הפרדת כוחות

צריך לתת לאמיר חייק קרדיט על האומץ וההעזה ללכת בדרך שלא הלכו בה קודם. הדבר הכי פשוט מבחינתו היה ללכת בנתיב שציפו ממנו במשרד התקשורת ולהתחיל לפתוח אקסלים, לרדת לעומקן של נוסחאות חשבונאיות, לקבוע את תעריפי בזק במבנה הקיים היום ולהפחיתם בהתאם. זו הרי היתה המטרה שלשמה הוקמה הוועדה. אלא שחייק החליט לנסות משהו חדש, וללכת בכיוון שאיש לא צפה: מהסוף להתחלה.

קודם להגדיר את מבנה השוק הרצוי - ואז להחליט האם צריך לפקח על המחירים. חייק מוביל קו שאומר שצריך לרענן את קו החשיבה שמוביל משרד התקשורת בשנים האחרונות, ושאי-אפשר להמשיך ולהישען על אותן הנחות ישנות בקביעת הרגולציה.

בכל זאת, הוא אומר, הדברים השתנו בשוקי הטלקום בעולם בצורה מהותית בעשור האחרון, ובישראל אנחנו כבר לא מובילים אלא מובלים בכל הקשור למהירויות גלישה באינטרנט, סובלים מפיגור משמעותי בחדירה ובשימוש באינטרנט הסלולרי, וגם הקידמה הטכנולוגית שפעם כה התגאינו בה, היא כבר לא מי יודע מה.

סיכון מחושב

לדרך של ועדת חייק יש מחיר. המתנגדים לדרך שלו בתוך הוועדה, הם באופן טבעי, נציגי משרד התקשורת. הוועדה מוכנה לקחת סיכונים כדי ליצור שינוי, והדבר הראשון שהיא רוצה לעשות הוא ליצור קשר הדוק בין ה"שוק הסיטונאי" שהיא אמורה לייצר, לבין ביטול ההפרדה המבנית בהוט ובבזק.

כחלון לא רוצה את הקשר הזה בינתיים. הוא לא אומר שהוא מתנגד לכיוון שהוועדה הולכת בו, אלא נותן בה סימנים.

ההפרדה המבנית נועדה למנוע סבסוד צולב בין שירותים שמספקות בזק והוט, במטרה לקבוע תעריפים שיביאו לדחיקת מתחרים קיימים או פוטנציאליים מן השוק ולפגיעה בתחרות. ההפרדה המבנית מהווה אמצעי בידי המשרד ליצירת שקיפות בתוך בזק והוט, שמאפשרת את הגדרת התחומים שאין בהם תחרות מספקת והפרדתם החשבונאית לצורך קביעת התעריפים של אותם שירותים ולצורך מניעתה של אפליית מחירים.

ההפרדה המבנית יושמה בעיקר בבזק, שבעבר סיפקה את כל שירותי התקשורת, ועם פתיחתם של שירותים שונים לתחרות נדרשה להפריד את הפעילות בכל תחום מהחברה האם לחברות בנות נפרדות. הטענה המרכזית של הוט ושל בזק היא שהתחרות התפתחה בכל התחומים, ולכן הגיע הזמן לבטל את ההפרדה. חובת ההפרדה המבנית שחלה על בזק היתה אחת מאבני-היסוד לפתיחת שוקי השיחות הבינלאומיות, הסלולר, הלווין והאינטרנט אלה לתחרות, ולכן מילאה את ייעודה, לשיטתה של בזק.

חובת ההפרדה המבנית יוצרת שקיפות שמקלה על הרגולטור לפקח על תעריפים וכן ביישום מדיניות לקידום התחרות, אך מצד שני היא מטילה על בזק והוט נטל נוסף של עלויות ומשאבי ניהול הנובעים מהפרדת מערכות ניהול ותפעול. הפרדה זו מונעת ניצול יתרונות לגודל ולסינרגיה טכנולוגית ותפעולית, ומהווה חסם לתחרות.

זה המחיר שמשלמות בזק והוט על ההפרדה, וגם אנחנו הצרכנים. האם זהו מחיר כבד מדי? האם חוסר הנוחות המסוים למשתמשים בעבודה מול ספקית אינטרנט וחברת תשתית הוא כה כבד שהוועדה מוכנה להסתכן ביצירת שוק של ארבע קבוצות גדולות שיעלו את רף הכניסה לשוק, מבלי שהושגה ודאות שה"שוק הסיטונאי" ממלא את ייעודו? ראוי שביטול ההפרדה המבנית יישקל בסוף התהליך ולא בתחילתו.