החודש ימלאו 3 שנים לאימוץ התקינה הבינלאומית החדשה, ה-IFRS, בישראל. במהלך תקופה זו נשפכו נגדה קיתונות של ביקורת, לעתים עניינית ולעתים רדודה ופופוליסטית, אך נראה שאת הגלגל כבר אי-אפשר יהיה להחזיר לאחור: ה-IFRS כאן כדי להישאר.
התקינה הבינלאומית גרמה לצורך בהחלפת רוב הידע של רואי החשבון המבקרים חברות החייבות בדיווח לפי התקינה, וכתוצאה מכך גרמה לא פעם למבוכה רבה בקרב הסובבים אותה. במקביל, הנושא תפס כותרות גדולות על רקע הידע הכללי הדל וחוסר האונים של המשקיעים.
מהפכת ה-IFRS אינה עניין של מה בכך. מדובר בשינוי סדרי בראשית שהוא קשה עד כמעט בלתי אפשרי עבור כל מקצוע, ובפרט עבור מקצוע שהעוסקים בו גדלו לתוך אוסף של כללים ברורים וידועים. זה לא שינוי של עוד אחד מאותם כללים, אלא שינוי תפיסתי עמוק ביותר: מעבר מתקינה מבוססת כללים (Rules-based) לתקינה מבוססת עקרונות (Principles-based).
מהכנת דוחות כספיים לפי ספרי בישול ומתכונים ברורים, הדרישה היא כעת להפעיל שיקול-דעת וחשיבה לגבי כל עסקה, אירוע או שינוי נסיבות. אם בעבר במקרה שלא היה "מתכון" לגבי אירוע מסוים או עסקה מסוימת, הם פשוט לא היו מקבלים ביטוי בדוחות, כיום יש להישיר מבט לעיני המשקיעים ולתת ביטוי לכל שינוי כלכלי.
3 השנים הראשונות מאז אומץ ה-IFRS בישראל ב-1.1.2008, היו רק השלב הראשון במעבר. מעבר לקשיי היישום המובנים, חבלי הלידה בשלב זה נבעו גם מהיעדר מוכנות והיערכות של כלל המערכות למעבר ל-IFRS.
החל מהמוסדות להשכלה גבוהה, שנאלצו לשנות תוכניות לימודים, לעתים באיחור, כדי להכשיר את רואי החשבון החדשים להתמודדות עם המציאות החדשה; המשך בחוקי החברות בנושאי דיבידנדים ובכל הקשור להון עצמי, שלא ביצעו מבעוד מועד את החשיבה הראויה על ההשלכות מבחינתן; ועד לחוקי המס. מערכות אלה, שהן סטטיות מטבען, נמצאות גם הן כיום בתהליכי התאמה והסתגלות.
לדוגמה, שלטונות המס גיבשו לאחרונה את עמדתם לגבי מיסוי חברה שמיישמת את ה-IFRS. בדומה, תהליכי ההתאמה של חוזים מבוססי חשבונאות, כמו הסכמי בונוסים של מנהלים מבוססי רווחיות, והסכמי הלוואות שכוללים אמות-מידה פיננסיות מבוססי דוחות, לא היו בהכרח מיידיים.
ביטוי לתהליך הלמידה הקשה הוא הגידול במספר תיקוני הטעויות (Restatements) בתקופה האחרונה, בהמשך לתהליך גידול מתמיד בטעויות ממועד כניסת ה-IFRS.
נעזרנו ברו"ח שלומי שוב, מומחה IFRS וסגן דיקן (חשבונאות) בבית-הספר אריסון למינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה, כדי למפות את השינויים הגדולים שהביאה עלינו התקינה החשבונאית הבינלאומית, וגם להפריך כמה תפיסות שגויות באותם נושאים.
רו"ח שוב מוציא לאור בימים אלה ספר טורים לרגל 3 שנות יישום IFRS בישראל, בהוצאת רונן.
שווי הוגן מול עלות
ה-IFRS נתפס על-ידי רבים כחשבונאות שווי הוגן. לאור הדיסאינפורמציה הרבה, נציין כי גם בעידן ה-IFRS בסיס המדידה העיקרי בדוחות הכספיים נותר עלות היסטורית. התרומה של ה-IFRS היא בהכנסת בסיס המדידה של שווי הוגן למדידת נדל"ן להשקעה ולנכסים פיננסיים, כמו השקעות במניות ובאיגרות-חוב ובמדידת נגזרים פיננסיים (שמדידתם לפי שווי הוגן הכרחית לשקיפות ומונעת הסתרת פוזיציות בעייתיות שאליהן נכנסה החברה).
