גבי אשכנזי צודק באומרו ש"לא נכון ששר הביטחון יציע מועמדים למינויי קצונה בכירים". אבל זה לא ריאלי במצב שבו שר הביטחון הוא איש צבא ורמטכ"ל לשעבר.
כאשר ממנים רמטכ"ל או אלוף לשעבר (אריאל שרון) לשר הביטחון, אי-אפשר לצפות ממנו שייטול ידיו מהצבא שהוא פעם עמד בראשו. כל שר ביטחון כזה, ויותר מכול אהוד ברק, משוכנע שהוא היה הרמטכ"ל הכי טוב עלי אדמות, אז למה שייתן את הפיקוד באופן בלעדי לאדם פחות טוב ומוכשר ממנו?
כך נוצר מצב שהצבא מונהג על ידי שני רמטכ"לים, שהאחד מהם קרוי שר ביטחון. שניהם מכירים את הקצינים במידה שווה, שניהם לחמו איתם, שניהם מבוססים בהנאה וביעילות במים העכורים הקרויים פוליטיקה צבאית. צריך שר ביטחון-גנרל להיות מלאך כדי לא להתערב במינויים. ברק, כמובן, רוצה יותר מכך. הוא לא מסתפק במעורבות, הוא רוצה להיות האדם המחליט, כדי להבטיח את נאמנות הקצינים אליו. אני מדגיש: לא נאמנות למפקד הצבא, אלא לשר הביטחון, כלומר למפקד של המפקד על הצבא.
יש פתרון מאוד פשוט והגיוני לבעיה הזאת, והוא למנות שר ביטחון אזרחי. מעבר לעובדה שכך מקובל ברוב הדמוקרטיות בעולם, מינוי כזה ממש מתבקש. הגנרלים באו כולם מאותו הכפר, הם רואים את הצבא באותן עיניים, ומכאן, בין השאר, הסטגנציה המחשבתית והאופרטיבית המאפיינת את צה"ל כבר שנים רבות. שר ביטחון אזרחי אינו מעורב רגשית במלחמות הפנימיות בין הבכירים, והוא יכול לנווט את מערכת הביטחון ללא דעות קדומות.
עמיר פרץ - זה השם שעולה בפי מתנגדי הפתרון הזה, בדרך כלל מזן הגנרלים. הם שוכחים, ובעיקר מנסים להשכיח, את האדם שהקים את הצבא, שר הביטחון (וראש הממשלה) הראשון, דוד בן גוריון, ואת שמעון פרס, אדריכל דימונה והתעשיות הביטחוניות, שהיה אחד משרי הביטחון הטובים ביותר, ואולי אף הטוב שבהם (להוציא את בן גוריון). היה כמובן גם משה ארנס מהליכוד, שעשה את התפקיד בצורה ראויה ומכובדת, והיו עוד אחרים לאורך הדרך.
איכשהו הצליחו הגנרלים, ובראשם ברק חלקלק הלשון, לשכנע את הציבור שעתידו יובטח רק אם הם, הגנרלים, ינהלו את מערכת הביטחון. אף שאין שום הוכחה לכך, ויש בעצם לא מעט הוכחות הפוכות - הציבור קונה את זה. והראיה לכך היא שראשי המפלגות רודפים לפני בחירות אחרי קצינים משומשים שימלאו את משבצת המועמד לשר הביטחון. לכן, שוב, אשכנזי צודק. אבל כדי שהרמטכ"ל יהיה באמת מפקד הצבא, ולא רק בדרגה, צריך שיהיה מעליו שר שאינו עוד מפקד.
זאב סגל ז"ל
את פרופ' זאב סגל, הפרשן המשפטי של "הארץ", הכרתי שנים רבות, ונדהמתי לקרוא הבוקר על מותו. היה תענוג לשוחח איתו, נהגתי להיעזר מדי פעם בידע העצום שלו, בחוכמתו, בשיקול דעתו. אין בעיתונות היום הרבה כמותו. הוא יחסר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
