גול עצמי של ההסתדרות

במשרד האוצר לא יכלו לחשוב על עיתוי טוב יותר. השביתה שפרצה השבוע בנמלי הים נפלה לידיהם כפרי בשל, ואילו ההסתדרות נפלה לתוך מלכודת ידועה מראש.

במקום לייצר מומנטום חיובי להכרזה על העלאת שכר המינימום, הדיון הציבורי מתמקד כעת במאבק ההסתדרות למען החזקים והמרופדים היטב מהנמלים.

במקום לעסוק בשאלה איך אמורים להתקיים מ-3,850 שקל בחודש, מדורי הכלכלה עוסקים בשאלה איך ההסתדרות מעיזה לדרוש תוספת שכר של 9% לעובדים שמרוויחים בממוצע 23 אלף שקל בחודש, אחרי גידול של 35% בשכרם מאז שנת 2005.

לא במקרה במשרד האוצר לא טרחו וגם לא יטרחו לרוץ אל בית הדין לעבודה כדי לבקש צווי מניעה לשביתה. פגישה בין הצדדים תתקיים רק בשעות הערב, כלומר אחרי יומיים של שביתה, ומי שעשוי לעתור מחר לביה"ד הוא בכלל איגוד לשכות המסחר ולא המדינה.

מאז שהמעסיקים וההסתדרות הודיעו על ההסכם להעלאת שכר המינימום, מנסים באוצר להוכיח כי ההסתדרות לא באמת דואגת לחלשים, אלא דווקא לחזקים. כבר ביום חתימת ההסכם התריסו באוצר וקראו להסתדרות לחלק את תוספות השכר במגזר הציבורי באופן דיפרנציאלי שייטיב עם החלשים - מתוך הנחה שההסתדרות תתנגד ותחשוף את "פרצופה האמיתי" לכאורה.

בהסתדרות צריכים היו להבין שהאוצר טומן להם מלכודת, ועל כן למנוע בכל מחיר את השבתת הנמלים. לגישתם המוטעית, שכר המינימום והסכסוך בנמלים הם שתי זירות שונות ונפרדות שיכולות להתקיים במקביל. אבל לא כך הדבר: הסכסוך בנמלים מתחיל להאפיל על סוגיית שכר המינימום, הוא חושף את נקודות החולשה של ההסתדרות ומחזק את טיעוני האוצר. מוזר שדווקא עופר עיני, אשף במו"מ ואחד מראשי ההסתדרות המתוחכמים בתולדות הארגון, לא הבין את זה קודם.

לגופה של שביתה: משרד האוצר צודק כשהוא נעמד על הרגליים האחוריות ומתנגד לדרישה להעלות את שכר עובדי הנמלים ב-9%. שכרם של העובדים ממילא זינק בעקבות הרפורמה בנמלים, ולמדינה כמעסיק אין שום סיבה לענות כעת על הדרישות שלהם.

למעשה, עצם ההסכמה להעניק תוספת של 6.25% כפי שניתנה לכלל עובדי המגזר הציבורי, היא מעל ומעבר. אבל חוץ מזה שהאוצר צודק, הוא גם נכשל כישלון חרוץ בגיבוש הרפורמה בנמלים. הוא הסכים אז לתוספות שכר של כ-20% ולמענק של 100 אלף שקל לכל עובד, אבל לא השכיל לקבוע שהעובדים לא יוכלו לדרוש תוספות שכר נוספות לפני ביצוע השלב השני של הרפורמה - קרי הנפקת 15% מהנמלים.

האוצר צודק, אבל נכשל

במילים אחרות, העובדים קיבלו כמעט הכל מראש (למעט את חציו השני של המענק), עוד לפני שהחלק המהותי ביותר ברפורמה יוצא לדרך. כך קורה שהעובדים נותרו כעת עם כושר מיקוח רב מאוד, ולמדינה נותר לחתום על הצ'ק או לסבול משביתה ארוכה וכואבת.

הספין של שטייניץ

השר יובל שטייניץ יצר השבוע ספין מתוחכם. הוא שידר היעלבות גדולה משום שלא הוזמן להשתתף בדיונים על שכר המינימום בין המעסיקים להסתדרות, אבל מצד שני הוא בעצמו לא זימן דיון כזה על אף שידע באופן מפורש על המגעים בעניין. הרי אם כל כך בער לו לדבר על שכר המינימום, למה הוא לא עשה שום דבר בעניין?

התשובה פשוטה: שטייניץ מתנגד מראש להעלאת שכר המינימום, ולכן הוא העדיף ליצור דה-לגיטימציה להסכם בין ההסתדרות למעסיקים מאשר לקחת בו חלק. במבחן התוצאה, הוא הצליח: רוב הכותרות עסקו בשטייניץ מול עיני, במקום בעצם הבשורה על הסכמת המעסיקים להעלאת שכר המינימום. עכשיו, כשהשביתה בנמלים היא בבחינת "גול עצמי" של ההסתדרות, הוא בכלל יכול להיות מרוצה.