טיול לארבעה יעדים באירופה הקלאסית

הקרב על המורשת

סכום לא ממש פעוט של 500 מיליון ליש"ט תשקיע ממשלת בריטניה בבניית אצטדיון אולימפי בעל 80 אלף מושבים בלונדון, לקראת האולימפיאדה שתיערך בבירה האנגלית בעוד שנה וחצי. אבל כעת נתקלת הממשלה בדילמה לא פשוטה: מה עושים עם ערימת הבטון הענקית הזאת אחרי שייגמרו המשחקים, ואיך מונעים ממנה להפוך לפיל לבן? למזלה, לא חסרות קבוצות כדורגל בלונדון שרוצות להסתער על נכס הנדל"ן יקר הערך הזה. בטח בעידן שבו ההכנסות של קבוצות הכדורגל מהאצטדיונים שלהן (Matchday Revenue) מהוות מרכיב כל כך קריטי לספרי החשבונות.

שני מועדוני פרמיירליג החליטו להשתתף במכרז על קבלת האצטדיון לאחר המשחקים האולימפיים: ווסטהאם וטוטנהאם. מי שתקבע בעוד עשרה ימים בדיוק מהיום את זהות המנצחת היא "החברה למורשת האולימפית".

מי ינצח בקרב? מצד אחד יש את טוטנהאם, שמעוניינת להרוס את האצטדיון באופן כמעט מוחלט ולבנות במקומו מגרש כדורגל נטו (ללא מסלול ריצה המפריד את הדשא מהיציעים) בעלות של 250 מיליון ליש"ט. העניין הזה מקבל עדיפות אצל "הספרס" על-פני פיתוח מחדש של ווייט הארט ליין, האצטדיון הנוכחי של הקבוצה, שעלות השדרוג שלו יקרה הרבה יותר - 450 מיליון ליש"ט. מצד שני יש את ווסטהאם, שמוכנה להשאיר את האצטדיון במתכונתו האולימפית הנוכחית (עם מסלול הריצה) ולהקטין את תכולתו ל-60 אלף מקומות, בעלות כוללת של 100 מיליון ליש"ט.

טוטנהאם מקבלת עדיפות מסוימת בגלל החוסן הכלכלי העדיף שלה, והעובדה שבניגוד לווסטהאם אין איום מתמיד על מקומה בפרמיירליג. הסיטואציה האחרונה שממשלת בריטניה רוצה להיתקל בה הוא של קבוצה שתתחייב לקחת את האצטדיון - ולא תצליח לעמוד בהתחייבות בגלל בעיות נזילות.

אבל גם לווסטהאם יש סיכויים נכבדים לזכות במכרז - בעיקר בגלל שהתוכנית שלה פחות מרחיקת לכת, ותאפשר קיום של תחרויות אתלטיקה באצטדיון בעתיד. זה משהו שמשתלב קצת יותר טוב עם ההצהרה ב-2005 של טסה ג'ואל, אז שרת הספורט, במסגרת קמפיין האירוח של האולימפיאדה: "נבנה אצטדיון שישמש כבית לאתלטים ולאתלטיקה במשך הדורות הבאים" (ומשתלב הרבה פחות טוב עם תוכנית ההריסה של טוטנהאם).

כך או כך, יש באנגליה מי שמסתכל על כל הסיפור מזווית אחרת - כזאת שטוענת שאף אחת מהקבוצות לא היתה צריכה לקבל את המגרש. אד וורנר, נשיא ארגון האתלטיקה של בריטניה, אמר השבוע: "האצטדיון הזה היה אמור להיות מגרש המתאים לשימוש קהילתי. הוא נבנה מתוך כוונה לייצר בו מורשת אולימפית שתקדם את הענפיים האולימפיים, לא כדי לקדם את הכדורגל. הכדורגל באנגליה מספיק מתקדם גם בלי עזרה ממשלתית. 500 מיליון ליש"ט מכספי משלמי המיסים עלה הנכס הזה, ועכשיו הוא עשוי למצוא את עצמו בידיים של מועדון פרטי, אולי אפילו של בעלים זרים. זה בלתי נתפש".

המנחוס של באיירן

כשבאיירן מינכן שילמה בקיץ 2009 כ-24 מיליון אירו על אריאן רובן, בגרמניה דיברו על קבוצה עם פוטנציאל מפלצתי. איך לעזאזל ניתן יהיה לעצור חוליית התקפה שמורכבת משני שחקני כנף כל כך מהירים ויצירתיים - רובן בימין, פרנק ריברי בשמאל?

רק שב-18 החודשים שעברו מאז אותו קיץ, צמד הסילונים של באיירן לא מפסיק להיפצע. השורה התחתונה די מדהימה: מאז נרכש ההולנדי, קיימה באיירן בסך הכל 77 משחקים, כשרק ב-5 מהם השלימו רובן וריברי 90 דקות מלאות משותפות על המגרש.

