אובמה מנסה לאחות הקרעים: "נוכל להיות טובים יותר"

כמעט כל נשיא בארה"ב נאלץ להתמודד עם האתגר הקשה הזה: לנחם, לעודד, לחזק אומה שלמה בעקבות אסון גדול. ב-1995, הטיל הגורל על ביל קלינטון להוביל את טקס הזיכרון ל-168 אנשים שנספו בפיגוע הטרור הגדול באוקלהומה-סיטי. אחרי 11 בספטמבר 2001 ניצב ג'ורג' בוש על עיי החרבות של המגדלים התאומים במנהטן ונשא נאום מתריס, כאוב, שמתויג כאחד מהטובים, אם לא הטוב ביותר, שנשא אי פעם. אמש (ד') הגיע תורו של ברק אובמה להיות המנחם הלאומי.

בנאום מרטיט, שממצב אותו כאחד מהאורטורים הגדולים ביותר שישבו אי פעם בבית הלבן, הוביל אמש (ד') אובמה את עצרת המספד לזכר ששת הרוגי הטבח בטוסון, בשבת, באיצטדיון גדול בקמפוס של אוניברסיטת אריזונה, לא הרחק מזירת ההרג. מספר ההרוגים לא היה גדול יחסית לאירועים מסוג זה (למשל ההרג המוני בקמפוס של וירג'יניה טק, באפריל 2007, שבו נספו 32 אנשים), אבל החבלה הרגשית היא משמעותית, אולי בגלל המאבק המתוקשר על חייה של צירת בית-הנבחרים, גבריאל גיפורד, שנורתה בראשה מטווח קרוב, ומותה של ילדה בת 9.

אך האתגר שניצב לפני אובמה היה קשה מאלה שהתמודדו עמם קודמיו: ארה"ב היתה מאוחדת אחרי פיגועי 11 בספטמבר ואחרי פיגוע הטרור מתוצרת בית באוקלהומה. מאז נצחונו של אובמה בבחירות, ובוודאי לאחר הטבח בטוסון, ארה"ב היא אומה מפולגת בין ימין לשמאל, בין ליברלים לשמרנים, בין דמוקרטים לרפובליקנים.

לאחר הטבח העמיק השסע, כשהליברלים מאשימים את השמרנים, ובמיוחד את הקיצונים שבהם, כשרה פיילין וגלן בק, בשימוש ברטוריקה מתלהמת שעלולה להצית אנשים מעורערים. השמרנים טוענים, כי הליברלים הם אלה שמבקשים להפיק הון פוליטי מהטרגדיה באריזונה מפני שברור שהחשוד ברצח הוא סכיזופרני, שהחל לרדת מהפסים כבר מזמן.

אובמה היה צריך אפוא לא רק לחזק ידי אומה שלמה בעקבות הטראומה הרגשית שניחתה עליה, אלא גם להתעלות מעל הפילוג הפוליטי הלאומי, לשכוח שהוא הדמוקרט מס' 1, ולנסות להתחיל לאחות את הקרע. הוא עמד בשני האתגרים בהצלחה רבה.

הנשיא הביע תנחומים לא רק למשפחות השכולות אלא לכל תושבי טוסון, למעשה לאמריקה כולה. הוא לא ניסה למצוא סיבה למעשה, לחשוף היגיון, להכניס איזה סדר בתוהו ובוהו. הוא הסתפק באמירה: "התנ"ך אומר לנו שיש רשע בעולם, שדברים נוראים קורים מסיבות שנבצר ממוח אנוש להבינם. כפי שאמר איוב: 'אייחלה לאור, ויבוא אופל'. דברים רעים קורים ואנו חייבים להישמר מהסברים פשוטים". הוא הקדיש רגעים ארוכים לכל אחד מהקרבנות, גם לילדה בתה-9, ש"אם יש שלוליות גשם בשמיים, היא בוודאי מבוססת בהן עכשיו". מצילומי תקריב של הקהל היה אפשר לראות דמעות בעיני רבים.

כשאובמה דיבר על "גבי ידידתי", המחוקקת שנאבקת עתה על חייה, הוא בישר לקהל: "אני יכול לומר לכם שגבי פתחה את עיניה. היא יודעת שאנו כאן". היה ניכר הוא מנסה לשלט על דמעותיו. אשתו, שישבה ליד בעלה של המחוקקת, פרצה בבכי.

בנאום, שנמשך כחצי שעה וששודר בכל רשתות הטלוויזיה, קרא הנשיא לאומה להוריד את הטונים הגבוהים של השיח הציבורי. "כאשר השיח הלאומי נעשה קוטבי כל כך, כאשר אנו להוטים יותר מדי להטיל את האשם על כל חוליי עולמנו על אלה שחושבים באופן שונה מאיתנו, חשוב שנעצור לרגע ונוודא שאנו מדברים זה עם זה באופן שמרפא, לא פוצע".

בביקורת מרומזת על האשמות של חוגים ליברליים שהתבטאויות של הימין הקיצוני דחפו את החשוד, ג'ארד לאפנר, לביצוע הפשע, אמר אמר אובמה: "האמת היא שאף אחד מאיתנו אינו יכול לדעת בוודאות מה הצית את המתקפה המרושעת הזו. אף אחד מאיתנו אינו יכול לדעת בודאות כיצד היה אפשר למנוע את הירי הזה, אלו מחשבות חלפו בנבכי מוחו של האדם האלים הזה".

"אני מאמין שאנו יכולים להיות טובים יותר", אמר הנשיא. "אלה שמתו כאן, אלה שהצילו חיים כאן, עוזרים לי להאמין בכך".

ובתוך כך, שגריר ישראל בוושינגטון, מייקל אורן, הביע אמש את תנחומיו למשפחות הקרבנות ולגבריאל גיפורד. "גיפורד היא חלוצה אמיתית, כמחוקקת הראשונה מטעם אריזונה בקונגרס, והיא ידידה נערצת של מדינת ישראל", אמר השגריר.