לדברי רו"ח שוב, "שיעור מאלף על חשיבות המדידה בשווי הוגן של השקעה במניות שאינה מקנה השפעה מהותית, קיבלנו בשנה האחרונה בפרשת החברות מבטח שמיר ותנובה. בעקבות דרישה של ה-IFRS למדוד את ההשקעה בשווי הוגן, נוצר הצורך לצרף את הערכת השווי. אי-הרצון של בעלת השליטה לחשוף את נתוני תנובה הוביל להפסקת המסחר במבטח-שמיר, שלוותה בהגשת תביעה ייצוגית נגדה, והחברה נאלצה למכור את השקעתה בתנובה.
לולא ה-IFRS, ההשקעה בתנובה היתה מוצגת על-פי עלותה ללא דרישה לצירוף הערכת שווי, והחיים היו ממשיכים כרגיל. יש כאן אמירה חזקה בנושא שקיפות, שלפיה חברה שמשתמשת בכספי הציבור חייבת להיות שקופה בפניו, ולהיכנס להשקעות שמאפשרות זאת".
אחת הטענות המרכזיות נגד ה-IFRS היא שהוא יצר תנודתיות גדולה יותר בדוחות הכספיים, כך שחברות הנדל"ן שהציגו בשנים 2006 ו-2007 רווחים יפים, הראו הפסדים גדולים ב-2008 ו-2009.
אך רו"ח שוב מסנגר: "החשבונאות היא שפת העסקים, וככזאת היא חייבת להראות גם את התנודות בעסקים. החשש דווקא צריך להיות מהמצב ששרר בעבר, שהציג תמונה ברזולוציה כה נמוכה עד שכמעט לא הייתה נותנת ביטוי למשבר החריף. כאשר שיעורי התשואה על הנדל"ן המניב עולים, השווי ההוגן שלו יורד, ולהיפך.
"אגב, המחירים בפועל שבהם החליפו ידיים בשנתיים האחרונות מספר קניונים משמעותיים בישראל, שנמדדו לפי שווי הוגן ערב מכירתם, הם עדות לאיכות הגבוהה של אומדני השווי ההוגן שבוצעו להם".
שפת העסקים
ניתן לראות את השיפור ברלבנטיות של דוחות חברות הנדל"ן המניב דרך מכפילי ההון שלהן, שעומדים סביב ה-Benchmark של מכפיל הון אחד, להוציא את חוסר הוודאות בתקופת המשבר.
מסקירה של הנתונים המצרפיים של 9 חברות הנדל"ן המניב הגדולות בישראל עולה כי מכפיל ההון בתום 2007, תום 2008 (תקופת המשבר), תום 2009 ותום ספטמבר 2010, עמד על 1.06, 0.52, 0.96 ו-1.19 בהתאמה. אמנם אין זהות מוחלטת בין ההון החשבונאי לבין השווי הכלכלי, אך המגמה במספרים אלו ברורה ומשקפת.
- נטען כי בעידן ה-IFRS דוח רווח והפסד איבד את הרלבנטיות שלו במדידת הביצועים של חברות הנדל"ן המניב לאור השערוכים.
שוב: "זו הסתכלות שטחית, ואין להספיד את דוח רווח והפסד. חשוב להכיר בכך שהחשבונאות המודרנית, הדוחות הכספיים ובכלל זה גם דוח רווח והפסד, מספקים תמונת עומק ודורשים ניתוח לא פשטני בהכרח. דומה הדבר לניתוח של תמונת שחור-לבן לעומת ניתוח של תמונה צבעונית.
"בדיוק כמו שהמשקיעים חייבים לדעת להבחין בין הכנסות והוצאות שמופיעות בדוח רווח והפסד ובין כאלה שמופיעות רק בדוח הרווח הכולל (OCI), הם נדרשים לדעת להבחין בין סוגי הכנסות והוצאות שמופיעות בדוח רווח והפסד.
"לדוגמה, רווחי/הפסדי השיערוך מופיעים בדוח רווח והפסד של חברות הנדל"ן בסעיף נפרד, כך שבקלות יחסית ניתן לנטרלם ולנתח רק את התוצאות שצפויות לחזור על עצמן. המשתתפים בשוק ההון חכמים דיים כדי שלא לראות כיום את הרווח למניה של חברות הנדל"ן המניב כחזות הכול, ומשתמשים במדדים ביצועיים כמו NOI ו-FFO, שמנטרלים את רווחי/הפסדי השיערוך ומשמשים כיום ככלי עיקרי לניתוח חברות הנדל"ן".
תקינה מקומית מול תקינה בינלאומית
כאן המקום לנפץ עוד מיתוס: ה-IFRS אמנם רק בן 3, אבל כבר בתחילת שנות האלפיים התחלנו לאמץ אט-אט את תקניו. ניתן לומר כי ערב אימוץ ה-IFRS בישראל, התקינה הישראלית אימצה למעשה כמעט מחצית מהתקינה הבינלאומית, לרבות בנושא הנדל"ן להשקעה.
