"אל תרגיזו את הקונגרס עם המלצות ועדת ששינסקי"

הקונגרס האמריקני בהרכבו הנוכחי אוהד את ישראל וממשלתה, אבל שונא מסים ומנגנוני ביורוקרטיה שגובים אותם - זה אחד המסרים שמבקש להעביר לישראל דיוויד ורמסר, מי שהיה יועצו הבכיר של סגן נשיא ארה"ב לשעבר, דיק צ'ייני, לענייני טרור והמזה"ת. בראיון ל"גלובס" הוא מזהיר, על רקע הדיונים בהמלצות ועדת ששינסקי, שחברי הקונגרס עלולים להגיב בזעף אם ישתכנעו שחברה מסוימת נפלה קורבן ליחס בלתי הוגן במדינה זרה.

"אין לי ספק שנובל אנרג'י תגייס מחוקקים, בייחוד מטקסס, שבה שוכן המטה שלה, כדי לקדם את ענייניה ולהפעיל לחץ על ישראל. אלה כללי המשחק. לנובל אנרג'י יש קשרים בוושינגטון והיא יודעת איך לשחק", הוא אומר. ורמסר, כיום חבר בוועד המנהל של חברת הייעוץ האסטרטגי דלפי שייסד, כיהן ב-2002 וב-2003 כיועץ בכיר לסגן שרת החוץ אז, ג'ון בולטון, ובעברו הרחוק יותר שימש יועץ לנובל אנרג'י. לדבריו, כיום אין לו שם קשר עם החברה והוא אינו מדבר בשמה.

- האם אתה צופה מצב שבו מחוקקים יאיימו להפעיל את נשק יום הדין - הסיוע לישראל - במחאה על יחס בלתי הוגן של ממשלת ישראל לנובל אנרג'י?

"קשה לי להאמין, אך באופן תיאורטי לפחות, נראה לי שהנשק הזה איבד מעוצמתו כעת, כשלישראל יש שדות גז עצומים. איום בקיצוץ בסיוע לא צריך להפחיד את ישראל. מהם 3 מיליארד דולר בשנה לעומת התקבולים האדירים שצפויים להניב שדות הגז?"

"ישראל חסרת ניסיון"

בעיני ורמסר, ההתגוששויות הציבוריות והפוליטיות סביב מסקנות ועדת ששינסקי הן תהליך הכרחי גם אם "מלוכלך". האנדרלמוסיה, לדבריו, נובעת מכך שלישראל אין ניסיון בתחום האנרגיה ובמימון פרויקטים של הפקת אנרגיה בקנה מידה גדול. "בסופו של דבר, החוקים הקיימים בנושא זה הם בני 50 שנה", הוא מזכיר.

לוורמסר הדובר עברית יש קשרים ענפים בצמרת הביטחונית והפוליטית של ישראל, והוא מגלה בקיאות בנבכי הפוליטיקה הנוגעת להמלצות ששינסקי. הוא צופה שהמאבקים יחריפו בגלל קבוצות לחץ שמבחינתן המחלוקת סביב תמלוגי הגז היא הזדמנות לקדם אג'נדות שהקשר שלהן לתחום האנרגיה רופף או בלתי קיים. "לח"כ שלי יחימוביץ', למשל, יש אג'נדה", הוא אומר. "היא מנסה לנצל את המחלוקות כנשק במאבקה נגד צמרת מפלגת העבודה וכמכשיר להטיית המפלגה שמאלה. מבחינתה, נושא הגז הוא רק מכשיר פוליטי. כל העיסוק בבעיית הטייקונים ובחלוקה שוויונית של העוגה הלאומית הוא לגיטימי בהחלט, אבל אין לו קשר לנושאי אנרגיה".

- כיצד לדעתך צריכה ישראל לפעול בסוגיית מיסוי הגז?

"הדבר החשוב ביותר הוא לבחון בקפידה אילו הבטחות ניתנו לנובל אנרג'י ולשותפים האחרים בפרויקטים בים התיכון. חשוב שלישראל יהיה רקורד חזק של מדינה המקיימת את התחייבויותיה למשקיעים. אם מדינת ישראל גרמה לכך שלמשקיעים יהיו ציפיות מסוימות, אסור לה לסגת מההבטחות שעוררו את הציפיות האלה. נסיגה כזו, לאחר שכספים הושקעו, היא צעד מסוכן".

- האם אתה מוכן להתנבא כיצד יסתיים לבסוף המאבק?

"אני מאמין שממשלת ישראל לא תרצה לחבל בענף הגז הישראלי. אני מודע לדעות של שר האוצר, יובל שטייניץ, ותומכיו, אך אני צופה שהממשלה תעשה מה שהיא צריכה לעשות. היא תגיע לנוסחה שהמפיקים יוכלו לחיות איתה. שים לב שאמרתי 'יוכלו לחיות איתה', לא נוסחה שהם יאהבו. גם שטייניץ יודע ש-40%, 60% או 80% מאפס הם עדיין אפס".

