד. הפגישה עם שטייניץ, בקרוב. יולי אדלשטיין - הוא קיים באחרונה "פגישת היכרות" עם תשובה, כנראה בעידוד יוסי פלד, שיש המכנים אותו "הלוביסט", גם כי היה מועסק בעבר בקבוצת תשובה. סביר שאדלשטיין יצביע בעד.

כמה שרים טרם התבטאו, וביניהם לימור לבנת, גדעון סער, בני בגין, משה יעלון, גדעון סער, אנשי ליכוד בהטיה חברתית, שיצביעו בעד. יוסי פלד - שמייחס את התנגדותו לעניין הגז המצרי וביטחון ישראל, אמנם נראה בשלב זה כמתנגד, אבל עשוי לשנות את דעתו אם יראה שזה יזיק לו ציבורית. יותר מזה, הוא צריך משהו מנתניהו. גם פלד רוצה להיות נשיא הבונדס, התפקיד הכי מפתה בישראל. לא בטוח ששווה לנתניהו לתת את התפקיד הזה תמורת הצבעה על הגז. אז אולי פלד יימנע.

משה כחלון - נחשב בעל קשר לאנשי הגז והנפט. מצד שני הוכיח קו צרכני מובהק ומלחמה אישית בטייקוני הסלולר. אפשר שלא היה רוצה לפתוח חזית אישית נוספת, הפעם מול הגז, אבל אז הוא עלול לא לקבל תמיכה של האוצר בצעדי הסלולר שהוא מתכנן. בקיצור: הכול מסחרה. מהממשלה יעבור לכנסת.

ועדת הכספים או ועדה משותפת לכספים וכלכלה? משה גפני, יו"ר ועדת כספים, שאמנם קיבל את כל שדרש בתקציב אבל עדיין כועס על הגיור הצה"לי, מתנגד נחרץ להוספת ועדת הכלכלה. כרמל שאמה, יו"ר ועדת הכלכלה, עושה הכול כדי להצטרף לתיק שבנה אותו כלוחם ציבורי אמיץ.

כמה מחברי הוועדה, בעיקר אנשי ליכוד, צפויים לדרוש ריכוך ההמלצות, בטיעונים "חברתיים" כגון פיטורי עובדים. חברי ועדה אחרים כבר מתארגנים בדרישה להחריף אותן.