הלוקסוס של העיר תל-אביב

1.

בית הספר היסודי "עלומים" נבנה לפני שנים ספורות בתחילת רחוב הכפר בקריית-אונו. מבנה ציבורי ראשון במעלה בשכונה המאופיינת בזוגות צעירים, שבאו, בין היתר, בגלל החינוך ובגלל הפארק הרחב שמציעה להם השכונה.

אי-אפשר לנתק את מערכת החינוך ואת בית-הספר מהצלחת השכונה, שדירות 4 חדרים נמכרות בה כיום בסכומים סביב 2 מיליון שקל. חוץ מבית-ספר, רחוב הכפר כולל גם 256 דירות במספר בניינים רבי קומות. בשנים הקרובות תקים שם שיכון ובינוי נדל"ן עוד כ-200 דירות, אחרי שמכרה 30 מגרשים לקוטג'ים שהיו לה במקום (כ-2 מיליון שקל למגרש).

למה זה מעניין? כי השבוע, רגע לפני שנרשמים לבתי-הספר לקראת שנת הלימודים תשע"ב, נודע לתושבי רחוב הכפר שילדיהם לא יוכלו ללמוד בבית-הספר שבתחילת הרחוב. 6 כיתות יש בכיתה א' בבית-הספר "עלומים", מרחק של כמה צעדים מהבתים שלהם, אבל להם אין מקום. הילדים שלהם אמורים ללמוד ליד הקניון העירוני, מרחק מספר רחובות וכבישים מהבית.

הסיפור הזה חשוב בשביל להעמיד בפרופורציות את הריצה אחרי היצע דירות וקרקעות. לראות את הצד הפחות יפה של המטבע, שמזכיר לנו שהתשתיות הכי בסיסיות - שבדרך כלל נמכרו במסגרת ה"חבילה" שהעניקה את השווי לדירות ולשכונות החדשות - לא מצליחות ליישר קו עם בניית הדירות המואצת.

בזמן שהתקנים הרשמיים של מבני הציבור מניחים הטרוגניות שכונתית של דתיים וחילוניים, זקנים וצעירים, רווקים ונשואים, השכונות בישראל מתאפיינות בפועל בהומוגניות כמעט מוחלטת, שמזרימה בפרק זמן מאוד ברור אוכלוסייה מאוד חד-גונית לאותם מבני ציבור שלא מסוגלים לקלוט אותה.

10 שקלים למ"ר משלמים תושבי רחוב הכפר בקריית-אונו כארנונה (לחודשיים). 1,600 שקל לדירה של 160 מ"ר. בתמורה, הם חשבו שהם מקבלים בית-ספר ליד הבית.

2.

לא במקרה הסיפור הזה מתרחש בקריית-אונו. העיר קריית-אונו הפכה בשנים האחרונות למודל המושלם של רשות מקומית שהצליחה לעשות קפיצת מדרגה משמעותית בתהליך ההתרחבות.

הפשרת קרקעות חדשות לבנייה בהיקף של כ-3,000 דירות במזרח (פסגת אונו) ובמערב (פרדס רייספלד), כשגולת הכותרת העירונית היא היכולת לא רק לפטפט, אלא גם להוציא לפועל פרויקטים עצומים של פינוי ובינוי כמו אלה שברחוב שאול המלך.

ברחוב לוי אשכול בונה כעת חברת מצלאווי 513 דירת במקום 189 דירות שיכון ישנות. אותו מצלאווי מתכנן 296 יח"ד במקום 92 דירות במתחם הכלנית, אליהם יצטרפו עוד 18 יח"ד במסגרת תמ"א 38 (התוכנית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה תמורת זכויות בנייה). ברחובות ישעיהו וירמיהו החלה חברת משהב בהריסת 5 בניינים שכוללים יחד 59 דירות, במקומם תקים 6 בניינים שיכללו 192 דירות. ברחוב המייסדים יקימו תדהר ושיכון ובינוי 180 דירות, במקום 60 דירות ישנות.

הבעיה היא שהמשפחות הצעירות שמציפות את קריית-אונו צריכות הרבה יותר מדירה רחבה ולובי בגובה 2 קומות. בית-ספר ליד הבית, למשל.

3.

הסיפור הזה צריך להזכיר לנו גם עוד משהו שאנחנו נוטים לשכוח: בטווח הארוך, רשויות מקומיות לא ממש ששות לקלוט בתחומן דירות חדשות. הכנסות מהיטלי השבחה? יותר גביית ארנונה? ביקוש גדל לעסקים המקומיים? זה כלום לעומת ההוצאות על חינוך, פארקים, כבישים, מתקנים ועוד.

תחשבו על הלוקסוס של עיר כמו תל-אביב, שמאות אלפי ישראלים נכנסים אליה מדי יום - קונים, עובדים, מבלים, חונים ועוד - אבל בתי-הספר, קופות-החולים, בתי-החולים, מתנ"סים ובתי-כנסת הם דורשים לקבל בקריית-אונו או בראשון-לציון, כשהם חוזרים אליהן בערב.

והנה עוד סיבה למה תמ"א 38 ופינוי בינוי זה עניין לשלטון הממלכתי. ההפגנה אתמול בערב ליד בית-ספר "עלומים" בקריית-אונו מבהירה היטב למה השלטון המקומי לא בהכרח רוצה לאמץ את המודל המוצלח של קריית-אונו.