כל אחד מאיתנו מתייחס באופן שונה לסיכון. הדוגמה המיידית מחיינו יכולה להיות ניחוש מספרים בלוטו כאשר הסיכוי נמוך כל כך לזכייה, או מנגד לדאוג לבטח את עצמנו בפוליסה כזו אחרת למקרה של אסון חלילה.
ההתייחסות לסיכון במונחים של שנאה ואהבה מוכרת מהפסיכולוגיה, וכן בכלכלה ובתורת המשחקים, וקשורה להתנהגות של פרטים בתנאי אי-ודאות.
כך, פרט שונא סיכון בהגדרה יעדיף לקבל את תוצאות הגרלת הלוטו מאשר להשתתף בהגרלה; פרט אדיש לסיכון יהיה אדיש בין השתתפות בהגרלה לבין קבלת התוצאה, ואילו פרט שאוהב סיכון יעדיף את ההשתתפות עצמה בהגרלה על פני קבלת תוצאותיה.
"כולנו משקיעים בשוק ההון, אם זה בתיקי השקעות, קופות גמל, קרנות השתלמות ומכשירי השקעה אחרים. אולם, הגדרת 'איזה סוג משקיע אני' היא הכרחית, בפרט עבור משקיעים המבקשים להיכנס לראשונה לשוק ההון", מדגיש אסף גינסברג, מנהל מחלקת תיקי השקעות בתמיר פישמן.
מדבריו אפשר להבין, כי מהגדרת אופי המשקיע ניתן לגזור את אופן חלוקת הנכסים שיתאים לו בניהול השקעותיו.
שני האפיקים הקלאסיים בהשקעות הם מניות ואיגרות חוב. מניות נחשבות למסוכנות ותנודתיות יותר ובעלות פוטנציאל רווח/הפסד גדול יותר, ולעומתן האג"ח נחשבות לסולידיות, פחות תנודתיות ובעלות פוטנציאל רווח והפסד נמוך יותר. המשקיעים בשוק נעים על הסקאלה שבין 100% אג"ח (לצורך ההפשטה, נתייחס לאג"ח ממשלתיות וקונצרניות כאחד) ל-100% מניות. "באופן כללי, ניתן לומר כי תיק שכולו באג"ח הוא בעל פוטנציאל תשואה שנתית ממוצעת של כ-5%, ובתיק שכולו מושקע במניות הפוטנציאל הוא לתשואה שנתית ממוצעת של כ-10%, אך בסיכון גבוה הרבה יותר", אומר גינסברג.
בהתאם לכך, על כל משקיע להגדיר איפה הוא מעוניין להימצא על הסקאלה הזו, ובהתאמה לחלק את הנכסים בתיק ההשקעות שלו, כאשר בתהליך ההגדרה חשוב להתייחס לגורמים אותם ציינו בכתבה הקודמת - טווח ההשקעה, מטרתה ורמת הסיכון הנתפסת.
"ככל שטווח ההשקעה שלנו ארוך יותר, כך נוכל להיחשף לאפיק סיכון גדול יותר כמו מניות, שם רמת הסיכון יורדת ככל שטווח ההשקעה גדל", מסביר גינסברג.
חשוב לציין, כי ניתן לפזר תיק השקעות גם במרכיב סחורות כמו נפט, זהב או סחורות חקלאיות אחרות, וכן במט"ח, אך מדובר במרכיב מסוכן יותר ובעל תנודתיות גבוהה בדומה למרכיב המניות, המתאים למשקיעים ספקולנטיים יותר.
רכיב המניות חוזר לאזור ה-30%
רוב המשקיעים בשוק ההון הם משקיעים לטווח ארוך, בעיקר דרך קופות הגמל ואפיקי פנסיה אחרים, ובהקשר הזה מציין גינסברג כי המבנה השכיח במסלולים הכלליים הוא 25/75, כלומר עד 25% במניות והשאר באג"ח.
בתיקי ההשקעות, לעומת זאת, טווח ההשקעה נוטה להיות קצר יותר, והחשיפה המנייתית הממוצעת היא סביב 30%.
"המשבר הפיננסי ב-2008, שיצר חוסר ודאות ופאניקה רבה אצל משקיעים, גם כאלו שהגדירו את עצמם כמשקיעי טווח ארוך, גרם למעבר למבנה השקעה סולידי יותר עם ממוצע של 85/15, כלומר עד 15% מניות בתיק ההשקעות", מציין גינסברג. "במהלך 2009 משקיעים החלו בהדרגה להגדיל מניות ולחזור לכיוון הפרופורציה 70/30".
מעבר למטרת ההשקעה וטווח ההשקעה, צריך תמיד להתייחס לסיכון הסובייקטיבי שכל אחד מאיתנו מוכן לקחת, במיוחד בטווח הקצר.
נסו לדמיין תרחיש קיצון בו שוק המניות או האג"ח יורדים תוך תקופת זמן קצרה ביותר מ-20% - האם אתם מוכנים לספוג את הירידה הזו ועדיין להישאר בשוק? "תרחישים כאלו קרו בישראל שלוש פעמים בעשרים השנים האחרונות, וימשיכו לקרות", מזכיר גינסברג לכולנו, "ועלינו כמשקיעים להיות ערים ומוכנים לכך", הוא מסכם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.