רפי גינת: "מי שמכיר אותי יודע שאני הכי רגיש בעולם"

"כנראה שאני עוף מוזר בתעשייה הזו. כל פעם שאני מגיע לאירועים שקשורים לטלוויזיה, אני רואה כל מיני 'טאלנטים' - כמו שקוראים להם - אפרוחים שרק התחילו את דרכם הטלוויזיונית, שיש להם איזו תוכנית זניחה שמשודרת בשלוש בצהריים בערוץ נישה, והם מסתובבים כאילו הם כבשו את העולם, עם פמליות: סוכן אישי, מנהל אישי, מאפרת אישית. אני, בחיים שלי לא היה לי סוכן, ולא מנהל, ואף אחד לא הלביש אותי. ועדיין, אין מישהו מהטלוויזיה שעובר ברחוב ומקבל את כמות האהבה שאני מקבל מהציבור. אני באמת מאמין שצניעות היא חלק מהעניין. לאורך השנים עבדו תחתיי מאות עובדים, ולא תשמעי מאף אחד שאני מתנשא או שוויצר".

כבר 31 שנים שרפי גינת, מבכירי תעשיית התקשורת בישראל, מוביל את תוכנית התחקירים הוותיקה - מאחורי הקלעים ומול המצלמה - "כלבוטק". או כמו שגינת אוהב לכנותה "הגברת הזקנה של הטלוויזיה". "אני מתאר לעצמי שהתדמית הבומבסטית שדבקה בי, קשורה לקול העבה ולבטן הגדולה שלי, אבל כל מי שמכיר אותי יודע שאני הבן אדם הכי רגיש בעולם. אין ספק שגם החיקויים שעשו עליי תרמו לעניין. אין בארץ בדרן שמחשיב את עצמו שלא חיקה אותי: החל מטוביה צפיר ב'סיבה למסיבה', דרך 'ארץ נהדרת' וכלה באדיר מילר. באופן אישי, אני מקפיד לטפח את התדמית הזו, כי היא מתאימה ל'כלבוטק'. אבל בין רפי גינת של 'כלבוטק' לרפי גינת האמיתי אין שום קשר", טוען גינת - האיש והתדמית - בראיון בלעדי ל"פירמה".

"כלבוטק" המהפכנית, שאחראית למספר לא מבוטל של גילויי עוולות, חשיפת נוכלים וסנסציות צרכניות, התארחה לאורך השנים ברוב תחנות השידור בארץ - קודם ברשות השידור, אחר כך בערוץ 2 (הניסיוני, ואז ברשת), משם עברה לכבלים, וחזרה לרשת. גינת עצמו, נחשב לשועל ותיק ולמוד ניסיון בתעשיית הטלוויזיה הפתלתלה. לאחרונה, עלתה לאוויר העונה החדשה של 'כלבוטק' - 12 במספר. העונה נפתחה בסדרת התחקירים "שקר המזון", שבמהלכה גינת - באמצעות תוצאות מעבדה אירופית מוסמכת - הבהיר מה באמת מכילים מוצרי המזון שנמצאים כמעט בכל בית בישראל. סדרת התחקירים זכתה לרייטינג גבוה ועוררה דיון ציבורי. מספר סקרים שנעשו לאחר שידורה הראו שאחוז לא מבוטל מהנשאלים העיד כי בכוונתו לשנות את הרגלי הצריכה בעקבות ממצאי התחקירים. אולם, במקביל, הסדרה גררה לא מעט ביקורות, שטענו - כל אחת בדרכה - כי כשם שגבינת הקממבר בסופר היא לא באמת קממבר, אלא רק "בסגנון קממבר", כך העונה החדשה היא רק "בסגנון רפי גינת".

