לאן הולכים עיתונאי הדפוס?

במארס 2009 ולאחר 146 שנות פעילות, גבתה קריסת העיתונים ברחבי העולם גם את חייו של העיתון "סיאטל פוסט אינטליג'נסר".

הדבר הביא לפיטורי 140 עיתונאים שעבדו בו. אחת המפוטרות, רות טייכרוב (12 שנות עבודה בעיתון), החליטה לקיים מעקב צמוד אחר עמיתיה המודחים, ולערוך מחקר שיבדוק מה קורה לעיתונאים שמפוטרים ממקום עבודתם.

על-פי הסקר, שטייכרוב מפרסמת בבלוג "רשת ביטחון" שפתחה לאחר שאיבדה את עבודתה, רק מחצית מהמפוטרים מצאו עבודה אחרת במשרה מלאה, ורק 50% מהם עובדים כעיתונאים.

כ-25% נוספים החלו ביוזמות מדיה עצמאיות משלהם, בין אם במשרה מלאה ובין אם כעבודה צדדית. תשעה חזרו ללמוד לימודים אקדמיים. 20% נוספים חיים מדמי אבטלה. עיתונאי אחד מהנשאלים בחר בהורות במשרה מלאה, ושניים פרשו לגמלאות.

טייכרוב מביאה גם כמה סיפורים אישיים, בעיקר של עיתונאים כמוה שהחלו בכתיבת בלוגים ובעבודה באתרי אינטרנט. אלה עדיין מתרפקים על עולם הפרינט, בעיקר בשל הדילול בשכרם והצורך ללמוד משלח-יד אחר לחלוטין.

טום פולסון, אחד העיתונאים שהפכו לבלוגרים עבור תחנת רדיו מקומית, מצוטט עם המשפטים הבאים: "לאחר שנה שבה התפרנסתי מדמי אבטלה ומעבודות זמניות, אני עובד שוב בתחום התקשורת - בעיקר בניו-מדיה וברשתות המדיה החברתית. בסך-הכול, זה מעניין ללמוד מיומנויות חדשות ולהיות חלק מהמהפכה. אבל אני עצוב ומודאג מחלק הדפוס במדיה, שפשוט הולך ונעלם יחד עם כל-כך הרבה עיתונים מודפסים. אני לא בטוח שהציבור מעריך את האובדן בהשוואה למה שאמור להחליף אותו".