הכישלונות של מזוז

היועץ המשפטי לממשלה הקודם, מני מזוז, התהדר בראיונות שהעניק עם סיום כהונתו לפני כשנה במאה אחוזי הצלחה במסגרת ההליכים המשפטיים שניהל נגד אנשי ציבור במסגרת המאבק בשחיתות השלטונית.

תוך רמיזה עבה לנוהג הקודם ששרר בצמרת התביעה הכללית בתקופתם של אליקים רובינשטיין, עדנה ארבל ודורית ביניש, שהירבו בהעמדתם לדין של אנשי ציבור וספגו גם כמה זיכויים מהדהדים, הישרה מזוז את התחושה שאצלו כל כתב אישום נגד בכיר שלטוני הוגש רק לאחר בחינה עמוקה, ורק בתיקים שהראיות בהם היו בטון יצוק.

שתי פרשות מרכזיות, ששתיהן הגיעו לנקודת סיום, אולי זמנית, בימים האחרונים, מעיבות על הרקורד הנקי שמזוז ביקש להציג.

בפרשת הנשיא לשעבר, משה קצב, התברר כי עשרות הישיבות שקיים מזוז עם הצוות הבכיר בפרקליטות לא מנעו ממנו מלעשות מספר שגיאות קריטיות במהלך הדרך. למשל, ההתקפלות המביכה מטיוטת כתב האישום המקורית אל עסקת טיעון קלילה, או למשל ההחלטה להגן על עסקת הטיעון בבג"ץ, תוך מתקפה בוטה כלפי מהימנות המתלוננות עצמן.

המזל של הנגבי

אם בפרשת קצב התוצאה הסופית מסייעת לטשטש את השגיאות שביצעה התביעה לאורך הדרך, היא לא נהנתה מפריבילגיה כזו גם בפרשת המינויים הפוליטיים של השר לשעבר צחי הנגבי.

שרשרת החלטות מגוחכות שקיבלו אנשי התביעה בשבועות האחרונים הובילו אותה למצב, המונע ממנה לערער למחוזי על ביטול האישומים המרכזיים נגד הנגבי בשל הגנה מן הצדק. הנגבי, מצדו, שוב נהנה ממזל בלתי נתפס.

הנגבי, כידוע, הורשע בעדות שקר, אך האישומים המרכזיים נגדו - של שוחד בחירות ומירמה והפרת אמונים - בוטלו; זאת, לאחר ששופט אחד ביקש לזכותו, האחר להרשיעו, והשלישי קבע כי אף שעבר עבירה, הוא זכאי ליהנות מהגנה מן הצדק, בשל תקדימיות השימוש בכלי הפלילי בעבירות של מינויים פוליטיים.

הפרקליטות הודיעה כי תערער, אך התעכבה בהגשת הערעור לאחר גזר הדין, ובינתיים פרצה שביתת הפרקליטים. פרקליט המדינה, משה לדור, והיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לא רצו להיתפס כשוברי שביתה, ובפרץ של קולגיאליות החליטו לא להגיש בזמן לא את הערעור, ואף לא בקשה להארכת מועד.

אלה הוגשו לבית המשפט רק בתום השביתה, לאחר תום המועד להגשת הערעור ולאחר שחברותו של הנגבי בכנסת פקעה, כצעד בלתי הפיך, עם הפיכת פסק הדין לחלוט.

אין פלא איפוא שנשיאת המחוזי בירושלים, מוסיה ארד, דחתה בשבוע שעבר בבושת-פנים את בקשת הפרקליטות לאפשר לה הארכת מועד בדיעבד.

שתיקתו של וינשטיין

בניגוד למזוז, שהתנהל מול התקשורת בשקיפות ראויה וספג על כך ביקורת בלתי מוצדקת, פועל היועץ הנוכחי, יהודה וינשטיין, כמעט במחשכים. בסוף החודש יציין וינשטיין שנה לכהונתו בתפקיד.

במהלך השנה הזו העניק וינשטיין אפס ראיונות לעיתונות, וקיים עד עתה מפגש אחד בלבד עם עיתונאי משפט. בהופעותיו הפומביות הספורות, בכנסים משפטיים, הוא נוהג לצטט, כמעט מילה במילה, הודעות לעיתונות שפירסם דובר משרד המשפטים.

סיום השנה הראשונה לכהונה היתה יכולה להיות נקודת ציון ראויה שבה יכול היה וינשטיין למלא את חובת הדיווח לציבור, ולהשיב לשאלות עיתונאיות מתבקשות. במקום זה, וינשטיין בחר בפתרון הקל - והתראיין לביטאון לשכת עורכי הדין, שם תמיד ניתן להתבשם מהשאלות המלטפות והבמה המפרגנת.

אפשר שהיועמ"ש לא הפנים שהוא כבר איננו משמש עורך דין פרטי אלא נאמן הציבור. ואפשר שפגעי הביקורת הבלתי מוצדקת שספג מזוז גורמים לאפקט מצנן על יורשו בתפקיד.