"תחקירי המזון הם הצלחה גדולה. הם עשו רעש תקשורתי וציבורי, ולפי דיווחים שקיבלתי מגורמים מוסמכים, הם גרמו לירידה משמעותית במכירת המוצרים שטיפלנו בהם, ברשתות השיווק", מסכם גינת. "התחקירים בחנו הרבה יצרנים ויבואנים - מהמובילים בשוק המזון. מדובר בגופים מאוד גדולים וחזקים, לא פראיירים, ובכל זאת, אף אחד לא ניסה לערער על התוצאות או לאיים בתביעה משפטית. כולם קיבלו את מה שנאמר ב'כלבוטק' כתורה מסיני. זה היתרון של תוכנית עם ותק ואמינות של יותר מ-3 עשורים".

- יכול להיות שהאיש עם קול הבס העמוק והנוכחות הדרמתית התרכך?

"אני לא מסכים עם הביקורת הזו. אני חושב שהתחקירים כללו מידע מאוד אמיץ. זה בכלל לא מובן מאליו שגוף שידור שוחט שלאגרים מסחריים. תאמיני לי שלעמוד מול רשתות השיווק והיצרנים הגדולים זה הרבה יותר מסובך וקשה מאשר להילחם בנוכלים".

"אני יודע שאני אאוטסיידר"

למרות שהפרקים הראשונים של העונה התמקמו, כאמור, במקומות הראשונים בטבלת הצפייה, הפרקים הבאים סבלו מירידה משמעותית ברייטינג - כשתוכנית הריאליטי "היפה והחנון", שמשודרת ממול בערוץ 10, מצליחה לעמוד בגאון מול "הגברת" ואף לנצח במלחמה על לב הצופים.

גינת, מצדו, לא מודאג, ולהערכתו מדובר במגמה חולפת: "גם בארץ וגם בעולם, הז'אנר של תוכניות תחקיר ודוקומנטציה - שהן למעשה הריאליטי האמיתי - שומר כל הזמן על ממוצע עניין ורייטינג גבוה יחסית. במקביל, עולים ונכנסים ז'אנרים חדשים. פעם זה היה הטוק-שואוז, אחר כך תוכניות הבידור הגדולות, ועכשיו הריאליטי. ברוב המדינות בעולם, הריאליטי בצניחה. בגלל שבישראל נזכרו בז'אנר הזה מאוחר יחסית, הוא גם יצנח מאוחר יחסית, ובמקומו יבוא ז'אנר חדש שישבור שיאי רייטינג. תוכניות התחקיר, לעומת זאת, כאן כדי להישאר".

- איך אתה מגיב לביקורות, באופן כללי?

"לפעמים אני מסכים איתן ולפעמים לא. בכל מקרה, אני לא נותן להן לקבוע את הדרך. אני מודע לכך שאני אאוטסיידר. לא צמחתי מהברנז'ה ואף פעם לא הייתי חלק מהברנז'ה. יותר מזה, הברנז'ה תמיד היתה נגדי. בכל השנים האלה, מעולם לא קיבלתי פרס - לא מהאקדמיה לטלוויזיה, לא פרס סוקולוב ולא פרס ביאליק. איפה שיש ועדות, אני לא מועמד.

"רואה את כל זה?", הוא שואל ומצביע על כוננית שעליה מונחים לראווה פסלונים כסופים ומוזהבים. "כינורות דוד, מסך הזהב... כשהציבור היה צריך לבחור, 'כלבוטק' זכתה. דעתו של הציבור הרבה יותר חשובה לי מדעתם של 3 מלומדים שלא עשו טלוויזיה בחיים שלהם, ומישהו נתן להם להחליט מי ראוי ומי לא".

31 שנים, אפס התנצלויות

כשמסתכלים על ההיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה המקומית, לא ניתן למצוא מקבילה עקבית כל כך על המסך, כמו "כלבוטק" (אם שמים בצד את "מבט") וגינת.

- לא נמאס לך?

"לא. הכל זה פונקציה של סיפורים חדשים".

- עדיין יש התרגשות לקראת עליית תוכנית?

