פשע בריבוע

לא בכל יום מצטער האדם שהוא משתייך לכבלים או ללוויין ולהיפך. בדרך-כלל אני חי בשלום עם לוויינותי הממארת, בעיקר בשל ערוצי הסרטים, הסדרות והממיר הידידותי יותר, אבל פה ושם ("עספור" ו"מחוברים" למשל) אני מצטער, כמו הערב, עת תסתיים עוד עונה של "הבורר", מבלי שהייתי שותף לתככים ולמזימות במשפחת אסולין ומחוצה לה.

מזל שיש אינטרנט (ולמען האמת: מזל גם ששולחים לי דיסקים, לפעמים לא רע להיות מבקר טלוויזיה), שכן "הבורר" היא אחת הסדרות המקוריות המרתקות במקומותינו: כתובה היטב ומשוחקת להפליא. אני מודה שאין לי, למזלי, מספיק ניסיון בעולם הפשע כדי לדעת האם היא נאמנה למקור. אני מניח שהיא מסוגננת יותר: בקרבות בין עבריינים אמיתיים, לא טורחים לומר "משפטים מחוזיים" לפני שסוחטים את ההדק.

במהלך השנים שבהם מופיע משה איבגי בתפקיד ברוך אסולין, התעוררו לא מעט ויכוחים אודות "חינוכיותה" של "הבורר". אני דווקא לא חושב שמתפקידה של סדרת טלוויזיה לחנך, אלא להיות מעניינת. מי שרוצה לחנך את ילדיו מול הטלוויזיה - שיעבור לערוץ הטלוויזיה החינוכית (חוץ מזה, מי שבאמת רוצה לחנך נגד פשע, מוטב שיתחיל במהדורת החדשות ויגלה, ביחד עם הילדים, שהפושעים הגדולים ביותר בעולמנו לא ראו אקדח מימיהם).

אז האם משפחת אסולין, משפחת קורליאונה הישראלית, תצליח לשרוד גם לעונה החמישית שלה? לא אתקע כאן ספויילרים (השתגעתי? להסתכסך עם משפחת הפשע?), רק אציין כי בפרק הערב, תהיה מלחמת חורמה.

צפייה מענה

"ירח מר", ג' 23:43, "יס 1"

אהבה. קשה לחשוב על משהו מרגש ממנה, ובה בעת גם על משהו שעלול להיות מכאיב והרסני ממנה. קשה גם לנתח את סרטיו המאוחרים של רומן פולנסקי, בלי לחבר אותו לסיפור חייו יוצא הדופן, הטרגדיות האישיות, השערוריות, בעילת הקטינה, ההימלטות ממשפט, המעצר המאוחר ועוד ועוד. האיש הזה הוא ספק איוב מודרני, ספק טראבל-מייקר מקצועי. מה שבטוח, הוא יוצר קולנועי ענק, ובסרט הזה הוא מציג כמעט את כל הרפרטואר שלו - מבחירת השחקנים המושלמת ועד לסיפור הקולנועי הלא שגרתי.

מעשה בזוג אנגלים מהמעמד הגבוה (לכאורה זוג יפה ומוצלח, ולמעשה פרסומת לשעמום) שפוגשים על סיפונה של אונייה, זוג ששונה מהם ב-180 מעלות: הוא מבוגר, מריר ומרותק לכסא גלגלים, והיא צעירה, מסתורית וסקסית להבהיל. סיפור אהבתם הביזארי של בני הזוג המוזר, מסופר מפיו של הגבר ומטלטל את עולמו של הזוג המהוגן. חובבי טכנולוגיה ימצאו כאן איזכור קולנועי מעניין לרשת הטלפונית שחיברה פעם את צרפת, מעין יצור כלאיים בין ה"טלטקסט" הישן והרע, לאינטרנט של ימינו.

חובבי טריוויה רכילותית יציינו שהעובדה שעמנואל סיאה, אשתו של הבמאי (ובואו נודה שצריך מידה לא מבוטלת של "דרור מחשבתי", במקרה הטוב, כדי לביים את אשתך בתפקיד פרובוקטיבי כל כך) נראית כאן מעט עגלגלה, מקורה בהיריון שהייתה בו בעת הצילומים (מה שהופך את הסיפור לקינקי עוד יותר).

חובבי (ובעיקר חובבות) יו גרנט יסכימו שהתפקיד של הבוק האנגלי הנקרע בין סקרנותו (כאשר מתברר לו ש"יש סקס אחר"), לבין נימוסיו הטובים, פשוט נתפר למידותיו, ואילו סתם חובבי קולנוע יוכלו ליהנות מסרט שמעלה לדיון את השאלה האם מי שדנים את עצמם לשנים משותפות של עינויים הדדיים, אבל מהוגנים לגמרי, טובים מאלו שהפכו את העינוי ההדדי לסוג של משחק -תפקידים.