 פרנק ריברי, אריאן רובן, באיירן מינכן, בונדסליגה / צילום: רויטרס

המנחוס הזה בא לידי ביטוי במלוא עוצמתו בשבת האחרונה. באיירן שיחקה נגד וולפסבורג, ורובן היה אמור לערוך את הופעת הבכורה שלו העונה אחרי חצי שנה בחוץ, זכר לפציעה הקשה איתה חזר מהמונדיאל. וזה אכן קרה, בדקה ה-25, כשהוא נכנס כמחליף. הבעיה בסיפור הזה היא השחקן אותו רובן החליף: נכון, פרנק ריברי, שנפגע בקרסול.

מה לגבי "הפוטנציאל המפלצתי" של באיירן? למרות זכייה בדאבל בגרמניה אשתקד, והעפלה עד לגמר הצ'מפיונס ליג, השנה הבווארים מדשדשים במקום החמישי, במרחק כמעט בלתי מחיק של 16 נקודות מהמוליכה דורטמונד.

כאן גרים בכיף

חילופי מאמנים לא הוכחו סטטיסטית כמשהו שאכן מביא את השינוי. אבל הנה מקום אחד שבינתיים זה עובד מצוין. רפא בניטז פוטר מאינטר אחרי שבששת המחזורים האחרונים שלו השיגה הקבוצה ניצחון בודד והידרדרה למקום השביעי. במקומו הגיע לאונרדו הברזילאי שמאז מונה השיג 4 ניצחונות ב-4 משחקים שלו בתפקיד, ו"הנראזורי" פתאום רחוקים 9 נקודות (עם שני משחקים חסרים) בלבד מהמקום הראשון. אבל גם אם לא יזכה עם אינטר בסקודטו, שישי ברציפות עבור המועדון, דבר אחד לאונרדו בטוח מסוגל לעשות בסן סירו: להחזיר קצת שמחת חיים לחדר ההלבשה.

"רפא בניטז שבר אותנו", התוודה השבוע קפטן הקבוצה, חבייאר זאנטי. "משהו באווירה תחתיו לא עבד. אצל לאונרדו הסיפור שונה".

  מאמן אינטר לאונרדו עם חבייאר זנאטי, סרייה A / צילום: רויטרס

עד כמה ההיררכיה והדיסטנס המפורסמים של בניטז באמת שונים מהגישה של לאונרדו? בשנה שעברה, כשאימן אצל היריבה העירונית מילאן, אמר לאונרדו: "אני יותר בעד חיבוקים ונשיקות בחדר ההלבשה. אני לא איש של מקל וגזר. גם גנדי שחרר את הודו בלי להרים את הקול שלו".

אפילו האקס המיתולוגי של אינטר, מוריניו, שהביא לקבוצה טרבל בשנה שעברה, בטוח שלאונרדו עדיף על בניטז: "לאונרדו מבין מה מועדון כדורגל צריך. כשאתה גורם לשחקנים שלך להיות שמחים - כבר עשית חצי מהעבודה".

השיאים של ברצלונה

איך יודעים שקבוצה מסוימת היא אחת מהגדולות ביותר בכל הזמנים? דרך אפשרית אחת היא בדיקת כמות השיאים שהיא שוברת. בואו ניקח לדוגמה את ברצלונה של השנים האחרונות.

הסיבוב הראשון של הליגה הספרדית הסתיים השבוע, כשבארסה רושמת במהלכו 2 ציוני דרך משמעותיים: היא הפכה לקבוצה שלקחה הכי הרבה נקודות אי פעם בסיבוב בודד (52 מתוך 57 אפשריות); היא ניצחה הכי הרבה משחקים (17).

מה שמשותף לשני השיאים האלו הוא שאת שניהם ברצלונה שברה לעצמה: ב-2008/09, עונת הבכורה של גווארדיולה כמאמן, היא ניצחה בסיבוב הראשון 16 משחקים, ולקחה 50 נקודות. בסוף אותה עונה היא זכתה בטרבל (אליפות ספרד, גביע המלך והצ'מפיונס ליג). אם קצב צבירת הנקודות הנוכחי שלה יימשך, היא תסיים את העונה עם 104 נקודות - ובכך תשבור שיא נוסף של עצמה (99 נקודות בעונה הקודמת).

 ברצלונה מול ארסנל, ליגת האלופות, צ'מפיונס ליג, ליאו מסי / צילום: רויטרס

איפה בכל זאת ברצלונה הנוכחית לא מצליחה לשבור שיאים? בכמות הכיבושים: את הסיבוב הראשון העונה היא סיימה עם 61 שערים, נתון מרשים בפני עצמו של 3.2 גולים למשחק, אבל כזה שלא מצליח לעקוף את זה שרשמה ריאל מדריד בעונת 1960/61 (63 שערים ב-19 המשחקים הראשונים).

אגב, האם ריאל יכולה לפנטז על מחיקת פער 4 הנקודות שנוצר בינה לבין ברצלונה בפסגה, ועל זכייה באליפות העונה? אם להאמין להיסטוריה, מוריניו יצטרך קצת להמתין: ב-7 מתוך 10 העונות האחרונות בספרד, לקחה "אלופת הסיבוב הראשון" את התואר בסוף העונה.