"לא תקום ותלך"

סוף המאבק בין היזמים לממשלה עדיין לא ידוע, אבל לדעת ורמסר אין סיבה לדאוג שנובל אנרג'י תאמר "עד כאן, אנחנו הולכים הביתה". "חשוב להקשיב למה שנובל אנרג'י אומרת ולא למה שאומרים שהיא אומרת", הוא מרגיע. "נובל אנרג'י מעולם לא אמרה שהיא לא תפיק גז בתנאים הנוכחיים. היא מעולם לא איימה שתפסיק את הייצור. כמובן, כל דבר יכול לקרות בעתיד, נאמר אם הכנסת תטיל מכסות מס בשיעור של 80%. תמיד יש נקודה שבה המשך ההפקה כבר אינו כדאי. בסופו של יום, ההחלטה הנכונה תתקבל בעקבות משא ומתן סביר בין אנשים סבירים, למרות מה ששטייניץ אומר עתה. לא די בסחר הסוסים שמתנהל עתה בכנסת, זו רק רמה אחת. צריך להתקיים דיון בין כלכלנים לבין מפיקים, כמו נובל אנרג'י, לבין ממשלת ישראל".

בכלל, ורמסר חושב שאנחנו מפספסים את הדברים החשובים באמת. לדעתו, העיסוק הקדחתני בהמלצות ששינסקי ובהיבטים הפיננסיים של הפרויקטים מאפיל על ההיבטים האסטרטגיים של גילוי שדות הגז - היבטים בעלי חשיבות קיומית לישראל. ההשלכות האסטרטגיות הן עצומות, הוא אומר, וללא מידע ברור עליהן, מקבלי ההחלטות בישראל אינם רואים את התמונה המלאה.

ורמסר מייעץ: מהי האסטרטגיה שישראל צריכה לנקוט?

- לבנון היא לא מתחרה רצינית

בישראל נשמעים קולות שאם ישראל לא תמהר, היא תחמיץ הזדמנות היסטורית לייצא אנרגיה לאירופה, בגלל תחרות מצד לבנון, אבל ורמסר מסרב להתרגש. "יש לי ספק אם לבנון תהיה מתחרה רצינית לייצוא הגז הישראלי לאירופה. היא נשלטת בפועל ע"י איראן וסוריה, ולשתיהן אין עניין לתרום לפריחה כלכלית בה כי לבנון כיצואנית גז תחמוק להן מהידיים. מעבר לכך, יהיה קושי עצום במציאת נוסחה לחלוקת הרווחים בין הפלגים באוכלוסייה, וחשוב יותר - הנוכחות המסיבית של ארגון הטרור חיזבאללה בלבנון תרתיע משקיעים פוטנציאליים".

- הקמת מערך גמיש לייצוא גז

מצבה הגיאו-פוליטי של ישראל מחייב מערך ייצוא גמיש של הגז שלה, שאינו נשען רק על יוון וקפריסין, אומר ורמסר, וזאת משום שיש סכנה תמידית שאירופה תחליט ששדות הגז אינם בתחום המים הטריטוריאליים של ישראל ולכן אי אפשר לייבא מהם ליעדים אירופיים. כמו כן, יוון עלולה להיות משענת קנה רצוץ שכן מרחף עליה ענן של פשיטת רגל ממלכתית.

לדברי ורמסר, ישראל צריכה להתבסס על מתקנים להפיכת הגז לנוזלי, גם אם ההוצאות על תשתית המתקנים יהיו יקרות יותר מהנחת צינור. "קו צינור הנפט מאשקלון לאילת יוכל לשמש בסיס להעברת הגז הנוזלי לאילת ומשם באוניות מיוחדות ליעדי יצוא פוטנציאליים באסיה. במקביל, יהיה אפשר להעביר גז נוזלי לאירופה באוניות מנמלי ישראל בים התיכון", הוא אומר.

- השגת סיוע אסטרטגי מארה"ב

ישראל תזדקק לסיוע אסטרטגי של ארה"ב בהגנה על שדות הגז והתשתיות שינועו בים התיכון ובים סוף, אומר ורמסר, ולכן היא תצטרך לשכנע את ממשל אובמה ששדות הגז, עם הפוטנציאל שלהם לייצוא לאסיה ולאירופה, הם גם נכס אסטרטגי אמריקני ולפיכך על ארה"ב לעבות את נוכחותה בים התיכון. "ישראל חייבת להבין שהתעקשות על תמלוגים גבוהים לא בדיוק תסייע במו"מ עם וושינגטון על הנושאים האסטרטגיים. אף מחוקק לא ידחף את הממשל לעיבוי הצי השישי אם הוא יחוש שישראל אינה נוהגת כהלכה בחברה אמריקנית".

- השגת הבנות עם רוסיה

רוסיה עלולה לראות בישראל מתחרה. "מה תעשו אם מדבדייב יטלפן לנתניהו ויאמר: 'אתם רוצים שלא נמכור טילי S-300 לאיראן? אין בעיה. אל תמכרו גז ללקוחות שלנו באירופה'". לדבריו, הרוסים יכולים גם לאיים על לקוחותיהם באירופה לא לקנות מישראל. "ישראל חייבת להגיע להבנות עם רוסיה בסוגיות ייצוא הגז".

- איום ישיר על איראן

לדברי ורמסר, ישראל חייבת להזהיר את איראן, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שכל איום על תשתיות הגז של ישראל יהיה חציית קו אדום שתחייב גמול ישראלי לאיראן, לא לחיזבאללה, גם אם האיום יבוא מחיזבאללה.