בין עמוס שוקן ואילנה המרמן

אין לי התנגדות עקרונית שיוגש כתב אישום נגד הסופרת והמתרגמת אילנה המרמן על הפרת "חוק הכניסה לישראל". המרמן, פעילת שמאל חרוצה, עוסקת בהכנסת נשים פלסטיניות מעזה לסיורים בישראל. החוק אוסר זאת.

על-פי המרמן, המשטרה הודיעה לה כי היא מתכוונת להמליץ לפרקליטות על הגשת כתב אישום נגדה. כמובן שמיד נמצאו 250 מרצים ואנשי רוח שהנפיקו עצומה ליועץ המשפטי לא להגיש כתב אישום.

עבירות הומנטיריות

הנימוקים, בתמצית, הם שהמרמן ושכמותה פועלים ממניעים הומניטריים, קירוב לבבות וכיו"ב. אלא שההמרמנים למיניהם, כמו גם המרצים ואנשי הרוח, מבקרים הפרות חוק כאשר מדובר במאחזים בשטחים, למשל.

כלומר, מה שאסור להם, למתנחלים ולימין, מותר לנו. כי אנחנו יותר נאורים, יותר יפים, יותר מוסריים יותר צפון תל-אביבים. אלא שהחוק אינו עושה את ההבחנות האלה, ואם מעמידים לדין פורעי חוק ימנים, צריך לנהוג באותו האופן כאשר מדובר בשמאלנים.

במלים אחרות: חוק אחד לכולם. הבעיה היא שלא כך נוהגים בפרקליטות. לדוגמה: פרשת אורי בלאו ועיתון "הארץ". תזכורת: העיתונאי בלאו קיבל מסמכים סודיים מהפקידה הצבאית ענת קם, שפורסמו בעיתונו "הארץ". החלה חקירה, ונגד ענת קם הוגש כתב אישום.

בלאו, לעומת זאת, לא חזר ארצה ממקום שהותו בלונדון, למרות דרישות המשטרה. למעשה, הוא הפך להיות חשוד הנמלט מפני החוק (נזכיר כי בינתיים הוא חזר לאחר הסכם, המשטרה סיימה את חקירתה, ועכשיו אמורה הפרקליטות להחליט בענינו).

סיוע לכאורה לחשוד נמלט

מכיוון שבלאו היה חשוד נמלט, אז מי שסייע לו בכך עבר לכאורה עבירות של מתן סיוע למי שברח מהחוק, וגם שיבוש הליכי חקירה. עיתון "הארץ" מימן את שהותו של בלאו בלונדון, ואף העמיד לרשותו את עורך הדין שלו.

מכיוון שכך, הגשתי לפרקליטות שאילתות מדוע לא נפתחת חקירה נגד "הארץ" ובעליו עמוס שוקן בחשד לעבירות שציינתי. לאורך חודשים רבים נעניתי כי העניין (של "הארץ") עדיין נמצא בדיון. באחת הפעמים הובטח לי כי ההחלטה תיפול תוך חודש-חודשיים, שעברו כבר מזמן.

אף מילה על הארץ ובעליו

שלשום (א') שוב שלחתי שאילתה בקשר לבלאו ו"הארץ" - נעניתי רק על בלאו. אף מילה לגבי עיתון "הארץ" ובעליו. אין צורך לציין כי על מקרים פחות ברורים מתבצעות חקירות משטרתיות. כאן יש מקרה שהראיות לכאורה הרי הן פרושות לעומק ולרוחב בכלי תקשורת שונים, ובעיקר ב"הארץ".

כתבי אישום רבים הוגשו עם הרבה פחות ראיות לכאורה שיש למשטרה עוד בטרם חקירה. אני מניח שגם מהחקירות של בלאו עלו ראיות לכאורה על מעורבות הארץ בהימלטותו מהחוק.

נחזור לאילנה המרמן. כאמור, אני בעד העמדתה לדין על-פי הכלל של שויון בפני החוק; ואני נגד העמדתה לדין מכיוון שהפרקליטות והיועץ המשפטי אינם פועלים על-פי הכלל הזה, כמו למשל במקרה של עיתון "הארץ".