גם בתי-כנסת מורשעים בשימוש חורג ללא היתר

לא רק נכסים מסחריים, גם בתי-כנסת מורשעים בשימוש חורג ללא היתר: בית משפט השלום ברחובות הרשיע עמותה שמפעילה בית-כנסת בקריית-עקרון ואת מייסדה בשימוש חורג בנכס ללא היתר בנייה ובסטייה מהתוכנית שחלה על הקרקע.

‏בכתב האישום צויין כי עמותת המתפללים הצעירים היא תאגיד שמואשם בביצוע השימוש החורג בהיותו בעל הזכויות בקרקע המשמשת כבית-כנסת. שאול דרף, מייסד פעיל של העמותה, מואשם בביצוע השימוש החורג בהיותו בעל הזכויות במקרקעין ומי שאחראי בפועל או מתוקף תפקידו לפעולותיה של העמותה.

‏הנאשמים כפרו בכתב האישום, והתיק נקבע לדיון הוכחות, שבו הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה ביחס לעובדות המקרה, וכי קיימת ביניהם אך ורק מחלוקת משפטית שנוגעת בעיקרה לטענות של הגנה מן הצדק של הנאשמים.

‏הקרקע היא בבעלות מינהל מקרקעי ישראל וחברת עמידר. בית-הכנסת קיים בקרקע מאז 1956, מכוח הסכם בין עמידר ומשרד הדתות, שבו העניקה עמידר למשרד הדתות רישיון לשימוש במבנה כבית-כנסת. רישיון זה מתחדש אוטומטית כל 3 שנים ללא תמורה.

‏בית-הכנסת מופעל היום באמצעות עמותת המתפללים הצעירים, שהוקמה לצורך מטרה זו ב-2002, כשלמינהל ולעמידר אין התנגדות שהמבנה ימשיך לשמש כבית-כנסת.

‏התוכנית שחלה על הקרקע מייעדת אותה למגורים, אבל הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה זמורה רחובות החליטה ב-2006 לאשר שימוש חורג בקרקע למטרת בית-כנסת, והעניקה לנאשמים היתר לבניית גדר שתפריד בין בית-הכנסת לבין החלקה הצמודה לו.

על החלטה זו הוגש ערר לוועדת הערר המחוזית מחוז מרכז, שהחליטה ב-2007 כי אין מטרד ממשי כתוצאה מהשימוש החורג, כשבית-הכנסת פועל אך ורק בשבתות ובחגים זה עשרות שנים.

אולם, הוועדה לא השתכנעה כי קיימת הסכמה ברורה של המינהל להפעלת בית-הכנסת במקום, משום שקיימים מסמכים לפיהם המינהל התכוון להגיש תובענה לסילוק ידם של המחזיקים במקום.

הוועדה קבעה כי יש לקבל את אישור המינהל לשימוש החורג תוך 6 חודשים, ואם הוא לא יתקבל - תידחה הבקשה לשימוש החורג. למרות התקופה הקצובה של 6 חודשים, הוועדה המקומית לא דנה בבקשה במשך תקופה ארוכה.

‏הבקשה הוגשה בסופו של דבר, ובאוקטובר האחרון אישרה הוועדה המקומית את הבקשה לשימוש חורג לתקופה של 3 שנים ובתנאים מסוימים. על החלטה זו הוגש ערר נוסף לוועדת הערר, שנדחה אך עם הגבלת זמן עד להגשת התוכנית לשינוי ייעוד המקרקעין לשנה אחת בלבד.

‏אולם, בית המשפט סבור כי אין מחלוקת על כך שבסופו של דבר ההיתר עצמו לשימוש חורג מעולם לא הוצא לנאשמים.

‏באשר לטענת הנאשמים להגנה מן הצדק, בית המשפט קבע כי למרות הנסיבות החריגות של המקרה, אין לקבל את טענת ההגנה מן הצדק.

"מחד", נכתב בהחלטת בית המשפט, "אין ספק כי אכן מדובר בנסיבות חריגות למדי, שכן כאמור מדובר בבית-כנסת שפעיל בקרקע ברציפות מאז 1956, כשדרישת הוועדה המקומית להוצאתו של היתר לשימוש חורג הועלת למעשה רק לפני מספר שנים, והוועדה המקומית וועדת הערר הביעו דעתן מזה מספר שנים - בשורה של החלטות - כי יש לאשר את הבקשה לשימוש חורג.

"אף-על-פי כן, ההיתר לשימוש חורג מעולם לא הוצא לנאשמים, וזאת להבדיל מהחלטותיהן של הוועדה המקומית וועדת הערר לאשר את הבקשה לשימוש חורג... במקרה זה אין חולק שוועדת הערר בהחלטתה הראשונה מ-2007 הציבה מגבלת זמן ברורה של מילוי התנאים שהוצבו בתוך 6 חודשים. מסיבה זו או אחרת, החלטתה המחודשת של ועדת הערר לאשר את הבקשה לשימוש חורג ניתנה רק כ-3.5 שנים לאחר מכן, ב-2010. בנסיבות אלה, ועל אף השימוש ארוך השנים בבית הכנסת, אין הנאשמים יכולים להלין אלא על עצמם".

‏בית המשפט קבע כי אין מנוס מלהרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם.