על זמן שאול: מה יעלה בגורלן של החממות הטכנולוגיות?

אחרי שנה וחצי בתפקיד ראש מינהלת החממות הטכנולוגיות, יוסי סמולר עבר מזמן את שלב הלמידה. הוא כבר מיפה את הנקודות הבוערות לכל הצדדים - ליזמים, לחממות וכמובן למדינה - וגיבש רפורמה מקיפה שכבר הספיקה לעבור כהחלטת ממשלה ואמורה לצאת לפועל השנה.

הרפורמה הולכת לעשות חיים קשים לזכיינים הנוכחיים שמפעילים את החממות. עם עד היום זיכיונם הוארך כמעט באופן אוטומטי, במסגרת הרפורמה אותם גופים יצטרכו להתחרות על הזיכיון במסגרת מכרז תחרותי שייערך אחת ל-10 שנים, כשהמתחרים יהיו גם גופים חדשים, כאלה שעד היום לא הפעילו חממות.

כמו כן, הזכיינים יחויבו להציע את המימון המשלים לכל חברת חממה (15% מתקציב החברה לעומת 85% המגיעים מהמדינה), כשעד היום זו הייתה רק המלצה. בנוסף, המדינה תשוב לגבות החזר על המענק שלה בצורת תמלוגים ממכירות או מאקזיט, במקום החזר הלוואה כנהוג היום בחממות המופרטות.

עוד כוללת הרפורמה הזדמנות למימון המשך נוסף לחברות הטובות לאחר תקופת החממה, וכן תוכנית להקמתה של חממת ביוטק נוספת.

"אין כל כך הרבה קופצים על הסחורה"

בינתיים, הזכיינים מפעילי החממות מתייחסים לשינוי בשוויון נפש. במיוחד נכון הדבר לזכיינים המוצלחים יותר, שמאמינים כי יזכו בקלות במכרז תחרותי. ואולם, כדי להכניס תוכן ברפורמה, תצטרך מינהלת החממות להראות כי גופים חדשים שמשתתפים במכרז אכן זוכים לפעמים - על חשבון הגופים הקיימים. כך, שבסופו של דבר מישהו מהזכיינים הקיימים צפוי לאבד את חממתו. כשזה יקרה, עשויה הגישה לרפורמה להשתנות, וביקורת חריפה יותר, הנאמרת היום במובלע, תעלה אז באופן חריף ומפורש.

"מודל הזיכיון הקיים לא נעשה בשכל", מסביר סמולר בראיון מיוחד ל"גלובס". "כיום, הזיכיון ניתן רשמית לשלוש שנים, וזה בוודאי לא מספיק זמן להחזר ההשקעה בחברות. לכן, רצינו להאריך את תקופת הזיכיון. "מצד שני, יש גופים נוספים בשוק שמתאימים לנהל חממה. רצינו לתת להם הזדמנות, וגם ליצור תחרות שתעודד מצוינות.

"מכאן הגיעה ההחלטה לערוך מכרז כל 10 שנים, כשבשנתיים האחרונות לקראת המכרז הבא אסור לקבל פרויקטים חדשים לחממה". סמולר מעוניין בנוסף לתקן תקנות שיאפשרו לפטר זכיין במהלך תקופת החממה, אם תפקודו היה בעייתי במיוחד.

ההליך התחרותי הראשון ייערך כבר ביולי 2011, ובו ייצאו למכרז ארבע מתוך 24 החממות. עדיין לא ידוע מי יהיו החממות הראשונות שיעברו את התהליך וכן לא נקבעו עדיין הקריטריונים לפיהם יבחר הזכיין הבא. "קשה להשוות בין גוף עם רקורד מוכח - לטוב ולרע - לבין גוף חדש", מודה סמולר.

חלק מהזכייניות כמו ביומדיקס, קפיטל פוינט, מעיין ונצ'רס וקסניה נסחרות בבורסה, והזיכיון הוא אחד הנכסים לפיו נקבע מחירן. גופים כאלה לא כועסים על המהלך או חוששים ממנו?

סמולר: "כולם ידעו שהזיכיון הוא זמני באופן רשמי, גם אם עד היום נדיר היה שזיכיון נלקח ממישהו. בכל מקרה, גם אם אחת מהזכייניות הבורסאיות תאבד את הזיכיון הממשלתי שלה, היא יכולה להמשיך להפעיל באותם משרדים ותחת אותו שם חממה פרטית, ללא תמיכה ממשלתית. היא כמובן תמשיך להחזיק באחוזים בכל חברות החממה שאותן היא טיפחה בתקופת זכיינותה".

הזכיינים, כאמור, משתדלים לשמור על פאסון. "אני מרגיש נוח עם הליך תחרותי, כי זכינו במקום הראשון בתחרות החממות האחרונה", אומר טוד דולינג'ר מקבוצת טרנדליינס, המפעילה את החממות משגב ומופ"ת ביהודה.

"אני לא מאבד על זה דקה אחת של שינה", אומר גם מנהל חממה בורסאית שהעדיף להיוותר אנונימי. "יש כ-20 חממות, זה מספיק לכל מי שמעוניין".

