הראווה של עיני

נשפי הפרידה של עופר עיני מההסתדרות עוד יהפכו לבכייה לדורות. כמויות כסף אדירות נשפכו ויישפכו כדי להעמיד את עיני במעמד "הנדיב הידוע", "החברתי הרם". המלך המושיע, שתיכף יוצא "לעשות לביתו" ומשאיר נתינים עם עתיד מבטיח, הכרת תודה עמוקה וידיעה מוחלטת במי נכון לבחור.

רק שכל זה בא על חשבון אחרים. הוא משלשל ידיים תאבות לכיסם של עובדי המגזר הפרטי העסקי הנשחקים תחת עול המיסוי, הישיר והעקיף, הגלוי והנסתר, ההולך ומכביד - ושם בכיס המגזר הציבורי, המכביד והמנופח. גם בשיא המשבר האחרון, תוך פיטורים מסיביים במגזר העסקי, נמשך גיוס העובדים למגזר הציבורי.

משיח-צדקנו. נותן לכולם. אין מי שההסתדרות אמרה לו "לא". אין מי שעיני ריסן, כפי שעשה בשנים שלפני, ואמר לו "תירגע". הוא תומך במי שמגיע לו ובמי שלא מגיע לו. באנורקסים ובסובלי השמנת יתר. שום סדר עדיפויות.

הוא בעד עובדי משרד החוץ המסכנים (אם כל כך עני ומדכא שם אז למה נרשמים מאות, אולי אלפי, מועמדים בכל פעם שהמשרד פותח קורס צוערים?); עומד לצד הפרקליטים המדוכאים (שהתנאים הכוללים שלהם, שעות עבודה, קביעות, שכר - טובים משל רוב עמיתיהם בשוק הפרטי); תומך בעובדי הנמלים המאיימים (למרות השכר המופקע והמתנות הנדיבות שכבר קיבלו בשם הפרטה שלא הייתה); והדובדבן, לעיצוב התדמית, גם מסייע לעובדים הסוציאליים ולאנשי שכר המינימום שפתאום נזכרו בהם. אגב, המעות הקטנות - שהעניק להם עיני עם שרגא ברוש ולמענם עוד יכופף את הצמד החלש והלחיץ יובל שטייניץ ובנימין נתניהו - ישולמו רק אחרי שעיני כמו ברוש, כבר יהיו לגמרי במקום אחר.

לא רק נדיב, רחום וחנון. עיני גם שנון ותחמן, "ממזר גדול", כנאמר במקומותינו. איזה תרגיל הוא עשה לנתניהו ושטייניץ; בתחבולות תעשה לך מסיבת סיום עם זיקוקי די נור. קודם ויתר, בגלל האחריות הממלכתית, על אם-כל-השביתות, סגר על הסכם להעלאת שכר של 6.25% לשלוש שנים לכל העובדים בשירות הציבורי, ורק אז החל לבוא בדרישות סקטוריאליות ולפרוץ את שערי הכסף.

בין לבין עסוק עיני בלסדר את עתיד אנשיו. עו"ד אבי ניסנקורן גדל לתפקיד המחליף, עו"ד שי תקן במשרד פישר בכר ורווית תום פידל תהיה מנכ"ל רשת עמל. איזה יופי.

שחקן נשמה

שאלת השאלות: בשביל מה? בשביל הנשמה. כדי שלעולם ייזכר בברנז'ה כהכי טוב שהיה אי-פעם. אולי ניתן לחשוב שזו השקעה מסיבית לטווח קצר.

האם ייתכן שלמרות הכחשות חוזרות ונשנות, עוד נחזה בו צועד, כמובן שרק אחרי שהתחננו לפניו והוא נאלץ להסכים "לטובת המפלגה העם והמדינה", על השטיח האדום של מפלגת העבודה ההולכת ומתחרפנת מרגע לרגע?

האמת, למה לו לשקוע בביבים המפלגתיים, הוא מתקבע כמומחה לניהול משא ומתן מול המדינה, אולי נראה אותו, לא עוד הרבה זמן, כמנכ"ל מומחה לרגולציה וקשרי ממשל, צמוד לאחד הברונים, מיצג של כבוד של מי, שבין היתר, גם רוצה לחלוב את הציבור.

לא הגיע הזמן לקבוע תקופת צינון לתפקיד יו"ר ההסתדרות?