אמריקנים במגרש, פלסטינים ביציע

אחד הדברים היפים בספורט הוא שאפשר לבחון לאורו תהליכים חברתיים, ומעקב אחרי יחסי הגומלין בין מכבי תל-אביב בכדורסל והציבור הישראלי - כשבתווך התקשורת, מספק הצצה מעניינת לתהליכים חברתיים בישראל ב-35 השנים האחרונות.

קבוצת הכדורסל שמדינה בשוליה, הייתה אחד הקרשים הגדולים במדורת השבט הישראלית, ובאופן מפתיע, דווקא היא כמעט שלא השתנתה: גם ב-1977 למשל הייתה רוב הקבוצה מורכבת משחקני חיזוק אמריקנים, גם אז הייתה הקבוצה של רלף קליין המנוח, בטופ האירופי, ממש כמו זו של דיוויד בלאט יבדל"א, גם אז מילאו את יד אליהו שהיה בינתיים ל"נוקיה", למעלה מרבבת צופים נלהבת וגם אז הגיעו למשחקים באירופה יהודים עם דגלי ישראל לאמור: "עם ישראל חי".

כלומר, זו לא את מכבי, אלא אנחנו. אני לא מתכוון לחבורה הממורמרת של אוהדי הפועל הנצחיים, אלו שעוינים את ההצלחה והמצליחנים מעצם היותם כאלה, אלא על משפחת ישראלי שפעם היה לה ערוץ אחד וגאווה לאומית אחת ושלא נהגה לצאת מהבית לבילוי של תחילת סוף השבוע, כמו שיקרה הערב לאור שעת המשחק המאוחרת בברצלונה - בעיקר כי בתקופה ההיא יצאו כאן מהבית, אם בכלל, בעיקר בימי שישי. לילדים שלי למשל, לא הייתה טלוויזיה בחדרים לראות משהו בערוץ הקומדי בזמן שאבא צופה בכדורסל בסלון. בעצם - לא היו לי אז ילדים. ורק שבאופן הכי ביזארי בעולם, דווקא דגלי פלסטין והמחאות הפרו-ערביות ביציע מרגיעות אותי מעט: גם אז, כשהכיבוש היה עוד צעיר ונאור, אף אחד לא סבל אותנו.

פשע בריבוע

"ילדי האנרכיה", שבת 22:15, "הוט 3"

אם תרצו, מדובר במניעת פשע על-ידי פשע: בשבוע הבא תעלה בלוויין הסדרה המדוברת ביותר של השנה, ומי שגרפה כמעט כל פרס אפשרי בתחרות "גלובוס הזהב", "אימפריית הפשע" של מרטין סקורסזה, בכיכובו של סטיב בושמי. אל הסדרה ההיא עוד נגיע לקראת שידורה, אבל בכבלים החליטו לספק למנוייהם תחליף מוקדם בדמות עונה חדשה של "ילדי האנרכיה", אז אולי זה לא סקורסזי, אבל בהחלט מדובר באחת מאותן המלחמות שבהן הצרכן רק מנצח, שכן גם "ילדי האנרכיה" היא סדרה לא רעה בכלל: למי שהחמיץ את שתי העונות הקודמות (העונה שתשודר החל ממוצ"ש היא השלישית), את מקום הפמילייה האיטלקית, תופס כאן מועדון אופנוענים קשוח שמטיל את חיתתו על עיירה שלווה. גם כאן העיקר הוא לא עסקי הפשע של המועדון, אלא דווקא הדמויות המורכבות שלו, יחסי הגומלין ביניהם, וההצגה של חיי הפשע לא כזוהרים ונוצצים, אלא כעבודה מחורבנת למדי שמבצעים טיפוסים מפוקפקים אך לא בלתי מעניינים.

אומרים ישנה ארץ

"ארץ נהדרת", ו', 21:30, ערוץ 2

אחרי חודש באוויר, אפשר כבר להישיר מבט אל העונה הנוכחית של "ארץ נהדרת" ולתת בה סימנים. באופן כללי היא בסימן עלייה: התוכנית משתפרת משבוע לשבוע, מספקת יותר ויותר רגעים מצחיקים וזוכה לרייטינג גבוה ויציב שמעיד על כך שעמישראל עדיין קרוע על התוכנית הזאת: צרפו אליה את הצופים הדתיים שצופים בה לאחר צאת השבת (או בשידורים החוזרים, באיחור של 8 ימים) ותקבלו רייטינג דימיוני. יחד עם זאת, קשה שלא לשים לב גם לכמה חריקות: הגדלת חלקו של אייל קיציס ממגיש לדמות מרכזית יותר, היא בעייתית: קיציס סיפק אנטיתזה מעונבת ושפויה לכאורה אל מול קרנבל הדמויות הביזאריות מסביבו.

ההסבה שלו ממנחה למנחה פרשן שחקן, מערערת את מרכז הכובד של התוכנית. גם "רחווול", הדמות החדשה של טל פרידמן, לא מתעלה לרמתן של דמויות דומות כמו חזקי מדריך הטיולים או לובה הקופאית. הפאנץ' על הטרדה המינית כלפי הקלידנית ("מה שקורה במקווה נשאר במקווה"), כבר מיצה את עצמו, כמו גם התרגום העברי ללהיטים הלועזיים, כמו "הגברים של שדרות רוטשילד" שהיה מוטב לו נשאר מערכון חד-פעמי ולא סדרה שמנסה להצחיק. מה נשאר? כמה הבלחות של חיקויים מוצלחים, איפור ותפאורה ברמה הגבוהה ביותר, ומסטרפיס שלמרבה הצער לא נכללת בכל תוכנית: להקת "אפליקציה" עם להיטים כמו "רכב חברה" ו"חברים וכסף" שהייתה ניצוץ יחיד של גאונות אמיתית (מאור כהן, הפתעת העונה) בעונה סבירה, לא יותר.