דברים נסתרים בדוח התזרים

להציג רווח זה לא מספיק - צריך גם לראות את הכסף בקופת החברה, ואם היא הצליחה במקביל לרווח לייצר מזומנים. לכן, האנליסטים והמשקיעים בוחנים גם את דוח תזרים המזומנים של הפירמות. אלא שדוח התזרים, לצד הערך הרב שהוא מספק, עלול לפעמים להטעות, בעיקר בשל הגמישות החשבונאית בהצגת המרכיבים שלו.

לשם ההמחשה אציין את תשלומי הריבית; התשלום צריך להופיע בדוח תזרימי המזומנים, זאת הרי המהות של דוח תזרים - תקבולים בתקופה פחות תשלומים בתקופה. אבל איפה בדיוק, באיזה חלק של דוח תזרים המזומנים?

הדוח מחולק לשלושה חלקים: תזרים מזומנים מפעילות שוטפת, המבטא את יכולת החברה לייצר מזומנים מהעסק שלה; דוח תזרים מפעילות ההשקעה ומהמימושים שביצעה החברה במהלך התקופה (השקעות ומימושים בציוד, תשתית, רכוש קבוע, השקעות בנכסים פיננסיים, ועוד); ותזרים מזומנים מפעילות מימון, שמבטא את תנועת המזומנים הקשורה למימון החברה, אם בהון זר או בהון עצמי (קבלת הלוואות, גיוסי איגרות חוב ופירעונות של הלוואות ואג"ח, וכן הנפקת אקוויטי).

כל אחד מהדוחות הללו עומד בפני עצמו, כשהשורה התחתונה שלו היא כמה מזומנים ייצרה החברה בכל מקטע (פעילות שוטפת/השקעות/ מימון). בסיכום הכולל של שלושת הדוחות מקבלים את השינוי במזומנים בכל התקופה המדווחת.

החלק שנתפס כחשוב ביותר בדוח תזרים המזומנים הוא הראשון - דוח התזרים מפעילות שוטפת, מכיוון שזה הגורם המתמשך, זה הדוח שממנו ניתן להשליך על איכות העסק, על יכולת העבר שלו לייצר כסף, ומכך לנסות להעריך את יכולתו בעתיד לייצר מזומנים.

הדוחות הנוספים - תזרים מפעילות השקעה ומפעילות מימון, נתפסים כאקראיים, שכן בתקופה אחת החברה השקיעה בציוד ויש השפעה משמעותית על הדוח של פעילות השקעה (תזרים שלילי), אבל בתקופות אחרות אין השקעה בציוד ורכוש קבוע. או שבתקופה מסוימת החברה פרעה אג"ח בהיקף גדול וזה מתבטא בדוח על תזרימי המזומנים (השפעה שלילית), ובתקופה אחרת דווקא קיבלה הלוואות גדולות מהבנק (השפעה חיובית על דוח תזרים מפעילות מימון). האירועים הללו לא נמשכים, לא ליניאריים או קשורים לעסק השוטף עצמו, אלא למבנה המימוני של הפירמה (מרכיב ההון העצמי מול מרכיב החוב) ולהשקעותיה.

איפה נכנס המימון?

ועכשיו, בהינתן שאלו הם חלקי דוח תזרים המוזמנים, לאיזה חלק יש לסווג את תשלומי הריבית? אין כאן תשובה מוחלטת.

תשלומים אלו מתחברים מיד להוצאות הריבית, למרות שכמובן הם לא בהכרח שווים - הוצאות הריבית הן המחיר/עלות של הלוואות החברה (לרבות אג"ח) בתקופה מסוימת. אם נניח לצורך הפשטות שלחברה יש הלוואה אחת של 100 מיליון שקל והריבית השקלית עליה היא 10%, הרי שהוצאות הריבית בשנה יסתכמו ב-10 מיליון שקל.

מדובר למעשה בצבירה של הוצאות הריבית על ההלוואה, וזו הרי המהות של דוח רווח והפסד - צבירה של עסקאות ואירועים שהתרחשו בתקופת הדיווח, ומדידתם לתוך הדוח. כלומר, לא משנה אם הריבית שולמה או לא, זאת תהיה ההוצאה שתירשם בספרים במסגרת הוצאות המימון.