שוב: "התקינה הבינלאומית אינה מושלמת - החל משגיאות ומקביעות בעייתיות, דרך מקרים שבהם מותרת יותר ממדיניות חשבונאית אחת וכלה בפשרות 'פוליטיות' ובאינטרסים דיווחיים. בחלק קטן מהמקרים השגיאות אף פוגעות בנו יותר, לאור מאפיינים ישראליים כמו ספיחי ההצמדה למדד. המקרה הבולט הוא הדרישה לסיווג כתבי אופציה שהונפקו כאשר תוספת המימוש שלהם צמודה, כהתחייבות ולא כהון.
"מעבר לכך שקיים תמיד מחיר בהצטרפות לקהילה הבינלאומית, בדמות אי-התחשבות במאפיינים מקומיים, חשוב לציין כי החברות הישראליות לומדת היטב ומהר להתמודד גם עם עיוותים - כך לדוגמה, ב-3 השנים האחרונות אין כמעט הנפקות של כתבי אופציה שתוספת המימוש שלהם צמודה".
גם השינויים התכופים בתקינה הבינלאומית, ככל שיהיו מוצדקים, אינם מסייעים ליציבות השפה, וניכר שלא ניתנת תשומת-לב מספקת לאיזון העדין שבין שיפור מתמיד לשמירה על יציבות.
שוב: "בכל מקרה, אין מה להתגעגע לתקינה המקומית שלנו. צר לי לאכזב, אך בעבר כללי החשבונאות בישראל הילכו 'בבורות אפלים'.
"היו לנו אמנם מספר גילויי דעת ותקנים ישראליים, וידענו לשנן אותם היטב, אך מעבר לתחושת הביטחון חיינו בתוך ביצת כללים קטנה, שהקיפה רק חלק קטן מעולם העסקים, וגם אז לא בהכרח שיקפה אותו באופן נאות. די להזכיר כי לאור העובדה שלא היו לנו כללים בנושא אופציות לעובדים, אפילו לא רשמנו את ההטבה כהוצאה, גם כשהאופציות היו בתוך הכסף במועד ההענקה".
לדברי שוב, "אפילו האמריקנים, חוד החנית של תקינה מבוססת כללים, כבר הכירו בכישלונה החרוץ ובעליונות התקינה המבוססת עקרונות. האמריקנים חוו בעשור האחרון 3 מגה-משברים, שהתקינה המבוססת כללים היוותה עבורם כר פורה: פרשת אנרון, פרשת הסאב-פריים ופרשת ליהמן-ברדרס.
"המשברים היו מספיק קשים כדי לפתור לאמריקנים את בעיית האגו, והם מדברים כיום בפה מלא על לוחות-זמנים לאימוץ התקינה הבינלאומית, למרות עלותו העצומה. קנדה מצטרפת השנה ל-IFRS; יפן וסין יצטרפו בשנה הבאה".
חברה ציבורית מול חברה פרטית
המעבר ל-IFRS יושם בארץ ובעולם עבור חברות ציבוריות בלבד, דבר שיצר חיץ בין רמת הדיווח של חברה ציבורית לבין זו של חברה פרטית. יש לכך השלכות שליליות, שהרי בשנות האימוץ הראשונות של ה-IFRS תשומת-הלב ניתנה בעיקרה לחברות הציבוריות, ובמידת מה התקינה המקומית נותרה הבסיס לדיווח של החברות הפרטיות, והוזנחה מעט.
עם זאת, בשנה האחרונה פרסם המוסד הבינלאומי לתקינה חשבונאית (IASB) תקן חשבונאות בעבור חברות פרטיות (IFRS for SMEs), שמבוסס על ה-IFRS אך מספק רשימה משמעותית של הקלות, במיוחד בנושאי דרישות גילוי ומדידה לפי שווי הוגן.
"שלא יהיה מקום לספק, אנחנו עדיין לא באמת נהנים מפירות ה-IFRS. מדובר בתהליך הטמעה ארוך אשר זקוק למעטפת שלמה של שינויים בשוק ההון, הן רגולטוריים והן התנהגותיים, שטרם התרחשו. על אף שחלפו כבר 3 שנים אנו לא באמת מכינים דוחות כספיים ברוח ה-IFRS.
"הדוחות אמנם עומדים בכללי ה-IFRS מבחינה טכנית והצהרתית, אך דוחות כספיים בני מאות עמודים, רוויים בתיאורים משפטיים מפורטים וטכניים, שלעיתים קרובות מפספסים את העיקר או לפחות מטשטשים אותו, תוך התעלמות מעקרונות בסיסיים של מהותיות ומובנות - אינם המוצר שאליו מכוון ה-IFRS".
