חברת התרופות נוברטיס מציגה: מלחמה ממוקדת בסרטן

"אנחנו לא מחפשים לפתח תרופה שתהפוך לרב-מכר", אומר נשיא חטיבת האונקולוגיה בחברת התרופות נוברטיס, הרווה אופנור. קצת מפתיע לשמוע הצהרה כזו מבכיר בחברת תרופות, שבסופו של דבר רוצה לרשום הכנסות, אך האמירה מייצגת אסטרטגיה קצת שונה ממה שמשתמע מלכתחילה.

"אנחנו רוצים לפתח תרופות בעזרת מספר קטן של חולים, ולמצוא חולים שיתרונות התרופה עבורם גבוהים במיוחד", אומר אופנור בראיון ל"גלובס". "הכוונה היא שבמקום לחפש שיעור תגובה של 20% בקרב 100 חולים, הייתי מעדיף לעבוד עם 20 חולים ולקבל 100% שיעור תגובה". לדבריו, דגם כזה מאפשר פיתוח מהיר הרבה יותר. "המחקרים קטנים ומהירים וגם החזרת ההשקעה מהירה יותר כי המערכת מעדיפה לטפל ב-20 חולים מאשר לטפל ב-100, כש-80 מתוכם לא ירוויחו מכך", הוא מסביר.

אופנור השתתף לאחרונה בכנס של עמותת ההמטולוגיה האמריקנית (ASH), שנערך בפלורידה, ארה"ב. נוברטיס השיקה שם באופן רשמי את תוצאות המחקר המשווה את ביצועי התרופה שלה גליבק (Glivec) לאלה של תרופתה החדשה טסיגנה (Tasigna).

שתי התרופות מטפלות בלוקמיה מיאלואידית כרונית במח העצם, המכונה CML. ללא טיפול, עוברת מחלה זו משלב כרוני לשלבים מתקדמים יותר. טסיגנה פותחה לטיפול בחולים שאינם מגיבים לגליבק ולאחרונה אף אושרה במספר מדינות לשימוש ראשוני.

שורדים לאורך זמן

תוצאות המחקר משכנעות בהחלט. אחרי כשנתיים של ניסויים, הגיע מספר החולים הנוטלים טסיגנה, שהגיעו לרמות מתקדמות של המחלה, לפי שלושה ממספרם של אלה הנוטלים גליבק. טסיגנה הוכחה כאפקטיבית יותר במניעת ההתקדמות לשלבי מחלה מתקדמים יותר.

בכירי נוברטיס מציינים שהשמירה על רמה נשלטת של הלוקמיה לאורך זמן רב יותר נחשבת על-ידי כמה אונקולוגים כסוג של "ריפוי". עם זאת, החולים מחויבים להמשיך בטיפול כיוון שאם יפסיקו, עלולים רבים מהם לחזור לרמתם המקורית והסרטן עלול לשוב.

באוגוסט אשתקד הצגת את טסיגנה כ"חלופה חדשה ואפקטיבית אפילו יותר להאטת התקדמות המחלה". האם זו הבשורה - האטת ההתקדמות ולא ריפוי אמיתי?

אופנור: "זו שאלה טובה. כיום, מי שהתחיל עם הטיפול שלנו, ממשיך איתו. לא הצלחנו לברר סופית איך לרפא את החולים לגמרי, כך שיוכלו להפסיק באופן מוחלט את הטיפול. הם מטופלים כחולים כרוניים ורובם ייהנו מתוחלת חיים הזהה למי שאיננו סובל מ-CML, כך שההשפעה על שרידותם לאורך זמן גורמת לכך שהם רואים את החיים ואת העבודה שלהם בדיוק כמו כולנו. אבל טרם הבנו כיצד להכריז עליהם כמי שנרפאו מהמחלה ולהפסיק את הטיפול".

* זאת אומרת שכבר לא נמצא תרופה לסרטן אלא נמשיך לטפל בו כמחלה כרונית?

"זה לא מדויק. יש היום כמה סוגי סרטן שבהם ניתן לטפל והחולים מבריאים. חולות סרטן שד רבות, למשל, מבריאות; את סרטן האשכים ניתן כבר לרפא לפני 25 שנה בעזרת ציספלטין; וגם סרטן שמפתח גרורות ניתן לרפא בעזרת תרופות שונות".

ההצלחה של טסיגנה מסמנת אותה כתחליף לטיפול בגליבק. אופונר אומר כי מאז אישור התרופה לשימוש במקרים שאובחנו לאחרונה, רבים מהחולים החלו טיפול ישירות בטסיגנה, "כך שבהחלט יש כאן יורשת".