אם ההוצאה הזו שולמה, התשלום יופיע בדוח תזרים המזומנים (תיכף אתייחס לאיזה חלק של הדוח). אם ההוצאה לא שולמה במזומן זה כמובן לא יתבטא בדוח התזרים, וייווצר מעין פער בין דוח רווח והפסד (שבו נרשמה ההוצאה) לבין דוח התזרים (שבו אין רישום של תשלום). הריבית, במקרה זה, היא אחד מהסעיפים שמהווים את הפער שבין דוח רווח והפסד לדוח תזרים המזומנים.

תשלום בגין הריבית יכול תפיסתית להירשם בדוח על תזרימי המזומנים בשני מקומות - בתזרים מפעילות שוטפת או בפעילות המימון. בראשון מציגים את כל התשלומים והתזרימים הקשורים לפעילות השוטפת, והשאלה היא האם המימון נכנס לקטגוריה הזו. המימון הוא אינטגרלי לפעילות של הפירמה. הפירמה חייבת מימון, ובהתאמה הוצאות ותשלומים על מימון כדי להתקיים, כך שעקרונית יש להציג את תשלומי המימון במסגרת דוח זה.

ואולם, תפיסה זו לא ממש מסתדרת עם דוח רווח והפסד. בדוח זה ממיינים את ההוצאות לתפעוליות, ומגדירים רווח תפעולי שכולל את ההכנסות פחות עלות המכר וההוצאות התפעוליות, ללא מרכיב המימון. אם התזרים מפעילות שוטפת הוא ההקלה של הרווח התפעולי רק במונחים של תנועת מזומנים (ולא על בסיס צבירה, כמו הרווח), אז התשלומים בגין מימון לכאורה לא אמורים להיות קשורים לתזרים זה.

כל חברה וגישת הריבית שלה

אין כאן פתרון מוחלט. עקרונית, תזרים המזומנים מפעילות שוטפת אמור לבטא את כל התשלומים (לא רק בגין הוצאות התפעוליות), ולכן גם את התשלומים בגין המימון. אבל התקינה החשבונאית מאפשרת גמישות בהצגה: היא מאפשרת להציג את תשלומי הריבית במסגרת תזרים המזומנים מפעילות מימון, לצד פירעון וקבלת מימון (הלוואות ואג"ח).

רישום תשלום הריבית במסגרת תזרים מפעילות מימון, גורם לכך שתזרים המזומנים מפעילות שוטפת אינו הרווח הנקי (מדוח רווח והפסד) על בסיס מזומן, ואין בו התייחסות למימון (שהיא כאמור הוצאה שוטפת ומתמשכת).

ההפרדה של תשלומי הריבית מדוח הפעילות השוטפת גורמת לו להיות בהתאמה מסוימת עם הרווח התפעולי (מדוח רווח והפסד), אך לא עם הרווח הנקי. מעבר לכך, המשמעות של השורה התחתונה בדוח תזרימי המזומנים מפעילות שוטפת היא כבר לא היכולת של החברה לייצר תזרים מהפעילות, כי אם היכולת לייצר תזרימים לפני תשלומים בגין חוב.

הסמנטיקה הזו יוצרת בלבול במושג "תזרים מזומנים מפעילות שוטפת", כשכל חברה יכולה לבחור את הגישה שלה לגבי תשלומי הריבית, ובאופן כזה היא בעצם מגדירה בעצמה את דוח הפעילות השוטפת - האם הוא מבטא תשלומים בגין חוב, או לא.

מעבר לכך, זה פוגע ביכולת ההשוואה בין החברות - אי אפשר להשוות בין שתי חברות אם כל אחת מהן מתייחסת אחרת לתשלומי הריבית. זאת ועוד: חברות שרוצות לייפות את התזרים מפעילות שוטפת, שכאמור נתפס על ידי האנליסטים והמשקיעים כחשוב ביותר, פשוט ירחיקו ממנו את תשלומי הריבית (לעבר תזרים המזומנים מפעילות מימון).

הכותב הוא מרצה לחשבונאות וניתוח דו"חות כספיים