"באולפן אין שום התרגשות. ההתרגשות היא במציאת האייטמים. ברגע שנופל לנו לידיים סיפור טוב - וזה לא קורה כל הזמן - יש המון אדרנלין. אנחנו מקבלים בממוצע, בשבוע, 1,500 פניות מהציבור. רובן חסרות חשיבות: 'לא ענו לי בבזק', 'לא חזרו אליי מ-HOT', או סתם פניות אינטרסנטיות. אבל בתוך כל אלה, מסתתרים גם סיפורים חשובים".

- נשמע שקשה מאוד לייצר מדי שבוע תחקיר בעל חשיבות עיתונאית משמעותית. קורה שעולים לשידור עם תחקירים שהם בגדר "ברירת מחדל"?

"יש בהחלט תוכניות שהן לא מספיק טובות, שכוללות תחקירים שלא רצינו לשדר. אני מאוד לא אוהב את המצבים האלה, אבל זה קורה וזה עוד יקרה. אין מה לעשות. יש שבועות שבהם חומרים שהיו מתוכננים להיות משודרים, עדיין לא קיבלו את כל האישורים המשפטיים, למשל, ואז אנחנו נאלצים לשדר רק 'כתבות שניות', בלי סיפור מרכזי.

"הייחוד של 'כלבוטק', בהשוואה לכל תוכנית תחקירים אחרת, הוא ש'כלבוטק' - לטוב ולרע - תשדר רק חומרים בלעדיים. כלומר, אין כתבות צבע, אין ראיונות, אין מחזור של חומרים אחרים.

"הגאווה הגדולה שלי, היא שבמהלך 31 שנים, מעולם לא ישבתי באולפן ואמרתי: 'אנחנו מתנצלים בפני זה וזה', 'עבדו עלינו', 'טעינו'. כל מה ששידרנו עמד בכל מבחן עיתונאי ומשפטי. הפחד הכי גדול שלי הוא שמישהו יבנה לנו סיפור. לכן, כל דבר נבדק בשבע עיניים, והקריטריונים ב'כלבוטק' הם הרבה יותר חריפים ונוקשים מאשר בכל מקום אחר שאני מכיר".

- "כלבוטק" החלה את דרכה כתוכנית תחקירים בענייני צרכנות. נראה כי עם הזמן ההגדרה הזו היטשטשה. איך אתה מגדיר את ה-DNA של התוכנית?

"תוכנית תחקירים שנשענת על מצלמה נסתרת. בלי המצלמה הנסתרת, אין 'כלבוטק'. אנחנו הראשונים שהשתמשנו במצלמה נסתרת, כבר בשנת 1979, כשעשינו כתבה על גניבות בתחנת הדלק פז, בגשר הירקון. זו היתה הפעם הראשונה בעולם שתוכנית טלוויזיה חשפה פשע און-אקשן. עד אז הראו רק קטעים ממצלמות אבטחה. האייטם הזה הועבר באותו יום בלוויינים ושודר ב-27 מדינות. זו היתה המצלמה הנסתרת שבעצם נתנה את הפוש הכי גדול ל'כלבוטק'.

"למרות שהיום ציוד הצילום הפך הרבה יותר נוח ופשוט להפעלה - מה שהיה אמור להקל על העבודה שלנו, כביכול - המודעות של אנשים לטכנולוגיה והחשש שלהם להיתפס במצלמה נסתרת, מסבכים את הדברים. ובכל זאת, אני לא מוכן לוותר על ההוכחה הניצחת של המצלמה. שיהיה הסיפור הכי חזק בעולם, הוא לא יעלה לשידור בלי עדות מצולמת".

- לא פעם נשמעו ביקורות חריפות לגבי השימוש במצלמה הנסתרת בתוכנית - בעיקר לגבי תחקירים שעסקו בהטרדה מינית, ובמסגרתם תחקירניות "כלבוטק" נאלצו לחוות על בשרן הטרדה, בשם התיעוד.

