סירת ההצלה של הליסינג

שנת המכירות 2010 הסתיימה בסוף השבוע האחרון עם נתוני שיא של 216 אלף מכוניות שנמכר, לא כולל מוניות ויבוא אישי, שמתוכן 18 אלף התרכזו בחודש דצמבר לבדו - חודש שאמור להיות, תיאורטית, הרגוע ביותר בשנה. כמו בכל שנה בעשור החולף, גם ב-2010 היו חברות הליסינג וההשכרה הגורם הדומיננטי ברכישות ומנוע הצמיחה של כלל השוק.

בהערכה זהירה, הוציא השנה ענף הליסינג התפעולי בין 6 ל-8 מיליארד שקל על רכישת כלי רכב חדשים. תרומה נאה למכירות תרם ב-2010 גם מגזר ההשכרה: מיליוני התיירים שהציפו את ישראל, הביאו לשגשוג גם בפלח ההשכרות המקומיות ובתקופות התיירותיות העמוסות של השנה התפוסה של הציים היתה כמעט מלאה ואפילו נרשמו חוסרים. אבל עם כל הכבוד להשכרה, עסק הליבה היה ונותר הליסינג התפעולי, והשאלה הגדולה היא מה יקרה לו ב-2011 ואיך הוא ישפיע על שוק הרכב החדש.

הנסיגה מהליסינג: מס מציל ממס

נכון לרגע זה, נראה כי נבואות האחרית על "נטישה המונית" של הליסינג לטובת רכישת רכב פרטית לא מתממשות. שווי השימוש אמנם עלה בתחילת ינואר בצורה לא מבוטלת, אבל האוצר סידר לחברות הליסינג "סירת הצלה" בצורה של העלאת המס על הדלק, שנכנסה לתוקף גם היא ב-1 בינואר.

הצעד הזה הקפיץ את מחירי הדלק מעבר לרף הפסיכולוגי של 7 שקלים לליטר, והעלה משמעותית גם את הערך הכספי של הטבת הדלק החופשי שמעניקים המעסיקים למקבלי הרכב הצמוד, וגם את המשקל היחסי שלה ביחס לעלויות הליסינג. בנוסף הוא העניק חיזוק פסיכולוגי לא מבוטל לאמונה הצרכנית, שחוזי הליסינג הם מעין "תעודת ביטוח" מפני שינויים לא צפויים בעלויות האחזקה והבעלות על רכב.

במצב שבו מחירי הדלק יכולים לנסוק גם ל-8 שקלים לליטר ב-2011 (תסריט בהחלט ריאלי בהתחשב בתנודתיות שוק הנפט), ושבו בעלי הרכב בארץ ממשיכים להוות "פרה חולבת" וקורבן חוזר ונשנה למאמצי חליבה אקראיים (סתימת חור בתקציב, למשל) או מאורגנים של הרגולטור, וכאשר שוק המשומשות ממשיך להיות תלוי על כרעי תרנגולת, כנראה שחוזה ליסינג הוא עדיין האמצעי היעיל ביותר לגידור סיכונים.

מובן שהמצב עשוי להשתנות שוב, אם תתרחש ב-2011 מגמה של הטלת "מכסות דלק" על-ידי המעסיקים. אבל האמת היא שקשה לנו לראות את זה קורה. הטבת הדלק החופשי הפכה לחלק כה בסיסי מהטבות המעביד בארץ, עד שביטולה עשוי לערער את יחסי העבודה בארגונים ויחייב "פיצוי" בתחום אחר.

מחירי חוזי הליסינג: המשך היציבות

ענף הליסינג הפגין ב-2010 עלייה נאה מאוד ברווחיות. לא מעט בזכות אותו כלל שיווקי ידוע ומוכר שקובע כי "המחירים עולים במהירות אבל יורדים באיטיות". בשיא תקופת המשבר של 2008 העלה ענף הליסינג התפעולי את מחירי ההחכרה החודשיים בצורה משמעותית לעומת מחירי השפל של 2007. בין השאר, כדי "לסנן לקוחות" ולהקטין מרצון את היקף הציים.

המחירים הללו, שהגיעו בשיא המשבר לסביבות ה-3,000 שקל בחודש, פלוס מינוס, לעסקת ליסינג תפעולי מלאה על משפחתית טיפוסית, ירדו ב-2010 אבל בהחלט לא בקצב שבו ירדו העלויות של חברות הליסינג: עלות המימון, למשל, ירדה בשנה וחצי האחרונות בצורה דרמטית, מחירי הרכב "הריאליים", כלומר אחרי ההנחות של היבואנים לחברות הליסינג, חזרו בחלק מהמקרים לטווח בו היו לפני 5-4 שנים (לא מעט בזכות "המיסוי הירוק" שהפך להיות מעין בונוס ממשלתי סמוי ליבואנים); וגם מחירי הגרט, כלומר מחירי המחירון של הרכב המשומש בתום תקופת הליסינג, רשמו התאוששות (לפחות רשמית).

עוד גורם שאיפשר לענף הליסינג לשמור השנה על רווחיות נאה, היה סוג של "סולידריות תמחור", שנוצרה בענף הליסינג. אמנם פה ושם נראה היה כי במהלך 2010 מופיעים ניצנים של מלחמת מחירים, כאשר כמה חברות ליסינג, בעיקר מהשורה השנייה, יצאו במבצעים אגרסיביים ופרסמו עלויות חודשיות של 2,300 שקל ולעיתים פחות לעסקת ליסינג מלא למשפחתיות. בסופו של דבר, הניסיונות הללו דעכו והשוק המשיך ליישר קו סביב מחירים גבוהים יחסית.