עם זאת, אותו מנהל חממה בורסאית קצת ביקורתי כלפי המהלך. "הגישה של המינהלת אומרת שזיכיון לחממה הוא פרס שהמדינה נותנת, והתקנות החדשות נועדו למנוע מצב שבו הזכיינים לכאורה מנצלים לרעה את המדינה והחממות, אבל זה לא בדיוק ככה. חממה איננה כזו הטבה גדולה. לפרס הזה יש מחיר - כדי להוציא ערך מחברות החממה צריך להשקיע לא מעט בהשקעות המשך".

מנכ"ל חממה אחרת מחדד את הדברים: "המינהלת רוצה לעשות מכרז? שתעשה. זה לא שיש כל כך הרבה קופצים על הסחורה". מנגד, סמולר דווקא טוען כי הוא מכיר וגם נפגש עם גורמים נוספים שרוצים להפעיל חממה.

מהיכן יגיעו השקעות ההמשך?

החלק השני של הרפורמה מנסה להסדיר את היחסים הכלכליים בין זכייני החממות לבין חברות החממה ובין הזכיינים לבין המדינה. מודל החממות המופרטות, שגובש לפני כ-10 שנים, פותח כדי לטפל בבעיה שנוצרה כשחברות שבגרו משנתיים של חממה לא הצליחו למשוך השקעות הון סיכון או השקעות פרטיות אחרות.

הרעיון מאחורי ההפרטה היה לחתן את החממות עם גופים חזקים (למשל, קרנות הון סיכון), שיבחרו לחממה פרויקטים שמתאימים לפורטפוליו שלהם, אך לא בשלים דיו. לאחר שנתיים של חלוקת הסיכון עם המדינה במסגרת החממה (המדינה נותנת 85% מהתקציב כהלוואה וזכיין מביא את ה-15% הנותרים), יוכלו אותם גופים להשקיע בחברות הללו ישירות.

זה קרה, אך לא במידה המספקת את מינהלת החממות. רק חלק מהזכיינים ממשיכים להשקיע בחברות הבוגרות מהחממות שלהם, ובכל מקרה נדיר שהזכיין ייקח לפורטפוליו הפרטי שלו יותר מחברה או שתיים בוגרות חממה בשנה. נראה כי גם אחרי החממה, רוב החברות הללו עדיין לא בשלות מספיק או טובות מספיק כדי למשוך את הכסף הפרטי.

כדי לגשר על הפער, מספר זכיינים גייסו בבורסה או ממקורות חיצוניים הון ביניים, שנועד לתמוך בחברות בין השלב שהן בוגרות מן החממה ועד שיתאימו לקרנות הון סיכון. ואולם, גם אחרי שלב הביניים הזה, חברות רבות לא מצאו מימון המשך.

עם בוא המשבר הכלכלי של 2008, המצב החריף, בשני מובנים. האחד קשור למימון בשלב החממה. כאמור, חלק מהמשקיעים הפסיקו אף לתת את ה-15%, החלק שלהם במימון חברה בתקופת החממה, וביקשו מהיזמים של החברה להביא אותו בעצמם. מנכ"ל אחת החממות התרברב בחשאי כי הוא "לא שם שקל" בחברות מהולדתן ועד סופן, אך מקבל עשרות אחוזים בבעלות.

בערך באותה תקופה הגיע הזמן להחזר ההלוואה - אותם 85% שנותנת המדינה, המהווים את החלק העיקרי של תקציב חברת החממה. על-פי התקנות של החממות המופרטות, הזכיין אמור להחזיר את הסכום הזה שש שנים לאחר קבלת החברה לחממה. ההנחה הייתה שחברות כבר יגיעו תוך שש שנים לאקזיט או למכירות שיכניסו סכום יפה לכיסו של הזכיין שהשקיע בהן, והוא יוכל להחזיר את ההלוואה בקלות.

ומה במציאות? כמעט אף חברה עדיין לא הצליחה להגיע למכירות או לאקזיט, ורוב הזכיינים סירבו להחזיר את ההלוואות. הסנקציה כנגד אי החזר הלוואה הייתה העברת מניותיו של הזכיין בחברות הללו לידיה של המדינה. אלא שהמדינה לא באמת ידעה מה לעשות עם מניות של עשרות חברות חממה.

סמולר מנסה להתאים סעיף ברפורמה לכל כשל בתקנון הקיים. הזכיינים לא רוצים להעמיד מימון משלים? התקנות החדשות מחייבות זאת. הזכיינים לא רוצים להשקיע בחברות הבוגרות? הציון שלהן במכרז התחרותי ירד.

עוד כלי לעידוד השקעת המשך הוא מנגנון "שנה ג'", בו מממנת המדינה עוד 50% מתקציב של חברה אחת בכל חממה בכל שנה. הכשל האחרון, של אי החזר ההלוואה על-ידי החממות, יטופל על-ידי ביטול ההלוואות וחזרה למודל התמלוגים, שיינתנו רק מאקזיט או מכירות.