"אנחנו מאוד רגישים במערכת לנושא של הטרדות מיניות, ובמיוחד התחקירניות והכתבות - שרואות בנושא דגל אדום. כשמגיעה אלינו פנייה שקשורה להטרדה מינית, יש כאן מלחמת עולם בין התחקירניות מי תטפל בעניין, ואני זה שצריך לרסן. התחקירנית יודעת שייגעו בה והיא מוכנה לסבול את המעמד המאוד מטריד הזה, כדי ללחום את מלחמתן של הנשים. ההיסטוריה של 'כלבוטק' רצופה ברבנים, רופאים ומנהלי מחלקות, שהגיעו לכלא בגלל חשיפה של הטרדה מינית בתוכנית.

"אני די משוכנע שאם, למשל, 3 בחורות שלא מכירות אחת את השנייה, היו באות לכל מערכת בטלוויזיה, ברדיו או בעיתון, ואומרות שיש רב בראשון-לציון שבמקום לתת להן ברכה שלח אצבעות למקומות אינטימיים, אותה מערכת היתה מראיינת את הבנות, בודקת אותן בפוליגרף, מבקשת תגובה מהרב, ושלום על ישראל - מפרסמת את הסיפור. ב'כלבוטק', אם אותו רב לא יעשה את אותו דבר לתחקירנית של התוכנית, ובדרך כלל לשתיים, אני לא משדר. כי אפילו שמדובר ב-3 בחורות, זה עדיין מילה שלהן נגד המילה שלו".

"אין עלינו שום לחץ"

לדברי גינת, פרט למצלמה הנסתרת, ישנו כלל ברזל נוסף שמנחה אותו: "בלי פרוטקציות". "לא קרה ולא יקרה שאייטם לא יגיע לשידור בגלל נימוקים של פרוטקציות לחברים", הוא מדגיש. "לפני 3 שנים בערך, שודר ב'כלבוטק' אייטם על נוכל שמכר מחשבים דרך האינטרנט במחירים מוזלים, ונעלם עם הכסף. בעקבות השידור ב'כלבוטק', הבחור נעצר.

"אף אחד לא ידע שאותו בחור הוא בן דוד שלי. אמא שלו - דודה שלי - היא אישה חולה, שלבקשת אמא שלי ז"ל אני תומך בה כלכלית. אבל כשהמצלמה שלנו תפסה את הבן שלה גונב מאנשים תמימים, לא עשיתי הנחות. כי מה שנכון לגבי כולם, נכון גם לגבי. אין דרך אחרת. אני יודע שאם פעם אחת אייטם ירד פה בגלל פרוטקציה, בגלל בקשה של איזה מנהל, בגלל קשרים אישיים - זה יהיה כתם שאי אפשר להיפטר ממנו. אני לא אתן לשום דבר להכתים את מפעל החיים שלי".

אחת הטענות העיקריות נגד תוכניות התחקיר בארץ היא שהן למעשה עלה תאנה. הרדיפה אחרי הנוכל הקטן מסיטה את תשומת לבו של הציבור מהעוולות ומהפושעים האמיתיים. בעשור האחרון, לא אחת נטען כי תוכניות התחקיר, שמשודרות בערוצים המסחריים, נועדו לשרת את הרייטינג והכסף, במקום את הציבור.

- עד כמה ניתן לייצר תוכנית תחקירים נטולת רסן במדינה כל כך קטנה, כשהון-שלטון הוא מונח שקשה להפריד ובעלויות צולבות הן שם המשחק?

"אני אומר מדם לבי: מעולם לא קיבלתי שום הכתבה מרשת איזה תחקיר לעשות, על מי לעלות וממי לרדת. לא במובן החיובי ולא במובן השלילי. 'כלבוטק' היא מערכת עצמאית בלתי תלויה ואין עלינו שום לחץ. נשאלות מדי פעם שאלות, אבל אני מבהיר את עמדתי והעניין נגמר. דווקא בערוץ 2 הרבה יותר קל לי לעבוד, בהשוואה לערוץ הציבורי. לא במקרה התחקירים האמיתיים מופיעים בערוצים המסחריים.