יהיה מי שיתרגם את המונח "סולידריות" למונח "קרטל", אבל למרות שאנחנו בדרך כלל חסידים גדולים של תיאוריות קונספירציה בענף הרכב נראה שהפעם לא זה המקרה. "יישור הקו" של הענף סביב רף המחירים הגבוה של חוזי הליסינג נובע משלוש סיבות עיקריות: הטראומה הקולקטיבית של קריסת מקורות המימון שעברה על הענף ב-2008, ושאותותיה עדיין ניכרים בשטח; הידוק הפיקוח של המלווים והדרישות הקפדניות יותר בנושא ההון החוזר והעצמי; ובעיקר העובדה שליבואני הרכב עצמם יש כיום משקל הולך וגובר בשוק הליסינג התפעולי.

נכון להיום, מלבד 3 חברות ליסינג גדולות וקומץ חברות קטנות, ליבואני הרכב יש יד ורגל בכמעט כל חברת ליסינג תפעולי שפועלת בשוק. אם אתה חברת ליסינג עצמאית, וספק המכוניות שלך (בפועל או בפוטנציה) הוא גם המתחרה שלך, אתה בהחלט לא רוצה לצאת במחירי "שבירת שוק" כי הספקים/מתחרים שלך יכולים לעשות זאת טוב ממך על הדגמים שלהם עצמם. אם מוסיפים לכך את העובדה, שחלק לא מבוטל מהספקים/מתחרים הללו אחראים גם לחלק לא מבוטל מהמימון ארוך הטווח שמוענק לאותן חברות ליסינג, הרי שזהו "גורם מייצב" נוסף.

לפיכך, עד כמה שניתן לראות כרגע ובהנחה שלא יחולו שינויי מקרו דרמטיים המצב הזה לא צפוי להשתנות משמעותית ב-2011. ייתכנו "מחירי התאבדות" נקודתיים של חברה זו או אחרת, שתרצה ללכוד חוזה נחשק או להגדיל את נתח השוק שלה בכל מחיר. אבל בסך הכל, המחירים הרווחיים לחברות הליסינג צפויים להישאר בעינם.

ליסינג לפרטיים: עדיין לא משמעותי

הליסינג לפרטיים הוא המנטרה החדשה שמזמזמים כיום בכירי ענף הליסינג באוזני כל שומע. אין ספק שב-2010 חל זינוק נאה בהיקף עסקאות הליסינג לפרטיים ואין ספק שב-2011 ישקיעו חברות הליסינג הרבה משאבים ופרסום כדי לקדם את התחום הזה. אבל צריך לזכור שבאופן אבסולוטי ובהשוואה לכלל היקפי הפעילות של הענף, מדובר בטיפה בים.

לפי הערכות אופטימיות, כל היקף "הליסינג הפרטי" כיום עומד על פחות מ-4% מכלל חוזי הליסינג השנתיים. גם אם ההיקף יזנק ב-50% ב-2011 התרומה הכללית להכנסות ולרווחיות תהיה זניחה. אמנם בתיאוריה הליסינג לפרטיים מהווה גורם פיתוי לא קטן לחברות הליסינג, בשל העובדה שמחיר הבסיס נסמך על מחירון הרכב הרשמי של היבואנים, אותו ערך פיקטיבי, שגבוה ב-15% עד 25% מהמחיר האמיתי, שמשלמת חברת הליסינג עבור אותו רכב. זוהי גם הזדמנות "לשמור בבית" על לקוחות פוטנציאליים שרוצים לשבור חוזי ליסינג והזדמנות לגלגל מלאים בלתי מכורים.

אבל בשורה התחתונה מדובר באקט של ליסינג מימוני, שאינו מנצל את היתרון התפעולי המובנה של חברות הליסינג. קשה לנו לראות את המערכים הלוגיסטיים של חברות הליסינג, שמבוסס על טיפול במאסות של כלי רכב, מתחילים להתרחב ולטפל במשובות של עשרות אלפי לקוחות פרטיים "בלי אבא". קשה לנו עוד יותר לראות את יבואני הרכב, שעיקר רווחיהם מגיעים ממערך החלפים והתיקונים, מוכנים להסכים לתוספת של עשרות אלפי לקוחות פרטיים ובודדים, שייהנו ממחירי התפעול והחלפים המסובסדים, שמקבלות חברות הליסינג, במיוחד אם תתרחב המגמה של רישום רכב "הליסינג הפרטי" על שם הלקוח.

לפיכך האפיק הזה צפוי להישאר מימוני מעיקרו ויכניס את חברות הליסינג לנתיב התנגשות עם הבנקים, שיודעים לעשות את המשחק הזה יותר ביעילות ובפחות עלויות. חברות הליסינג אמנם יכולות להציע ללקוח לרכוש את רכבו בסוף התקופה, מה שהבנק לא יכול ולא רוצה, אולם החזרת הרכב לחברת הליסינג בתום תקופת "הליסינג לפרטיים" היתה ונותרה נקודה בעייתית - אקט עתיר בקנסות, הפתעות ועלויות בלתי צפויות ללקוח, שבעבר גרם להרבה משקעים עכורים וטרפד בצורה יעילה מאוד את היצירה של עסקאות המשך בליסינג לפרטיים.

סביר להניח כי התחום הזה ימשיך להיות בעיקר אקט יח"צני: נשמע טוב למשקיעים ולבעלי החוב, טומן בחובו הבטחה מעורפלת להמשך הצמיחה, אבל משפיע מעט מאוד על השורה התחתונה.