ושוב מסכם: "במידה רבה, נותרנו אנשים מבוססי כללים שמיישמים כיום תקינה מבוססת עקרונות. רואי חשבון רבים עדיין מחפשים את המילה הכתובה ומפרשים את התקינה באופן טכני להחריד. לא קל ליצור שינוי, במיוחד כשלכל המערכות נוח מאד לעבוד באופן טכני: החל מהחברה, דרך האקדמיה ורואי החשבון וכלה ברגולטור; כך שהם המשיכו לעשות זאת גם בשנים הראשונות למעבר".
הבאים בתור: הבנקים
ה-IFRS לוקח צעד קדימה, בכניסה ראשונה ומסקרנת לעולם הבנקאות, אם כי זו כניסה הדרגתית. ביוני 2009 פרסם המפקח על הבנקים חוזר בעניין "דיווח של תאגידים בנקאיים וחברות כרטיסי אשראי בישראל לפי תקני דיווח כספי בינלאומיים (IFRS)".
בהתאם לחוזר, תאריכי היעד לדיווח של תאגידים בנקאיים וחברות כרטיסי-אשראי בהתאם לתקני ה-IFRS הם:
בנושאים שאינם בליבת העסק הבנקאי - החל מ-1.1.2011. ממועד זה ואילך יידרשו התאגידים הבנקאיים לעדכן את הטיפול החשבונאי באופן שוטף, בהתאם להוראות המעבר בתקנים בינלאומיים חדשים שיפורסמו בנושאים אלה, ובהתאם להבהרות שימסור הפיקוח על הבנקים.
בנושאים שהם בליבת העסק הבנקאי - החל מ-1.1.2013, כאשר בכוונת הפיקוח על הבנקים לקבל במהלך 2011 החלטה סופית בנושא שתיקבע בהתחשב בלוח-הזמנים בארה"ב ובהתקדמות תהליך ההתכנסות בין גופי התקינה הבינלאומית והאמריקנית.
השנה אם כן יחלו הבנקים באימוץ תקנים שאינם בליבת העסק הבנקאי, על-פי חוזר המפקח על הבנקים מ-31.12.09 שעל-פיו אומצו תקני דיווח כספי בינלאומיים מסוימים, המטפלים בנושאים שאינם בליבת העסק הבנקאי. בנוסף, ביולי 2010 פורסם נוסח משולב של הוראות הדיווח לציבור, שבמסגרתו עודכנו ההוראות.
התייחסות ראשונה של הבנקים להשפעות ה-IFRS תהיה רק בדוחות הכספיים השנתיים של 2010, שיפורסמו בעוד חודשיים.
- לפי איזו תקינה פועלים הבנקים כיום?
שוב: "כיום התקינה של בנקים היא ערבוב, כאשר בעיקרון בנושאים שהם בליבת העסקים הבנקאית מאומצים התקנים האמריקניים. בנושא נגזרים אומץ FAS 133. בנושאים שאינם בליבת העסקים נהוג לאמץ תקנים ישראליים המבוססים על התקן הבינלאומי המקביל עם התאמות שונות. בנושא אופציות לעובדים אומץ תקן ישראלי מספר 24 המבוסס על תקן בינלאומי מקביל".
- איזו השפעה צפויה על דוחות הבנקים ל-2011?
"אני רואה 5 השפעות עיקריות: ביטול הפחתה שיטתית של מוניטין שתביא לגידול ברווח; הצגת זכויות מיעוט במסגרת ההון שתביא לגידול בהון לרבות זכויות שאינן מקנות שליטה; אפשרות במקרה של אישור מוקדם להכיר במוניטין שלילי כרווח; שינוי מטבע הפעילות של הסניפים בחו"ל לפי המטבע המקומי, שיביא לצמצום התנודתיות הנובעת משינויים בשערי החליפין על היתרות הכספיים בחו"ל; שינוי סיווג של תוכנות במאות מיליוני שקלים מסעיף הרכוש הקבוע לסעיף הנכסים הבלתי מוחשיים.
"מעבר לכך, מדובר במעבר לא פשוט מבחינת ישימות: לפי הוראות המפקח לא עומדות לבנקים ההקלות שמספק IFRS 1 באופן גורף. המשמעות של זה היא כמעט בלתי נתפסת: לדוגמה, הבנקים צריכים ליישם את הכללים של צירופי העסקים לפי התקינה החדשה: כלומר, ייחוס עודפי עלות לנכסים בלתי מוחשיים, אי-הפחתת מוניטין, יישום תפיסת המימוש הרעיוני ותפיסת הישות האחת מאז ומעולם".
כתבות
ני"ע