"בסדרת התחקירים על המזון, למשל, הופעלו על רשת לחצים כבדים מאוד מגורמים מסחריים, ורשת עמדה בהם בגבורה. אני יודע שהתוכנית פגעה בקמפיינים שהיו באוויר, אבל אף אחד לא חשב אפילו לפנות אליי ולבקש לבטל או לשנות את אחד התחקירים".

- כמעט כל עונה חדשה של "כלבוטק" מלווה בידיעות על איומים על חייך. אתה מודאג?

"לא. קודם כל, לא מדובר בתופעה יומיומית, ובשנים האחרונות יש דווקא ירידה במספר ההתרעות. כנראה שהמאיימים למדו שזה לא עוזר. כבר עברתי הכל ב-30 השנים האלה - כולל איומים, האזנות סתר, מעקבים ופיצוץ 4 הצמיגים ברכב. אני נוטה להאמין שכלב נובח לא נושך".

- אמרו עליך שהקשרים האישיים שלך עם בעלי הון מונעים ממך להילחם בקודקודים הגדולים.

"אני מכיר את הטענה הזו. מדי פעם, באווירה פופוליסטית, היא שוב עולה. אומר זאת חד-משמעית: אין לי חברים בעלי הון, למעט סמי עופר, שאותו אני אוהב אהבת נפש. אני לא מוזמן למסיבות ולאירועים שלהם, לא הייתי בבתים שלהם, ואף אחד מהם לא היה בבית שלי.

"אני כבר למדתי שיש בתקשורת כל מיני כתבים קטנים שמשקרים וחיים על השקר. התקשורת הישראלית לא נקייה משקרים".

- אם כך, הרגשת שנעשה לך עוול כשב-2007 פורסם שהמועמדות שלך לתפקיד מנכ"ל חדשות 2 הוסרה בעקבות קשריך האישיים עם בעלי המניות של הערוץ?

"כשדיברו איתי על ניהול חדשות 2, הצבתי תנאי אחד בל יעבור: שאמשיך לעשות את 'כלבוטק'. אם הייתי מוותר על 'כלבוטק', התפקיד היה שלי - פה אחד. כל השאר שטויות".

"הציעו לי להיות שר"

גינת, 62, שבמשך שנים שילב בין העבודה על "כלבוטק" לפרויקטים נוספים - בין השאר, ככרוז המשלהב של מכבי תל-אביב בכדורסל, העורך הראשי של "ידיעות אחרונות", והמפיק והמגיש של תוכניות טלוויזיה נוספות - בחר ב-3 השנים האחרונות להתמסר בעיקר ל"גברת הזקנה".

- אתה מתגעגע לפעמים לימים שבהם עמדת בראש גוף תקשורת גדול ומשפיע? היית שוקל להתמנות שוב לתפקיד בכיר בתעשייה?

"עזבתי את 'ידיעות אחרונות' מיוזמתי, כי הבנתי שלעשות גם את 'ידיעות' וגם את 'כלבוטק' ביחד, זה הרבה מדי. ההתפצלות לשני מדיומים קשה. 'כלבוטק' היא ספינת הדגל, הבן האהוב - למרות שזה הבן שמייצר הכי הרבה בעיות ובלגנים. בשנים האחרונות קיבלתי מספר הצעות לתפקידים ניהוליים בכירים. אני לא רוצה לנהל".

חוסר הרצון של גינת לפצל את זמנו בין "כלבוטק" למדיומים נוספים, אינו תקף לגבי פיתוח תכנים חדשים לטלוויזיה. מסתבר שבבית ההפקה של גינת עובדים בימים אלה על מספר פרויקטים חדשים, וביניהם שני סרטים דוקומנטריים ("אחד על נשים שמשנות את מינן, והשני על שידוכים במגזר החרדי"), סרט קולנוע שצולם לאחרונה בקובה, והחדשות הגדולות: מסתמנת עונה חדשה לתוכנית המיתולוגית "בשידור חוקר".