לדברי אופונר, "גליבק אמנם היוותה פריצת דרך בזמנו כדרך להתמקד בחלבון המחלה, אך עוד לפני שהיא הפכה למוצר ממשי, הכימאים והחוקרים של נוברטיס כבר התעניינו בשיפור התרופה". הוא מסביר כי על-ידי עיצוב מולקולות בעלות זיקה טובה יותר למטרה ולהתמודדות עם מקרי מוטציה, העמידים בפני גליבק, ניסו העובדים בחברה לשדרג את התרופה הצעירה.

* האם שיעור התחלואה ב-CML בישראל דומה לשיעור בעולם?

"מבדיקות שעשינו, הבחנו בהבדלים קטנים למדי בין מדינה למדינה. שיעורי התחלואה עקביים למדי בכל רחבי העולם".

* בארה"ב חיים היום כ-25 אלף חולי CML. זה לא נשמע מספר קטן ביותר מבחינת פוטנציאל לפיתוח תרופות?

"לי זה דווקא נשמע כמו מספר גדול בהחלט. אנחנו מפתחים תרופות גם עבור מחלות עם אחוזי שכיחות הרבה יותר נמוכים. דוגמא מצוינת לכך היא GIST, מחלה נדירה מאוד. כיום, כ-20%-25% ממכירות גליבק משתייכים למחלה זו. במונחי הפיתוח, איננו מתביישים לפתח תרופות עבור מחלות נדירות - למעשה, אנחנו אוהבים לעשות זאת".

להתמקד בגידול עצמו ולא במיקום

לדבריו, "הוכחנו בנוברטיס במספר מקרים שכשיש לנו תרופה עבור מחלה מסוימת, יש לנו ידע ייחודי בנוגע למחלה ואנחנו מכירים את הכימיה הסובבת אותה. לכן, סביר שלעומת חברות אחרות נציע תרופה טובה יותר ממה שיש לנו כבר".

* לא מעט חברות ביומד בישראל מפתחות טיפולים לסרטן ברמות שונות. האם התרשמת מחברה או מטכנולוגיה באופן מיוחד?

"אנחנו בוחנים שיתופי פעולה עם חברות אחרות כל הזמן. אנחנו מנסים לעשות זאת בשלב מוקדם - בשלב בו הטכנולוגיה היא בגדר פריצת דרך. אין לנו מדינות ספציפיות שעימן אנחנו מעוניינים יותר לשתף פעולה ולכן קשה לי לשים את האצבע על חברות מסוימות בישראל".

נוברטיס, אומר אופנור, לא מתעסקת רק בטיפול בסרטן אלא גם באבחון שלו. אמנם לא מדובר בשלבי הגילוי המוקדם, אלא יותר באפיונו של גידול מסוים. "במאה האחרונה אנשים זכו לרוב לטיפול לפי מיקום הגידול - חזה לעומת ריאות וכדומה", מסביר אופנור. "מה שאנחנו עושים כיום - והדבר פשוט שינה באופן מהותי את כל דגם הפיתוח - זה לא להתמקד איפה הגידול אלא מהו. אנחנו זקוקים לכלים לזיהוי הגידול והמוטציה, והאבחון המולקולרי הזה מאוד מהותי. יש לנו מחלקה ספציפית בנוברטיס שמתמחה באבחונים מולקולריים".

* החוקרים היום כבר יודעים להצביע מה גורם לסרטן?

"אנחנו יודעים שיש דברים כימיים מסוימים המחוללים סרטן, כמו למשל הקשר בין אזבסט לסוגים מסוימים של מזותליומה. המדע טרם הגיע לשלב שהוא יורד לשורשי כל סוגי הסרטן שאנחנו מכירים. כמה מהם מתרחשים בגלל יתר הורמונים מסוג אסטרוגן ומולוקלות אחרות הקיימות בגופנו באופן טבעי, ויש סוגים אחרים שבהם איננו יודעים בדיוק מה הסיבה. מדובר בתשובה שטרם הגענו אליה".

* אתה חושב שנגיע לתרופה למחלה עוד בחיינו?

"אני יכול לקוות, אך אינני מאמין שזה באמת עומד להיות. מדובר במחלה מורכבת וכיום אנו מתחילים לראות את מלוא המורכבות - ככל שאנחנו מתבוננים בה יותר, כך מתגברת מורכבותה בעינינו".

הכתב היה אורח חברת נוברטיס אונקולג'י בפלורידה