זה לא פתרון לתעש - זו חוצפה

לתת את תעש במתנה לרפאל זו חוצפה, בזבוז כספי ציבור והחלטה מקולקלת ומקלקלת. את הרעיון המזהיר המציא עופר עיני, רק הוא יודע למה, ואהוד ברק ויובל שטייניץ, שר ביטחון ושר אוצר, נגררים כילדי גנון שמישהו מסר בידיהם כסף לא להם. האינטרס: להתגאות בזה שהם הם הרפורמטורים הגדולים שהצליחו לפתור בעיה הנמשכת כבר 20 שנים.

לתת את תעש במתנה, לא חשוב למי, ועוד אחרי שהוזרמו לה ועוד יוזרמו לה מיליארדי שקלים כדי לייפות את הכלה, זה צעד בוטה, אווילי וחסר אחריות ציבורית. יש מי שמוכן לקנות את החברה הזו בכסף. בארץ מתעניינות אלביט, התעשייה האווירית ורפאל, גם בחו"ל יש מתעניינים שלחלקם נציגים בארץ. יש המבקשים לרכוש את החברה כגוף אחד, ואחר כך להפריד ולמכור חלקים שאינם סינרגטיים לפעילות הרוכשת. יש עוד יותר מעוניינים לקנות חלקים מתעש, מפעלים או פעילויות. ולשלם כסף טוב.

עסק טוב

על מכירת תעש, במכרז או בהנפקה גדולה שלאחריה תבוא מכירה, מדברים שנים רבות. רק שלחצים פוליטיים שהפעילו העובדים בתמיכת ההסתדרות ו-ועדי עובדים בתעשיות הביטחוניות הממשלתיות האחרות, סירסו את יכולת ההחלטה של השרים. וכך, שר ביטחון אחרי שר ביטחון, קיבלו הבטחה לפריימריז או איומים על הסרת התמיכה, והתקפלו. ובינתיים הקופה הציבורית מימנה את הגירעונות.

נכון, רפאל, כמו תעש, היא חברה ממשלתית, אז יש אומרים: מה זה חשוב, הכול של המדינה, מדובר בסך הכול בהעברה מכיס לכיס. לא כך. רפאל היא אכן חברה ממשלתית, טובה, רווחית. אבל תוך שנים ספורות, אפשר שנה או שנתיים, יתחילו לדבר בה נכבדות, הפרטה, הנפקה בבורסה בארץ, אולי הנפקה בארצות הברית.

תעש נחשבת לעסק טוב. יש בה אפשרויות רבות להשבחה ולהתייעלות. סל המוצרים הביטחוניים שלה מבוקש, ברובו, ובשנים האחרונות היא אף פיתחה והחלה לספק מערכות נשק שלמות. הבעיה הבסיסית נוצרה אז, ב-1990, במעבר מיחידת סמך במשרד הביטחון לחברה ממשלתית.

אז הוחלט להטיל על החברה את כל תשלומי הפנסיה לכל העובדים משכבר הימים. הסכומים האדירים של השנים הראשונות אמנם פחתו, בדרך הטבע, אבל בעשר השנים האחרונות מימנה תעש פנסיות במאות רבות של אלפי שקלים. רק בשנה האחרונה - 60 מיליון שקל. כסף כסף, עוד לפני שפותחים את השנה.

1,000 עובדים מיותרים

עניין נוסף: בתעש מועסקים מעל 3,000 עובדים. באופן רשמי, לפחות 1,000 מהם מיותרים. למעשה, 1,500-1,700 יכולים לעזוב מחר, וזה לא ממש ישפיע על הפעילות. כבר שנים מדברים על פיטוריהם של כ-1,000 עובדים, במימון המדינה. מדברים ולא מבצעים. עלות העסקתם המיותרת: מעל 200 מיליון שקל השנה. ו

הנה, עכשיו מתחייבת המדינה לרוץ ולממן את הפיטורים ולקחת על עצמה את תשלומי הפנסיות שנשארו - הכול כדי לתת לרפאל אריזת מתנה יפה.

יש לציין, שלקחי כישלון ההסכמים בתעש נלמדו היטב על ידי עובדי רפאל בזמנו, במעבר שלה מרשות לפיתוח אמצעי לחימה לחברה ממשלתית. המלחמה הייתה קשה, והתוצאה שלה: המדינה התחייבה ל-7 מיליארד שקל למימון תשלומים ופנסיות לכל העובדים. הם פוטרו ביום סגירת הרשות, ולמחרת גויסו מחדש כעובדי החברה הממשלתית.

הצרה תימשך

מיזוג עם רפאל, או עם כל חברה ממשלתית אחרת, ייצור עומס בעיות כבד ביותר, והמדינה תיאלץ להמשיך ולממן. פיטורים של 1,000 עובדים במימון מדינה אינם מספיקים. מהר מאוד תהיה דרישה להבטחת מימון של המדינה לפיטורי המשך של עוד כמה מאות, אפילו עוד אלף. במקביל תבוא דרישה לממן התאמה של גובה השכר והתנאים של עובדי תעש לעובדי רפאל.

בקיצור, צרת תעש לא תיגמר, כספי מדינה ימשיכו לזרום. העיקר שעיני משאיר את רישומו כבוס של המדינה, וברק ושטייניץ ועוד כמה בכירים בשני המשרדים, שלא הותירו עדיין את רישומם, מצאו הזדמנות לעשות רושם של אנשי ביצוע.