הזכיינים מרוצים מרוב השינויים האלה, מלבד הראשון. "לחייב את החממות לתת מימון משלים? זה תותח שבא להרוג זבוב", אומר משקיע באחת החממות הפרטיות. "יש יזמים שרוצים להביא בעצמם מימון משלים כי הם רוצים להקטין למינימום את בעלות החממות בחברה שלהם. מודל כזה יכול להבריח יזמים טובים. אפשר להגיד במקום זה: 'תיתן מימון לפחות שלוש פעמים בשנה'. לא צריך להיות כל כך דרמטיים".

משקיע אחר, בחממה בורסאית, אומר כי "הדרישה למימון משלים היא מגבלה שאפשר לעקוף בקלות. דורשים מהיזם להביא משקיע לחממה עצמה, ואת הכסף הזה משקיעים בחברה".

סמולר נחוש לגרום לזכיינים להשקיע כסף משלהם בחברות, כדי שיחשבו פעמיים לפני שסתם יקימו חברות על חשבון המדינה. להערכתו, כך יגדל הסיכוי כי רוב החברות שיבגרו מהחממה, אכן יקבלו השקעות המשך.

* אולי בכלל לא צריך שיותר מחברה אחת בשנה בכל חממה תשרוד?

סמולר: "זה לא מספיק. יש שם חברות נהדרות. אם אחכה עד שהקרנות ישימו לב שאין להן צנרת של חברות, כל הזרעים כבר יתייבשו לי".

זו לא היתממות מטעם הזכיינים שטוענים שאינם יכולים להחזיר עדיין את ההלוואה? הרי יש להם כסף משלהם. מדוע על המדינה לחכות להצלחת חברות כדי לקבל בחזרה את חלקה?

"אני חושש להקשות מדי, כדי לא להביא למצב שבו החממות יבחרו מעט מאוד חברות להשקעה, יהמרו רק על הזוכים הבטוחים. בכל תוכניות המדען האחרות ההחזר הוא מתמלוגים. אין טעם להקשות דווקא על החממות. המטרה של המדינה היא בכלל לא מקסימום החזר על הכסף, אלא להקים כמה שיותר חברות פעילות בישראל. זה בדיוק הוויכוח שיש לי עם משרד האוצר".

האמא של החממות: "הרפורמה טובה אבל חסרה גמישות"

מה אומרת על הרפורמה "האמא של תוכנית החממות", רינה פרידור, שניהלה את התוכנית מראשיתה ועד כניסת סמולר לתפקיד? "רוב הסעיפים ברפורמה הם נכונים. מה שלא ברור כל כך הוא מדוע היה צריך לעגן אותה בהחלטת ממשלה.

עם זאת, פרידור מציינת כי "הגמישות הייתה אחד היתרונות הנהדרים של תוכנית החממות, ואני חוששת שחלק ממנה אבד. יותר מדי החלטות עברו לוועדות שכוללות גם נציגים של האוצר, החלטות שבעבר ניתן היה לקבל בתוך הבית. את רוב השינויים שהתקנות החדשות מתייחסות אליהן ניתן היה לבצע גם בגבולות התקנות הישנות, אולי באופן גורף ומכליל פחות".

סמולר מסכים איתה לחלוטין. "גם בעיני זו טעות. האמנתי כמו רינה שצריך לעגן את השינויים בתקנות מנכ"ל של משרד התמ"ת, כדי שנוכל לעשות גם שינויים נוספים ותיקונים בתוך הבית. האוצר התנגד לזה, וממש ברגע האחרון החליטו להעלות את הדברים להחלטת ממשלה. לא היה לנו מספיק זמן להתנגד לזה, וחבל".

חממת הביוטק השנייה בדרך

מהלך נוסף שיוזם סמולר הוא הקמה של חברת ביוטק נוספת. כיום פועלת חממת ביוטק אחת בישראל - ביוליין אינוביישנס. חממה זו מאתרת באוניברסיטאות רעיונות למוצרים שהיא מקדמת כפרויקטים בתוך חברת ביוליין, וזוהי בעצם צנרת המוצרים של חברה, הנתמכת בנדיבות על-ידי המדינה.

סמולר מתכנן שחממת הביוטק הבאה תיראה אחרת. "המטרה היא לגדל חברות בישראל ולא פרויקטים ולמסחר אותם", הוא אומר. חממה זו תיועד לפרויקטים בתחום התרופות, ואולי יותר לה לבזר סיכונים על-ידי הקצאת חלק מהפעילות למכשור רפואי. כיום 40% מפרויקטי החממה בישראל הם של מכשור רפואי, כך שתחום זה אינו מצריך חממה מיוחדת.

בינתיים, כבר החל להתבשל מאבק על החממה, בין עסקני הנגב ועסקני הגליל, שכל אחד מהם רוצה שהחממה תוקם בתחומו. סמולר החליט לא להחליט ורק מציין: "תלוי מי יזכה".

בפעם האחרונה שנערך מכרז על חממת ביוטק, הגורם שזכה החזיר את הזיכיון (שבסופו של דבר הגיע לביוליין, בהליך נפרד ללא מכרז). יש לקוות כי הפעם יהיו יותר קופצים על המציאה.

חממות לא בורסאיות

 לא בורסאיות

חממות בורסאיות

 בורסאיות