גם לטייקון מותר ללחוץ

אין לי דעה לגבי נושא מיסוי הגז כי אני ממש לא מבין בזה הרבה, אם בכלל. אבל לעומת זאת יש לי דעה על מה שבתקשורת קרוי הלחצים של הטייקונים.

אני לא כופר בכך שיש בפרשה זו שני מחנות לא לגמרי שווים בכוחם. אבל נראה שיש הגזמה והקצנה. כלומר, החזקים לא חזקים כפי שמתארים אותם, ואנשי המחנה הנגדי אינם ממש נעבעכים, כפי שהם מתוארים. אם הכוח והעוצמה של הטייקונים בא להם מהונם, הרי שהנבחרים והפקידים מחזיקים בידם כוח רב מאד שמעניקים להם החוק, העמדה והשררה.

זה המצב האובייקטיבי. הבעיה מתחילה כשנכנסים למישור הסובייקטיבי, כלומר האזור בו החוסן או החולשה נובעים לא מאלמנטים חיצוניים, אלא מתוך האנשים - מאישיותם, אופיים, נחישותם, כוח עמידתם. כאן, בנקודה זו, ניכר ההבדל הגדול.

אדם שעשה מאות מיליונים, ובמקרה זה מדובר על מיליארדים, יש להניח שהתחשל במאבקים, לחצים ובקבלת החלטות קשות, אחרת אי אפשר להגיע לעושר הגדול.

מסלול החיים של נבחרים ופקידים שונה לחלוטין. כור ההיתוך שהם צריכים לעבור כדי להגיע למעמדם רך בהרבה מזה של איש העסקים הגדול. מידת המוכנות שלהם למאבקים גדולים על סכומים אגדיים אינה גבוהה.

יחד עם זאת, קשה להבין את הכעס הנשמע על לחצי הטייקונים. מה הבעיה? אסור להם? אדם חושב שעמדתו צודקת, שמגיע לו, אפשר לומר לו אל תדרוש, אל תלחץ? כל עוד הדבר נעשה במסגרת החוק, זכותו של הטייקון להפציר, לדרוש וללחוץ אינה פחותה מזו של כל אזרח אחר.

מי שטוען נגד הזכות הזאת אומר למעשה: אני חלש, אני לא בנוי לכך. אבל זו אינה הבעיה של הטייקונים, זו הבעיה של אלה העומדים מולם. אנחנו האזרחים צריכים להגן על זכותם של הטייקונים ללחוץ - ובמקביל לדרוש מהנבחרים והפקידים שישתמשו בכוחם ומעמדם כדי לעמוד בלחצים שאינם מוצדקים.

זה שם המשחק, ואנחנו, הציבור, נצפה מעכשיו על התנהלותם של שני הצדדים, כי זה מגיע למקום של חולשה גדולה - כלומר, אל ראש הממשלה. כאשר מדובר בביבי, אנחנו יודעים, קשה להיות אופטימי לגבי עמידה בלחצים. אבל זו כבר בעיה שלנו, לא של הטייקונים.

קרן ברק

איך יודעים שאפילו בכירי העבודה מבינים שזו מפלגה ללא עתיד? - כאשר תפקיד יו"ר קרן קימת הופך להיות מטרה נחשקת עבורם. בהתחלה השר שלום שמחון ניסה להגיע לתפקיד בעזרת אהוד ברק.

היו"ר הנוכחי, אפי שטנצלר, לא וויתר, הלך לבית המשפט, שם וחשף את תרגילי ברק וחסם אותו. עכשיו מתן וילנאי רואה בתפקיד את תכלית חייו, ומי תומך בו אם לא אותו ברק.

די בתמיכה זו כדי להצדיק את השארתו בתפקיד של שטנצלר, שחטאו היחיד שאינו מלחך את פנכתו המלוחכת מאד של יו"ר המפלגה.

(הייתי מציע שלא להוציא מכלל אפשרות שבסוף ברק יחשוק בתפקיד הזה...).