גינת: "בחודשים האחרונים מתקיימים דיבורים לחדש את 'בשידור חוקר'. אם זה היה תלוי בי וברשת, התוכנית היתה חוזרת כבר עכשיו. אבל הדברים תלויים במשטרה.

"זו תוכנית של המשטרה. אין שום דרך לעשות אותה בלי שיתוף פעולה מלא, שמאפשר קבלת תיקים, חפירה בחקירות ושחזור האירועים. האינטרס המובהק של המשטרה הוא כן לעשות את התוכנית, כי בחקירות שהגיעו למבוי סתום, הטלוויזיה היא בהחלט אפיק אפקטיבי. התוצאות של התוכנית היו פנטסטיות. יש חמישה רוצחים שנתפסו בגלל התוכנית. אבל יש גם גורמים מסוימים במשטרה שלא אוהבים את התוכנית, כי זה כאילו להודות בשידור חי בכישלון. אני מתאר לעצמי שבסופו של דבר התוכנית תחזור".

- עם כל השינויים במפת התקשורת בארץ, אתה יכול לראות את עצמך עוזב את רשת לטובת זכיינית אחרת?

"אני מהנאמנים. תמיד נתתי את האופציה הראשונה לרשת, גם בימים היפים וגם בימים הפחות יפים. יש לי חוזה ארוך טווח ברשת, ואני מתכוון להישאר ברשת".

- בחודשים הקרובים רשת צפויה להעלות תוכנית תחקירים חדשה, בעריכת רינו צרור. התוכנית החדשה צפויה לדעתך להשפיע באיזושהי דרך על "כלבוטק"?

"ככל שירבו תוכניות תחקיר בעיתונות ובטלוויזיה, כך טוב יותר".

- כחלק מהשינויים בשוק הטלוויזיה בארץ, דובר על פיצול חברת החדשות של ערוץ 2. אתה חושב שההחלטה לשמור בינתיים על צביונה הנוכחי של החברה ראויה?

"חברת החדשות מצליחה, ואני נגד פירוק של גופים מצליחים. להבנתי, צריכה להימצא הפשרה שתאפשר לגוף הזה להמשיך ולשדר. לא נראה לי הגיוני לפרק משהו שעובד ושהקהל אוהב, רק בגלל סעיפי חוק ובעיות רגולציה".

- איך אתה צופה שהמעבר לרישיונות ישפיע על שוק הטלוויזיה בארץ?

"אין לי מושג. לדעתי, אף אחד לא באמת יודע".

- עד כמה לדעתך שוק העיתונות בארץ השתנה מאז שעזבת אותו, לפני כ-3 שנים?

"השתנה מאוד. פתאום קם 'ישראל היום' ונגס בצורה קריטית בשני העיתונים שנחשבו במשך שנים לגדולים בארץ. קשה מאוד למוצר שעולה כסף להתחרות במוצר שלא עולה כסף, למרות שמבחינת הרמה אין להשוות. אי אפשר להשוות בין האתיקה של 'ידיעות אחרונות', למשל, לאתיקה של 'ישראל היום' - שקם מתוך מטרה מוצהרת, ושכותבים בו עיתונאים שלא אכפת להם לעבוד בעיתון שקם למטרה הזו".

מ"ישראל היום" לישראל בכלל. מסתבר שמצבה המידרדר של מדינתנו - כמעט בכל תחום ותחום - מדיר שינה מעיניו של גינת. "אני זוכר שכשהבן שלי היה בתיכון, ישבו החברים שלו ודיברו מה הם יעשו כשהם 'יהיו גדולים'. הם דיברו על האקדמיה או על עסקים, ואף אחד לא העלה בכלל את האופציה לפנות לעסקנות ציבורית. אז הבנתי באופן סופי, שלפוליטיקה פונים אנשים בינוניים.

