עוד לא נוגעים בפוטנציאל

איך שגלגל מסתובב: רק לפני שנה מכבי ת"א הגיעה לטופ-16 אחרי סיבוב ראשון רע, נאום התבוסתנות של פיני גרשון, ועם ציפיות בגובה הפרקט. אלן אנדרסון אחד וקצת פרקינס סחפו אותה לסיבוב שני מצוין ולראשות הבית. העונה מכבי ת"א מגיעה לסיבוב השני עם רף ציפיות בשמיים, כשמי שינסה להחזיר אותה לרצפה הוא אותו אנדרסון שהצטרף לא מכבר לברצלונה.

אם נשים לרגע בצד את העניין הפיקנטי של המפגש מול האקס ונתמקד ביכולת של מכבי, הרי שלמרות שהיא נתנה שלב ראשון מצוין, בבחינה לאחור של המשחקים ניתן להעריך שמכבי טרם גירדה את מלוא הפוטנציאל שלה. שתי נקודות מרכזיות שיכולות להקפיץ את מכבי מדרגה נוספת: הראשונה היא התרומה של שניים מהשחקנים המרכזיים שלה, ליאור אליהו ודורון פרקינס; השנייה היא חוסר הניצול המשווע של הספסל.

פרקינס היה השחקן הטוב ביותר במכבי בסיבוב הראשון, תרומה שלא באה לביטוי בסטטיסטיקה ואולי אפילו להיפך. הוא תורם העונה ב-30 דקות למשחק (11.8 מדד) קצת פחות ממה שתרם ב-20 דקות לפני עונה (12.3). הסיבה נעוצה בעובדה כי המדד מושפע בעיקרו מפרמטרים התקפיים, ובאמת פרקינס תורם העונה למשחק ההתקפה הרבה פחות מבעונה הקודמת. זה מתחיל באסיסט בכל עשר דקות בלבד (ירידה של 30% בתדירות האסיסטים), נמשך בכמעט פי שניים יותר זריקות לשלוש באחוזים חלשים (24%) ומסתיים בירידה בכמות זריקות העונשין. בין אם זו ההשקעה בהגנה או הצפיפות מתחת לסל שמנטרלת את משחק החדירה שלו, פרקינס יכול וחייב לתת למכבי יותר בהתקפה.

אליהו נותן עונה סולידית, עם נתונים שהיו מכובדים לכל שחקן רוטציה בקבוצה. רק שאליהו הוא לא עוד שחקן רוטציה, הוא הפרנצ'ייז-פלייר של המועדון, זה שהוחתם לחמש שנים בחוזה חסר תקדים לשחקן ישראלי במכבי ת"א. רק לפני שתי עונות ליאור נתן עונת "אולסטאר" עם 14 נקודות וכמעט שבעה ריבאונדים למשחק. מול סוללות הגובה והכישרון שמכבי תפגוש, הקבוצה חייבת מליאור משחקים של אולסטאר.

***

הנקודה השנייה היא יותר משמעותית: אם יש משהו שיכול להיות בעוכריו של בלאט בהמשך העונה הוא חוסר ניצול של הספסל, שתרומתו לא היוותה פקטור משמעותי בסיבוב הראשון. לכאורה אין ירידה בממוצעים של פניני, בורשטיין ואפילו גרין, אבל אם מסתכלים על כמות דקות המשחק של פארגו, פרקינס ואידסון - שלושת השחקנים המובילים של מכבי) משחקים בממוצע 28 דקות למשחק) - מבינים עד כמה הספסל לא רלוונטי. כנ"ל לגבי הדקות של שחורציאנטיס, שקובע שיאי קריירה בזמן על הפרקט ובכמות הפעמים שבהן הוא מחזיק את הידיים על המותניים.

בפועל, שחקן הספסל היחיד שסיפק תרומה אמיתית ועקבית הוא דייויד בלו. לבלאט אין את הלוקסוס של לוותר על הרוטציה, מאחר והמשחק של מכבי מבוסס בראש ובראשונה על לחץ ואגרסיביות בהגנה, שכדי להצליח בהם צריך אוויר בריאות ולוח נקי מעבירות.

בעיקר כשרמת האינטנסיביות תעלה ככל שהעונה תתקדם. בלאט יהיה חייב לתת קצת יותר מנוחה לשחקנים המובילים, ולמצוא דרך לקבל פחות בעידוד מהספסל ויותר תפוקה על המגרש.

***

עם כל הכבוד למשחק הקבוצתי של מכבי, ולאליהו ופרקינס, המשך העונה של מכבי תלוי בעיקר בשחקן אחד: ג'רמי פארגו. הוא השחקן היחיד בסגל של מכבי שמסוגל לעבור בכדרור את השחקן שמולו בכל יום נתון ולייצר לעצמו או לחבריו מצב קליעה. במשחק ביום ראשון מול חולון (שנמצאת היום ברמה של ליגה שנייה) קיבלנו דוגמה - ברבע השני בו היה פארגו די פאסיבי עם 4 נקודות ואסיסט (שני ניסיונות קליעה בלבד), ניצחה חולון 22-11. ברבע השלישי פארגו היה שווה 7 נקודות ו-3 אסיסטים ותוצאת הרבע היתה 27-15 למכבי. בשלבים המתקדמים מול קבוצות גבוהות, מוכשרות ומאומנות יותר, ההתקפה של מכבי תיתקע, וזה יהיה הזמן של היכולת האישית. בדיוק כמו בעונה הקודמת, אז יכולת אישית מופלאה של אנדרסון היתה שווה למכבי ת"א מקום ראשון בבית בטופ-16.

גם במקרה של פארגו הסטטיסטיקה משקרת ומסתירה את חשיבותו למכבי. כמות הזריקות הגבוהה, והאחוזים הנמוכים (38% בלבד מהשדה) נובעים כנראה מההסתגלות לאתלטיות ולאינטנסיביות של היורוליג, שמתורגמים גם לבחירת זריקות רעה. פארגו יצטרך לעלות כיתה מהר יותר מכפי שציפה, לשפר את קבלת ההחלטות ובמיוחד להימנע מ"התקפי הפאסיביות" שבמהלכם הוא מאבד קשר עם הסל ומתעסק בעיקר בחלוקת הכדור לחברים. בסגל שמלא בשחקנים קבוצתיים אם יש דבר אחד שמכבי ת"א לא צריכה הוא עוד נשמה טובה.