"אפשר להשתגע, איך במדינה שיש בה כל כך הרבה מוחות וכל כך הרבה יצירתיות, זה החומר האנושי שהיא מצליחה להושיב בבית הנבחרים שלה? כל מיני עסקני סטודנטים ועסקנים מוניציפליים, שהתקדמו לעמדות פרלמנטריות. לא פלא שהדור הצעיר לא רוצה לגעת בפוליטיקה.

"החל משנת 1984, בכל מערכת בחירות אני מקבל הצעות להשתלב במקומות הכי גבוהים שיש בפוליטיקה - משמאל ומימין. קיבלתי הצעות מטורפות, כולל שר בממשלה או מקום בחמישייה הראשונה של הרשימות הכי מכובדות. בגלל שלאורך השנים אמרתי 'לא' לפוליטיקה, אני לפעמים שואל את עצמי: 'איזו זכות יש לך לבוא בטענות?'".

- אתה מרגיש מזוהה עם אחד הצדדים?

"אני מרכז ריאליסטי. היום אנשים לא מצביעים למפלגה, אלא למנהיג. בכל יום שישי בצהריים יש לנו פרלמנט, שכולל את דוביק לאוטמן, אורי דורי, בייגה שוחט, עמוס ירון, חיים טופול, שלום קיטל, רפי איתן, איתן רף, איתמר רבינוביץ', ויסלח לי מי ששכחתי אותו. גלריה של אנשים מכל התחומים והדעות. כל שבוע עולות מחדש השאלות: למה אין הנהגה? מי יכול להנהיג? עבור מי נצביע? המצב בהחלט מדאיג. אין על מי לסמוך".

"בגיל 60 לא מתחילים לקפץ על במות"

כידוע, קול הבס הייחודי של רפי גינת לא התגלה על מסך הטלוויזיה, אלא דווקא במצעדי הפזמונים. בשנות ה-60 הוא בלט כסולן בלהקות כרמון והברושים, ולאחר מכן הקליט מספר שירים באופן עצמאי. אולם, המציאות התובענית שהכתיבה העשייה התקשורתית אילצה את גינת לבחור. וכך, למעט מספר קלאסיקות של בלוז, ג'אז ורית'ם נ' בלוז שהוא ביצע בתוכניות אירוח, הוא זנח כמעט לחלוטין את הזירה המוזיקלית.

רק ב-2004, גינת חזר לפלרטט עם אהבת נעוריו, כשהוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "בחירות אישיות", שכלל גרסאות כיסוי לשירים "סינר מאן", "שיר הקטר", "12 טון" ואחרים. האלבום הפך במהרה לאלבום פלטינה ומכר למעלה מ-80 אלף עותקים. כל ההכנסות מהאלבום, שאותו מימן גינת בעצמו, נתרמו לארגון וראייטי.

לפני כשנה, גינת הגשים חלום כשהקליט, ביחד עם נגנים בכירים מלהקת הרית'ם נ' בלוז דם יזע ודמעות, גרסת כיסוי בביצועו למיטב השירים של הלהקה האגדית.

- כבר עובדים על התקליט הבא?

"אני מתאר לעצמי שזה ייקח עוד שנתיים-שלוש, אבל מה שבטוח, זה יהיה עם החבר'ה מדם יזע ודמעות. אחרי שהם שמעו אותי שר, הם לא מפסיקים להגיד לי שאני חייב לנסוע לאמריקה ולפתח קריירה מוזיקלית. יש לי קול בס, מלידה, ומסתבר שזה דבר די נדיר. הסברתי להם שעד כאן. בגיל 60 לא מתחילים לקפץ על במות. יש לי קריירה שאני אוהב, בישראל.

"אחרי התקליט האחרון פנו אליי כל מיני אמרגנים, שהציעו להרים סיבוב הופעות. אמרתי לכולם: אני לא זמר ולא מופיע. עשיתי בסך הכל שתי הופעות, ואלוהים יודע שהיו צריכים לשכנע אותי כדי שזה יקרה. אני לא רוצה להיות זמר מקצועי. אני מאוד אוהב את התוצאה של התקליט, אבל אין לי שום חלומות להפוך לזמר מקצועי".